שולחן המלך על הרמב"ם קכז

ומתנם ומיעוט היום בתורה תורתו אומנותו מיקרי כיון שקובעים עתים ביום ובלילה וכשפונים מעסקיהם חוזרים ללימודם וזה תימא דלא זכר שר מהני תרי אשלי רברבי:

ושוב אחר החיפוש ראה ראיתי לעט"ר מרן מלכא הרב הגדול בס' חק"ל ח"מ ח"א סוף סי' ק"ז שהביא משם הרב הגדול תנא ירושלמאה הרב מוהריט"א ז"ל וז"ל דהאמת מקום יש בראש לפטור הת"ח מטעם דמצי אמר קי"ל אך לענין מעשה אני מסתפק ולבי מהסס דלפי הנראה סוגיין דעלמא אזלא לענין מסים לפטור הת"ח צריך שיהיה בו המדות הכתובות בתשו' פ"מ ח"א סי' ק' והסכים עמו הרב בתי כהונה ח"ב סו' סי' י"ז נראה דס"ל דסוגיין דעלמא לעניין מעשה שיהיה לו המדות האלו ממש ומתוך כך העלה בנ"ד שיעשה פשרה ראובן עם הציבור עכ"ד שמח לבי ויגל איך לא הסכים לפטור בנ"ד ונביא לבב חכמה שהכריע דאין מקום לפטו' מטעם שנתבאר בדברי הרב הפוסק דא"כ תיקשי להרב פ"מ והרב ב"כ ז"ל שהצריכו כל המדות הכתובות שם דליתנהו בנ"ד וכי ס"ד דנעלם מהם דברי הר"ש הלוי ז"ל והריט"ץ ז"ל ודב' המ"ץ שהביאו הכנה"ג אם לא דקים להו דסוגיין דעלמא הפך מוהריט"ץ והר"ש הלוי ז"ל יע"ש:

ואבא היום לנ"ד ואומר דכיון דיש לו להאי צורבא מרבנן עתים קבועים ללמוד דיי ביה ופטור ועטיר כנז"ל. וכן כתב הרב משאת משה חח"מ סי' ע"ג והגם דבראש דבריו נראה דסובר דאיכא מ"ד דכל שיש לו אומנות להתפרנס בו כדי חייו וחוזר על לימודו ההוא יקרא תורתו אומנותו עכ"ל דמש' דאפי' בלא קביעות עתים סגי כיון שחוזר על למודו דיי מ"מ בסוף דבריו כבר גילה דעתו וכתב בפירוש דאפי' לדעת הסוברים דל"ד רוב היום בקדושה מ"מ בעינן שיהיה לו עתים קבועות וכשהוא פונה חוזר ללימודו וכו' הרי הוכיח סופו על תחילתו וזה פשוט וע"ש דמסיק דבכה"ג לא מצי למימר הת"ח קי"ל אלא הרבים מוחזקים וכמ"ש מוהר"ם ן' חביב ז"ל הפך הרב מעיל שמואל ז"ל אלא דאיכא למישדי (ע"כ נמצא וחע"ד דל"מ):

(אה"ן ס"ט עיין בס' אבק דרכים להר"ב קאלומיטי זצוק"ל בתשו' סי' א' ולהרב מרפא לשון ז"ל בפ"ו מה' שכנים. ועיין לעט"ר מו"ר ח"ק לישראל מוה"ר עטר"ט החיים נר'ו בס' חקקי לב ח"ב מסי' ז' עד סי' י"א. ועתה מחדש בה הראו לי בכתבי הק' לעט"ר מ"מ מוה"ר הנז' חיים ומלך נר"ו פסק מיוחד שפטר לצורבא מרבנן דקביע ליה עידניה בכל ימות השבוע בש"ס ופוסקים ואפי' ביומא דשוקא פירש עצמו מעסקיו והולך לקביעותו שבנדונו היה ששני חדשים בשנה בזמן המשי שמתרבה העסק והוא צריך לישב בעסקיו ברוב ימות השבוע אפי"ה פטר אותו ממסים וארנוניות והבידי"ל שנותנין לכרג"א דמלכא וכ' הוא נר"ו דאין בזה מגרעת דאפי' בזמן האמוראים היו מתבטלים ב' חדשים בשנה זמן הקציר וזמן הבציר. וכ' עוד ואע"ג דיש לדחות שהם לא היו מתבטלים בשאר ימות השנה מ"מ אחרי כי אי אפ' לת"ח להיות עוסק בתורה כ"א בעת הפנאי וכל משאו ומתנו אינו אלא כדי לפרנס את ביתו ואיכא רובו בקדושה עם יום שבת קדש ודאי שפטור ממסים וכמו שהארכתי בכמה מקומות ובחקקי לב ח"מ. ומה גם לדעת ה' ראשון לציון ז"ל ביו"ד סי' גמ"ר דנראה דהכל תלוי שיהיה לו חשק בתורה ללמוד בעת שהוא פנוי ממשא ומתן ואינו הולך בדברי הבאי אלא חוזר על לימודו כיע"ש את"ד כר"ו):

ה' שלוחין פ"ד ה"א כשירצו השותפין להשתתף וכו' הנה מדברי רבינו ז"ל נראה דאין השיתוף נגמר בדבור אלא בקניין וכל אחד ואחד כפי קניינו. וכן פסק הטור בח"מ סי' קע"ו ס"א ומרן ז"ל בשוה"ט שם וכ' הסמ"ע ז"ל שם בס"א וז"ל אין השיתוף נגמר בדבור וכו' דה"א כיון דצייתי אהדדי וכו' גמרי ומקני אהדדי קמ"ל דלא עכ"ל. ומרן החבי"ב ז"ל שם בהגה"ט אות ד' אחר שהביא דברי הסמ"ע כ' וז"ל ולא פי' הרב ז"ל מאיזה טעם לא אמרי' גמר ומקני והר"ב העיטור וכו' ואפ' לו' דס"ל להרמב"ם וכו' יע"ש מה שתירץ. ולעד"ן לו' דס"ל להרמב"ם ז"ל דהא דאמרינן בההיא הנאה דצייתי אהדדי וכו' גבי אחין שחלקו וכו' היינו מטעמא דאיכא גורל שם דמהני הגורל לומר בההיא הנאה אבל אם היה בלא גורל אה"ן דבדבורא בעלמא לא מהני וכמ"ש מרן החביב ז"ל בסי' קע"ג הגהב"י אות ב' בדעת הרמב"ם דס"ל דגורל עושה קניין או אפי' בגורל וצייתי אהדדי אינו קונה עד שיחזיק יע"ש וכן כ' בשי' מקו' לבתרא בפ' בית כור משם הרן' ז"ל יע"ש. גם ההיא דאמרי' גבי ערב בפ' ג"פ ופסקו הרמב"ם ז"ל בפכ"ה מה' מלוה ולוה ה"ב דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה. גם הא דאמרי' בפ' הפועלים מתנה ש"ח להיות כשואל ואמר ר"י אפי' תימא בשלא קנו מידו בההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעביד נפשיה ופסקו הרמב"ם בפ"ב מה' שכירות ה"ט דאין צריך לא קניין ולא עדים. יש לומר דשאני התם כיון שיש הנאה גדולה דקא מהימן ליה ונפיק ליה קלא דאיניש מהימנא הוא ויש לו הנאה מזה שמחזיקים לו העולם לאדם נאמן ומאמינים בו לפיכך גמר ומקני בדברים בלא קניין אבל בשותפים דאין כל כך הנאה בהיותם יחד כמו אותה דפ' הפועלים ואותה דערב לכך צריך קניין. וכן נראה שהוא דעת הרא"ש ז"ל ממ"ש הטור ז"ל בסי' קע"ג וז"ל שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ששאלת לאה ורחל שחלקו בגורל בלא. עדים ורצתה א' מהן לחזור תשו' הגורל אינו קונה כי אם לברר החלקים אבל אם החזיקה אחד מהן בחלקה לא נתקיימה החלוקה וכו' יע"ש הרי בהדיא דס"ל להרא"ש ז"ל דאעפ"י שאמרו בפ' בית כור בההיא הנאה דצייתי אהדדי וכו' אפי"ה בעי חזקה וכמ"ש שם הר' ב"ח ז"ל וא"כ כל ראייתו של מוהר"מ אינו אלא מכאן וכיון דהרא"ש ז"ל סובר דהיינו עם חזקה לא מצינן למילף לשותפין מיניה אלא אדרבא משם יש ללמוד דס"ל כהרמב"ם ז"ל: