שולחן המלך על הרמב"ם קכב

כל שאם לא היה מתעסק אלא כדי פרנסתו היה די לו במיעוטא דמיעוטא ורוב עסקו גורם לו להתבטל יותר אפי' שעה א' לא מיקרי ת"ח אף על גב דגמיר וסביר ועל כל אלה קאמר דכיון דחנות פתוחה לו רוב היום לא פטיר במאי דקובע עתים משמע דרוב היום בעי בקדושה ואין לדחות דשאני חנות משאר עסק דכיון דכל היום יושב ומצפה אם איש יבא לקנות איזה דבר אין לו שעת הכושר להתפנות מעסקיו לעסוק בתורה ואנן בעי' תרתי בעינן עתים קבועים ובעינן שכל שנפנה מעסקיו יהיה חוזר ללמודו דהא לאו מילתא היא דכיון דאמרת דכל שיש לו אומנות או עסק אפי' ברוב היום פטור כל שעוסק כדי חייו איך יכול להתפנות כי על פת לחם יפ"ג וגם בעל החנות אינו נקרא נפנה מעסקיו אותן העתים שאינו מוכר ואינו לוקח כי שמא באותה שעה יבא איש לקנות איזה דבר ולא ימצאנו ויקדמנו אחר עכ"ל והרש"פ השיג עליו ע"ז וכתב וז"ל ולע"ד אין מדברי המ"מ ראיה לדין זה מדכתב אבל מי שחנות לו פתוחה רוב היום אעפ"י שהולך בישי' בכל בקר אינו נכנס בכלל ת"ח שאין כונת זה אלא לזכות לנפשו לא להועיל לאחרים עכ"ל דלמה ליה למימר האי טעמא שאין כונת זה אלא לזכות לנפשו לא להועיל לאחרים דלא הול"ל אלא בקיצור אינו נכנס בכלל ת"ח כיון שאינו עסוק רוב היום במלאכת שמים שזהו עיקר הטעם דאנן בעינן שיהיה תורתו קבע ומלאכתו עראי וזה עושה בהיפך ומדקאמר האי טעמא נראה שאם זה באותו מיעוט היום מועיל לאחרים כגון שלומד לתלמידים או שיושב ומורה הוראות באותו מיעוט היום מש' דפטור דכן נראה מדיוק לשונו וא"כ אדרבא מש' שאפי' רוב היום אינו עוסק בקדושה שהוא פטור כיון שאינו עוסק להתעשר ועוד דלמה ליה להמ"מ למינקט דינו במי שחנות לו פתוחה רוב היום דלא הול"ל אלא אבל מי שרוב היום עוסק באומ' אינו נכנס בכלל ת"ח אלא ודאי דנראה דחנות שאני כמו שרצה לומר ה"ח הפו' נרו' דאנן בעינן תרתי עתים קבועים ובעינן שכל שנפנה מעסקיו שיהא חוזר ללימודו וזה לא אפשר בבעל החנות ומ"ש הח' הפו' נרו' דזה ליתא כמו שבא בלשונו דשמא באותה שעה יבא איש לקנות ולא ימצאנו ויקדמנו אחר ע"כ איכא למימר דאה"ן כשלא מכר כדי פרנסתו של אותו היום או של אותא שבוע אבל אנו רואים דלפעמים הוא מרויח פרנסתו לחדש ימים ודי והותר ועכ"ז אינו סוגר חנותו בעדו וחוזר לתלמודו ולכן חיבו הרב מ"מ ז"ל משא"כ בנדון דידן ועוד דאיכא למימר שאם אומנותו בעל החנות גרמא שאין לו אלו התנאים דבעינן לפטור לת"ח שהם עתים קבועים וכל עת שנפנה מעסקיו שיחזור לתלמודו מה אנו יכולים לעשות לו עכ"ל:

ואחר המ"ר דבריו לא זכיתי להבינם דכפי סברתו שכ' דהמ"מ לא מיחייב אלא כשיש לו חנות ומהטעמים שכ' הרב ז"ל אכתי לא איפרק מחולשיה מה שהק' הרב ז"ל דלמה ליה למימר האי טעמא שאין כונת זה אלא לזכות לנפשו לא להועיל לאחרים דלא הול"ל אלא בקיצור אינו נכנס בכלל ת"ח וכו' וכי ולדידיה מי ניחא דלא הול"ל אלא בקיצור אינו נכנס בכלל ת"ח כיון שחנות פתוחה לו רוב היום שזהו עיקר הטעם כפי סבר' ומה יישב לזה. גם מה שדקדק דנראה שאם באותו מיעות מועיל לאחרים וכו' משמע דפטור דכן נראה מדיוק לשונו כמובן ג"כ איכא למידק לפי פירושו דאם באותו מיעוט שקובע עתים לתלמודו מועיל לאחרים כמ"ש הרב ז"ל הוא פטור ולא בעינן פונה מעסקיו ולפי פירושו דתרתי בעי' פונה מעס' וקובע עתים מה הועלנו בזה שמועיל לאחרים באותו מיעוט מאחר דחסר ממנו שאינו פונה מעסקיו. אלא מאי אית ליה למימר דמאי דנקט הרב מ"מ ז"ל שאין כונת זה אלא וכו' לא להועיל לאחרים וכו' כונתו דמסתמא כיון שיש לו חנות ואינו יכול לפנות מעסקיו אלא לקבוע עתים בבוקר לבד אינו יכול להועיל לאחרים ואה"ן דאף אם המצא ימצא אדם קולע אל השערה דבאותו מיעוט היום שקובע עתים לתלמודו יכול להועיל לאחרים דחייב מאחר דחכמים שיערו לכדי שיוכל להועיל לאחרים שיקבע עתים בתורה וגם שכשנפנה מעס' יהיה חוזר על לימודו ולא חילקו חכמים בין חכם לטיפש כי אם שעור אחד לכולם. וכמו כן נמי נופל לומר לדעת הרמנ"ח דמאי דנקט הרב מ"מ לא להועיל לאחרים כונתו דמסתמא כיון שעוסק רוב היום. בעסק אינו יכול להועיל לאחרים ואפי' אם ימצא אדם שמועיל מעוצם פקיחותו חייב מאחר דכך ראו חכמים לשער לעסוק רוב היום בתורה כדי שיוכל להועיל לאחרים ולא חלקו בדעות:

גם מ"ש דאה"ן אם לא מכר אלא כדי פרנסתו וכו' אבל אנו רואים שלפעמים וכו' קשה דלפי דבריו למה כתב הרב מ"מ מי שיש לו חנות פתוחה רוב היום דמא לי אם הוא רוב היום או מיעוט היום מאחר דכשאנו רואים דלפעמים עוסק ביותר מכדי פרנסתו אף אם יהיה מיעוט היום בעסק חייב מאחר דעוסק ביותר מכדי פרנסתו ועו"ק דנראה דהני מילי סתראי נינהו דהנה מתחילה כתב דחנות שאני דאנן בעינן תרתי עתים קבועים ונפנה מעסקיו ולפי טעם זה אף אם אין אנו רואים שעוסק ביותר מכדי חיו אפי"ה חייב כיון שנחסר ממנו תנאי טעם פונה מעסקיו ואיך כתב אחר זה דמה שחייבו הרב הוא מטעם שאנו רואים וכו' דמשמע דאם לא היה זה היה פטור הפך הנראה מדבריו שכתב לעיל מזה ועוד דאם כפי דבריו דמשום היות לו חנות הוא הגורם לחייבו משום הטעמים שכתב אם כן אמאי נקט הרב מ"מ אבל מי שחנות פתוחה לו רוב היום דלא הול"ל אלא מי שחנות פתוחה לו ותו לא דזו היא הסיבה הגורמת לחייבו ומאי רוב היום דקא' וכמו שדקד' הרב דרכי נועם ז"ל בחח"מ סי' ץ' דר"פ ע"ג יעו"ש אלא ודאי דחנות דנקט הרב מ"מ לאו דוקא אלא הדבר תלוי ברובא דיומא וכמ"ש הרב מוהר"א מדינה ז"ל שם ד"ן סי' נ"ו יעו"ש והדבר מוכרח לומר כן בכונת הרב מ"מ ז"ל דשם במפתחות דהך דינא כ' הרב ברפ"ח רע"ד וז"ל הדין הס' כל ת"ח שתורתו קבע ועסקו עראי והולך לישיבה מיד חוזר ללימודו אלא שבפעם אחת ביום יוצא דרך אקראי למזונותיו ומזונות אשתו ובניו הוא