שולחן המלך על הרמב"ם קכ

כתב הרשב"ץ אבל הרא"ש כתב דנראה דיש חילוק ביניהם ומדברי הטור גם המשכיל יבין וכו' וכמש"ל כ' הרב ז"ל ולע"ד נראה להליץ בעד הרשב"ץ ז"ל דשפיר דייק מדברי הרא"ש דנראה דיש הפרש ביניהם והוא מה שאמרנו וכו' דהנה הר"י הלוי ז"ל כתב והביא שם דבריו דתורתו אומנותו מיקרי תורתו קבע ועסקו עראי ונימוקו עמו דבציר מהכי לא סגי דאי כרשב"י וכו' הילכך כי אתא הרא"ש לומר דגם המבקש טרפו דרך עראי מיקרי נמי תורתו אומנותו ע"כ בא להוציא גם אותו שעושה מלאכה ברוב היום כל שאינו מתעסק להתעשר וכו' לכך כתב הרשב"ץ אבל הרא"ש ז"ל כתב עכ"ל גם זה לא ידעתי מה חידש לו הרב ז"ל להמ"ם ז"ל וכאלו חדשות הוא מגיד דהרי המ"ם כבר עלה בדעתו ז"ל לומר זה בדעת הרא"ש ז"ל ולתקן בזה תיבת אבל שכתב הרשב'ץ ז"ל ולא ערבה לו שכתב שם המ"ם ז"ל אחר שהקשה להרשב"ץ ז"ל דאיך כתב אבל הראש כתב וכו' כתב הוא ז"ל והמעיין שחננו ה' דעה והשכל יראה שאין הפרש ביניהם כלל דאין סברא לומר שלדעת הרא"ש נקר' ת"ח אפי' מי שעסקו קבוע אלא שבשעה שאינו צריך לעסק חוזר ללימודו דבכלל ט"ו יראה הרואה בפירוש שדעת הראש הוא במי שעסקו עראי וכו' עכ"ל הרי לך דכל זה כבר שללו הרב מ"ם ז"ל דאין סברא לומר זה ומה בא לחדש ואיך אישתמיטיה מיניה כל זה ולפחות היה לו להביאו ולחלוק עליו ועיין בתשו' למוהר"א מדינה ז"ל הובאו בס' דרכי נועם חח"ם ס"י נ"ו שהביא הך דכתב הרב מ"ם ז"ל דאין סברא לומר וכו' והקשה עליו דאעפ"י שיהיה לפי' ההוא רגלים עכ"ז אינו באפשר להיות בדברי הרשב"ץ כלל שבפי' כתב הרשב"ץ שלדעת הרי"ף ז"ל חייב השואל ההוא ולדעת הרא"ש ז"ל פטור וכמו שהבין מדבריו הרד"ך ז"ל עכ"ל יע"ש וע"ש עוד שכתב דההבדל שיש בין קבע לעראי הוא כי הדבר שמוציא האדם בו רוב זמנו ושוקד לעשותו בזריזות ובהול עליו לעשותו כשיזדמן בידו הוא הנקרא קבע והדבר שמוציא בו מיעוט זמנו הוא הנקרא עראי ע"ש באופן דרובו בקדושה בעינן וכן נראה מתשו' הרב בני יעקב ז"ל סי' א' שנשאל מאת הרב כמוהר"ר חיים אלגאזי ז"ל בעל ס' בני חיי על שהיו רוצים בני עירנו אזמיר יע"א שיפרע עמהם עולי מלכות מסים וארנוניות והרב הנז' דינא קא בעי דכיון שבכל יום קובע ישיבה גם בלילה לא שכב עינו תורתו אומנותו מיקרי וכו' והרב ז"ל השיב פתח דבריו אי בעינן שיהיה הת"ח מורה הוראה או לאו ושקיל וטרי כיד ה' הטובה עליו בעוצם פלפולו יע"ש ושוב כתב וז"ל איך שיהיה לענין נ"ד כל זה משנה שאינ' צריכה דע"כ לא איפליגו רבוותא אלא מי שהוא חכם קצת ולא הגיע להוראה אלא לבבו יבין מה שלומד ואינו יודע לפלפל ואף בזה הסכימו הפוסקים מוהר"ש הלוי ז"ל ומוהרשד"ם ז"ל ומוהרימ"ט ז"ל ומוהריט"ץ ז"ל ס"י ע"ה ומוהר"ם מבשת ז"ל סי' ק' דפטורים אבל בנ"ד שהוא מפורסם בחכמה ובחסידות מורה הוראות דין אמת לאמיתו מילת' דפשיטא היא דפטורים וכו' ואין לחייבו מטעם שעוסק בעסקיו ביום דכיון דכשנפנה מעסקיו חוזר לתלמודו ללמוד וללמד אין לך ת"ח תורתו אומנותו גדול מזה וכמ"ש הרא"ש דלא בעינן שיהיה כל היום יושב ולומד וכו' ומה גם דאיכא בנ"ד טעמא אחרינא שבא בשאלה שבכל יום קובע ישיבה וכבר כתבו מוהר"ם אלשקר ומוהריב"ל ז"ל בסי' הנז' דמי שהוא ראש ישיבה או למדן עם אחרים בישיבה ע"כ הוא מוכרח להעמיק העיון דקנאת סופרים תרבה חכמה וכו' ואף דכתב הרב בעל פני משה ז"ל דאותם שהם קובעים ישיבה בבקר בבקר לא מיקרי תורתו אומנותו היינו במי שהוא בחנות כל היום בקבע ובבקר בבקר קובע ישיבה בכה"ג לאו תורתו וכו' אבל בנ"ד שכשנפנה. מעסקיו חוזר לתלמודו ללמוד וללמד ויושב בישיבה הדבר פשוט דאליבא דכ"ע פטור מכל מיני מסים וארנוניות ולית דין צריך בושש עכ"ל הצריך לענינינו:

והנה הגם דמריהטא דלישנא משמע דלא בעינן רוב היום בקדושה כי אם קובע עתים בכל יום וכשפונה מעסקיו חוזר על למודו די בזה להקרא תורתו אומנותו מ"מ מי שחננו ה' דעה והשכל לבבו יבין דגם הרב ז"ל סובר דבעינן רוב היום בקדושה דראשית כל שקיל וטרי הרב ז"ל אי בעינן שיהיה ראוי להוראה אי לאו וכתב דבנ"ד הוא משנה שאינה צריכה כיון שהוא מפורסם בחכמה וכו' כמש"ל ולא איפליגו רבוותא אלא מי שהוא חכם קצת וכו' ואף בזה הסכימו מוהר"ש הלוי ומוהרשד"ם ומוהרימ"ט ומוהריט"ץ ז"ל דפטורים ושוב כתב דאין לחייבו מטעם שעוסק בעסקיו ביום דכיון שכשנפנה מעסקיו חוזר לתלמודו אין לך ת"ח תורתו אומנותו גדול מזה כמ"ש הרא"ש ז"ל דלא בעינן שיהיה כל היום יושב ולומד וכו' עכ"ל והנה כל אלו הפוסק' שהביא הרב ז"ל מוהר"ש הלוי ומהרשד"ם ומהרימ"ט ומוהריט"ץ ז"ל הם סוברים דבעינן רוב היום בקדושה ככתוב בדברי קדשם וכמש"ל ואם איתא דסובר ה' ז"ל דאפי' אם יהיה רוב היום עסוק במלאכתו ומיעוטו בתורה אפי"ה פטיר ועטיר א"כ היה לו להרב ז"ל להרגיש מכל הרבנים הללו שהביא דהם סוברים דצריך שיהא הת"ח רוב היום בקדושה כדי שיהא פטור ולחלוק עליהם ולומר דלא בעינן רוב היום אלא כל שקובע עתים לתורה וכשפונה מעסקיו חוזר על למודו אע"ג דהוי מלאכתו קבע ותורתו עראי אפי"ה פטור כיון דאינו אלא כדי חייו אלא ודאי עכ"ל דנדון שאלתו היה פשוט דרוב היום היה בקדושה וכמ"ש רבני הפוסקים הנז' אלא דבני עירנו יע"א אעפ"י כן היו רוצים שיפרע עמהם מסים וארנוניות יען היה לו עסק מו"מ והיו סבורים דכיון שיש לו עסק חייב כפשט המובן מלשון תורתו אומנותו וכמש"ל בשם ס' החסידים שהביאו הכנה"ג דתורתו אומנותו צריך שלא יהא לו עסק כלל ע"ז כתב הרב דאין לחייבו מטעם שיש לו עסק שעוסק ביום בעסקיו דכיון דכשנפנה מעסקיו חוזר על למודו אין לך תורתו אומנותו גדול מזה כמ"ש הרא"ש וכו' וכונתו לו' דתורתו אומנותו דאמרו ז"ל אינו כפשטיה אלא כמ"ש הרא"ש דהיינו תורתו קבע ומלאכתו עראי וכמ"ש כל הפוסקים ז"ל הנז' שהביא הרב ז"ל