שולחן המלך על הרמב"ם קכד

מכאן ומה אנו צריכין לנאמנותו דאפי' דנימא שאינו נאמן לומר עסקי עראי וצריך בדיקה עכ"ז אין סתירה לנ"ד שדברי מוהריב"ל אפשר לפרשם בכה"ג שאם היה צריך בדיקה והיינו רואים שהיה עוסק כדי להתעשר אפי' שיהיה במיעוט היום היה חייב אבל אם אחרי הבדיקה עינינו הרואות שכל מה שעוסק אין לו לספק די מחסורו כדי פרנסתו ויש לו כל התנאים האמורים למעלה בנ"ד. אפי' מוהריב"ל יודה שהוא פטור ומותר לכל מיני מסים אפי' אם היה צריך בדיקה כ"ש עכשיו שאמר מוהריב"ל שאינו צריך בדיקה לפי שכל אחד נכוה מגחלתו של חבירו ואפי' להרבות נדונייא. לבנותיו כתב מוהריב"ל שאינו נקרא להתעשר וכו' עכ"ל:

ואחרי המ"ר לא ידעתי מאי קא מקשי ליה דהא הרב ז"ל ראיתו שמביא מדברי מוהריב"ל ז"ל אינו לעיקר דינו דבעינן רובא דיומא אלא עיקר ראיתו הוא דאם נפל ספק אם עסקו עראי ותורתו קבע דאינו נאמן הת"ח לומר עסקי טראי דכן נראה מדכתב דוקא מי שהוא ראש ישיבה אין בודקים הא לא"ה צריך בדיקה ואפי' אם נאמר דכונת מוהריב"ל ז"ל כמ"ש הוא ז"ל עדיין ראיתו קימת דדוקא מי שהוא ראש ישיבה אין צריך בדיקה דאינו להתעשר הא אם אינו ראש ישיבה וכו' אינו נאמן לומר דעסקו הוא כדי חייו ולא להתעשר וטעמא כיון דבהא קימי' אין להאמינו וכו' וכמ"ש מוהר"ם ן' חביב ז"ל וראיתו חזקה כראי מוצק ודברי הרב מעיל שמואל ז"ל צל"ע:

וראיתי בס' שפת הים הנ"מ למ"מ מוהרי"ץ מאייו זצוק"ל שם בח"מ סי' יו"ד שהביא שם תשו' א' ממוהר"ח אפרים ארדיט ז"ל וכ' שם בתוך התשו' וז"ל ועדיין צריכין אנו למיקם עלה. דמלתא תורתו קבע ועסקו עראי דלכ"ע פטיר ועטיר היכי הוייא הנה בתשו' הרמב"ח שהבאנו לעיל נראה דדעת הרא"ש ז"ל לא בעינן רוב. היום בקדושה ממש וכו' אמנם חזר הרב ז"ל וז"ל לפקפק בספקא המתחלת ונחזור לענין וכו' וכתב וכן נראה לפרש דברי הרא"ש כמ"ש דדייק הרשב"ץ וכו' אבל מד' ה' מ"מ בסיומא דפסקא נראה דבעינן רוב היום בקדושה ע"ש והקשה הוא ז"ל וז"ל ואני בער ולא אדע. דהן אמת דה' מ"מ כתב כן מיהו בסוף דבריו כתב ואחר שכתבתי פטור הת"ח כפי הדין ראיתי מקילים בדורינו זה כמו שהיו מקילים בזמן הרב תה"ד כמ"ש סי' שמ"ב זהו דברי הח' הפוסק והשיג עליו שם הרב ז"ל וז"ל בחצי לבנה אמר הי"ם לא ידעתי מאי קא ק"ל דהרב ז"ל לא כתב ופקפק בדברי הרב מ"מ ז"ל אלא לפי מה שנ"ל מעיקר הדין לא לפי מה שנוהגים להקל שאינו מצד הדין אלא מצד המנהג והמנהג יכולין לשנותו בהסכמה הקהל משא"כ אם מצד הדין פטורים עכ"ל:

ואחרי המ"ר ויקירא דבריהם קשים. להולמם וביותר קשה דברי הרב הי"ם לרוב חכמתו הנפלאה דנראה דברי הרב ודברי התלמיד דהבינו דמ"ש הרב מ"מ ראיתי מקילים בדורינו זה כמו שהיו מקילים בזמן הרב תה"ד ז"ל היינו שלא היו לוקחים מס מת"ח וזהו הקולא שהיו עושים ולכן הקשה הח' הפוסק מה שהקשה ורמי עליו הרב ז"ל שזהו מצד המנהג כמש"ש האמנם אין הדבר כן אלא מ"ש ה' מ"מ ז"ל רא' מקילים בדורינו זה היינו שהיו מקילים באיסור זה ולוקחים מס מת"ח והיינו משום דלקיחת מס מת"ח הוא דבר האיסור וכמ"ש בג"מ עברת אדאורייתא וכו' ולכן מי שלוקח מס מת"ח מקיל באיסור מקרי וכן הוא מבואר שם בתה"ד סי' שמ"ב שכתב וז"ל אמנם ההמון עם אין סוברים כלל לפטור שום ת"ח אא"כ יושב בראש ישיבה ואף זה דוקא באושרייך וכו' אבל בגבול בני רייניס כמדומה לי שלא היו נוהגים לפטור ת"ח מן המסים אם לא לפעמים ברצונם אפ' משום דסבירא להו דהאידנא אין לנו מי שתורתו אומנותו אפילו באותו דרך שביאר אשירי לעיל משום דצריך דקדוק יפה שיחזיר תמיד לתלמודו כשיפנה מעסקיו ואין נזהרין יפה האידנא ואפשר דמהאי טעמא נמי רוצים ההמון עם באושטרייך לומר דאין לפטור רק היושב בראש ישיבה משום דלא ברירא לגמרי מי שהוא תורתו אמנותו ועבדו להו מלתא דפסיקא וכו' עכ"ל הרי מבואר בדברי התה"ד שהיו לוקחים מס מת"ח וזהו מ"ש המ"מ שהיו מקילין וכמ"ש וכן הוא מבואר בתשו' ה' צמח צדק סי' כ"ד כ' שאר ת"ח שבעיר אין פוטרין אותם אעפ"י שתורתן אומנותן וסומכין עמ"ש בתה"ד סי' שמ"ב שכך נהגו בימיו באושטרייך וכו' ע"ש ודברי הרב ודב' התלמיד צל"ע רב:

עוד כתב שם בתשו' בפיסקא המתחלת גם ה' מעיל שמואל וכו' וז"ל גם התה"ד נטה אחר דברי הרא"ש ז"ל שכתב הוא ז"ל באמצע הת' וסברא הוא דלענין פיטור ת"ח מן המס לא בעי' תורתו אומנותו לגמרי שלא יעסוק באומנות אפי' כדי חייו דתלמודא סתמא קאמר דלא רמינן וכו' ולא פירש דבענין תו"א אלא שהגאונים כתבו דבעי' א"כ אזלינן בתר טעמא וכיון דכתיב ראה חיים וכו' ואמרו חכמים כל תורה וכו' יע"ש ולא מצינו שהטיל הרב תנאי דיהא רוב היום בקדושה יע"ש גם הרב בני יעקב בנדון שלו שהיה למודו בלילה ונהנה מיגיעו ביום ודן הרב ז"ל לפטור יע"ש עכ"ל:

ואחרי המחי"ר לא ידעתי מאי ראיה מייתי מהתה"ד ז"ל דלא מצינו שהטיל תנאי שיהא רוב היום בקדושה וכו' דאדרבא מד' התה"ד מוכח להדייא דבעינן רוב היום מדכתב וסברא הוא דלענין לפטור ת"ח וכו' לא בעי' תורתו אומ' לגמרי שלא יעסוק באומנות וכו' דתיבת לגמרי נר' דבא לאפוקי דלא תימא כסברת ס' החסידים וכנ"ל דבעי' כל היום כלו לזה בא לומר דלגמרי לא בעי' אבל אה"נ דרוב היום בעינן דחד דרגא נחתינן דאל"כ לישמועי' רבותא וזה פשוט למבין. גם מ"ש מהרב בני יעקב ז"ל ראיה כבר הוכחנו למעלה בראיות חזקות דכל מ"ש הרב ז"ל היינו דאיכא רוב היום בקדושה. עוד כתב שם גם שאר הפוס' לא הזכירו תנאי זה גם מדברי מוהרלנ"ח נראה דלא בעינן רוב היום בקדושה שכתב ואינו מתבטל מלמודו כי אם כדי להרויח כדי חייו וכו' ע"ש