שולחן המלך על הרמב"ם קכג

הנקרא ת"ח הפטור מן המסים' עכ"ל הרי דתלה הדבר ברובא דיומא ולא עלה על דל שפתיו ענינא דחנות ותימא על הרב מעיל שמואל איך אישתמיטיתיה מיניה הך לישנא דבודאי אם היה רואהו היה חוזר בו:

עוד הקשה הרב ז"ל וז"ל עוד כתב ואפי' אם יאמר האומר דעדיין הדבר שקול אם כך הוא כונת הפוסקים באומר עסקו עראי ותורתו קבע אכתי יש ראיה דבספיקא דדינא הקהל מוחזקים דהנה המרדכי כתב תרי טעמי במאי דהוו הקהל מוחזקים חד דאל"כ לא היתה תקנה לרבים שכל אחד יעשה עולה וכו' שנית דמוהרקיהו דהני בטפסא דמלכ' מנח והכא אע"ג דמטע' מוהרקיהו וכו' אין לחייבן מכח טענה ודאית אלא מטעם ספק אבל מן הטעם הראשון יש לייבם דכיון דספיקא הוא אם נקרא ת"ח מי יאמין לו לחייב את הרבים ע"כ ואני בעניי אחרי המ' הראויה דאפי' דנימא הכא דהוי ספק ת"ח עם כל זה אינו חיב מן הטעם הראשון דהא כתבו הפוסקים הרב בעת"ה סי' שמ"א מוהריב"ל בח"ג סי' מ"ז וק"ח וכן הרב במ"מ בדף ן' ע"ג שלפי הטעם הראשון אם אירע ספק בדין כגון שהוא פלוגתא דרבוותא לטעם הראשון דהוו מוחזקים בעבור שכל אחד יעשה היזק זה לא שייך כלל בדבר שהוא פלוגתא והיחיד מוחזק הוי ולא הוו מוחזקים אלא לענין שיוציאו ממנו תחילה אבל לא בשביל זה יכולין לו' קי"ל כדין המוחזקים ע"ש בספריהם עכ"ל:

ולעד"ן אחרי המ"ר ויקירא דל"ק מידי ולא דמי למ"ש הרב בעל תרומת הדשן ז"ל ומוהריב"ל ז"ל והמ"מ ז"ל למ"ש מוהר"ם ן' חביב ז"ל דהנהו רבוותא איירי כשהפלוגתא דרבוותא היינו בהדיא דמר אמר הכי ומסייעי לציבור ומה אמר הכי ומסייעי ליחיד התם הוא דסברי מרנן דלא הוו הציבור מוחזקים אלא לענין שיוציאו ממנו תחילה אבל לא לענין לומר קי"ל כדין המוחזקים כיון שהמחלוקת הוא מפורש בפוסקים אבל כשהמחלוקת אינו מפורש בפוסקים אלא דנפל ספק לנו בדברי הפוסקים דאפשר לפרשם כמ"ש הצבור ואפ' לפרשם כמ"ש היחיד כגון נ"ד באומרם תורתו קבע ועסקו עראי מי יימר דיכול היחיד המוחזק לומר קי"ל נגד רבים דהם מוחזקים ובפרט לטעם הראשון של המרדכי שכל א' יעשה עולה וכו' והגם שהרב כנה"ג בכללי הקי"ל אות י"ט כתב משם מוהריב"ל ז"ל דפוסק שסובלים דבריו ב' פירושים יכול המוחזק לומר קי"ל כהאי פוסק כפי זה הפירוש ועיין להרב חשק שלמה שם אות ט"ז ואות כ"ו ועיין לבנו הרב מטה שמעון שם אות ל' ול"א יעש"ב וא"כ כפי"ז לכאורה היה נראה דיפה הקשה הרב מעיל שמואל ז"ל מ"מ לכשנדקדק בו לא דמי חדא דכשהוא נגד רבים מי יימר וכמ"ש. ועוד דהלא הרב חשק שלמה שם באות כ"ח הביא משם הרב דבר משה ח"ג ח"מ סוף סי' ט"ז דהא דאמרו דפוסק דשובלין דבריו ב' פירושים דיכול המוחזק לומר קי"ל ה"ד היכא שהב' פירושים כתובים בס' הפוס' או ששני הפוסקים הם שקולים לדעתינו הקל ואין הכרעה לשום אחד מהם אבל בלא"ה אין לומר. קי"ל עכ"ל. והנה רואה אנכי דנ"ד אתיא בק"ו דכיון דבפירוש תורתו קבע ועסקו עראי איכא כמה מרבוותא דכתבו בפירוש דבעינן רובא דיומא אלא דקצת מרבוותא סתמו דבריהם ולא פירשו וכמ"ש הרב מעיל שמואל ז"ל מי איכא ספקא לומר בזה דיכול לומר היחיד קי"ל כהאי פוסק כפי זה הפירוש נגד שאר רבוותא שבאו דבריהם מבוררים כשמש זה ודאי לא ניתן ליאמר וצדקו מאד דברי מוהר"ם ן' חביב ז"ל וכונתו לומר דבספקא דדינא כה"ג הקהל מוחזקים ודוק:

ובזה יתורץ ג"כ מה שהקשה עוד שם סמוך ונראה וז"ל עוד כתב הח' הש' הפוסק נר"ו אע"ג דכ' הרב במ"מ בתנאי ה"ה בספק מס דת"ח לא מיקרו הרבים מוחזקים דאין בו חד מהני תרי טעמי דמוהרקייהו לא בטפסא וכו' גם לטעם הראשון אין לחוש כיון שהוא ת"ח לא חשיד לגזול את הרבים היינו כשהוא מוחזק לת"ח אבל כיון שהספק הוא אם הוא ת"ח אם לאו לאו כל כמיניה שנאמינהו במילתא דאית ביה ס' ממון דרבים ע"כ. ואני בער ולא אדע לפיע"ד נוראות נפלאתי מגדולת חכמתו דכיון דהכא לא הכריח דרובא דרבוותא ס"ל דלא מיקרי תורתו אומנותו כמו בספקא דלעיל אי בעינן שיהא ראוי להוראה א"כ נפל הס' מי הוא הנקרא מוחזק דאי אמרי' דמוהרקייהו לאו בטפסא דמלכא מנח לא מיקרו הרבים מוחזקים וכן באידך טעמא ג"כ כיון שהוא ספק כפי סברתו א"כ נפל לנו ספק מי הוא הנקרא מוחזק וכה"ג הא כתב החכם הפוסק נר"ו משם מוהריב"ל דאם נפל ספק מי הוא הנקרא מוחזק דלא אמרינן קי"ל וא"כ הכא אינן יכולין הצבור לומר אנו מוחזקים וקי"ל כפ' הפוסק עכ"ל. והנה מלבד מה שיש להשיב על דבריו במ"ש דכיון דהכא לא הכריח דרובא דרבוותא ס"ל דלא מיקרי ת"ח בספקא דלעיל אי בעינן שיהא ראוי להוראה וכו דאם באנו למנין יש רובא דמינכר וזה פשוט וכמ"ש דבריהם לעיל עוד זאת דבמה שתירצתי לעיל הא נמי ל"ק ולא מידי דמה שהכריחו להרב ז"ל באי בעינן ראוי להוראה לרובא דרבוותא ה"ד משום דמי שסובר דלא בעי' ראוי להוראה באו דבריהם מפורשים ומבוררין כשמלה לא כן בהך דאי בעינן רובא דיומא מי שסובר דבעי' רובא דיומא בפירושא אתמר וסברת הפוס' אחרים באו דבריהם סתומים ואפ' לפרשם הכי ואפשר לפרשם הכי מילתא כדנא לאו כל כמיניה שנאמינהו וכו' ודוק כי קצרתי:

עוד ראיתי שהקשה שם הרב מ"ש ז"ל וז"ל ומה שהביא ראיה החכם הפוסק נר"ו מדברי מוהריב"ל וז"ל אבל אם הספק הוא אם הוא ת"ח. או לאו לאו כל כמיניה שנאמינהו במילתא דאית ביה ספק ממון דרבים והראיה ממ"ש מוהריב"ל ומי שהוא ראש ישיבה או למדן עם תלמידים דאין בודקין אחריו דמסתמא כל א' נכוה וכו' משמע דאי לאו האי טעמא היה צריך בדיקה ולא היה הת"ח נאמן לומר עסקי עראי וטעמא כיון דבהא קיימי' אין להאמינו דלא מהימן אלא דידעינן שיש בו כל התנאים אלא שנפל הס' ממקום אחר ע"כ. ולא ידעתי מאי ראיה יש