שולחן המלך על הרמב"ם קיט

במצרים על קצת ת"ח הנהנים מיגיעם להטיל עליהם עול המסים אם יש למחות בידם והשיב הרב ז"ל אחר שהביא הסכמה קדומה שחתומים בו רבני ירוש' תוב"ב ומצרים ושאלוניקי לבל יטילו מס על הת"ח שתורתן אומנותן לא עני ולא עשיר וכו' כ' הוא ז"ל ואם יאמר האומר שלא פטרה תורה אלא מי שתורתו אומנותו וכך הם דברי הפוס' ז"ל אבל מי שיש לו עסק משא ומתן או מתעסק במלאכה לא פטרתו תורה אף אתה אמור לו צא ולמד מ"ש מוהרלנ"ח סי' ק"מ שנשאל הרמ"ה ז"ל ע"ז וכמש"ל וכו' וכ' וז"ל הרי שכל הפוסקים קמאי ובתראי מסכימים דתורתו אומנותו לאו דוקא אלא כל שתורתו קבע כשפונה מעסקיו ולא יפנה לבטלה תורתו אומנותו מיקרי ואח"ך הביא מ"ש הרב פ"מ בסוף ח"א דבעינן רוב היום שיהיה עוסק בתורתו לאפוקי מי שיש לו חנות קבוע בכל יום זולתי בבקר בבקר הולך את חכמים ומתחמם כנגד אורן בישיבה כגון זה לאו תורתו אומנותו מיקרי אמנם אם רוב היום תורתו קבע עוסק בגופי הלכות אף שיש לו בשאר היום עסק מו"מ ואינו להתעשר כי אם כדי חייו תורתו אומנותו מיקרי ופטור מכל מיני מסים ע"כ ושקיל וטרי הרב ז"ל דלכאו' נר' שכל ת"ח שעסקו בחנות או כמאגאזין אעפ"י שכשפונה מעסקיו חוזר ללמודו לא מיפטר ממסים ואח"כ כ' דכד דייקת שפיר תשכח דלאו דיוקא דסמכא היא שאין הדבר תלוי בחנות אלא כל שכשפונה מעסקיו חוזר ללמודו ואינו מפנה לבו לבטלה תורתו אומנותו מיקרי אעפ"י שעסקו יהיה בחנות או במאגאזין וכדמש' מדברי הפוס' ז"ל כי לא מצינו לשום אחד מקמאי ובתראי שהזכירו ענין חנות והרבה בראיות יעש"ב. נראה מדבריו דעכ"פ בעינן רוב היום בקדושה מדלא חלק על הרב פני משה ז"ל בזה ולא שקיל וטרי אלא בהך דחנות וכן הובא שם בס' דרכי נועם תשו' מהרב כמוהר"א מדינה ז"ל והאריך הרחיב בחכמתו וסו"ד הביא תשו' הרב פני משה וכ' וז"ל דוק בלשונו ותשכח שתלה כל הענין בהיות רובו של יום יוצא בקדושה וכו' ובהיות הענין כן זכינו לדין כפי הדבר הבא בשאלתינו כיון שרוב זמנו של ת"ח זה יוצא בקדושת התורה אין לחוש לו בלא ספק אם תורתו נעשית לו בבית או בשדה דודאי אין מקום גורם אלא עסק גורם בכל מקום שהוא עכ"ל ועיין להרב המפורסם חיד"א ז"ל בס' דברים אחדים דכ"ו ע"ב שכתב דהא דהיה דורש רבי ישמעאל ארבעה חלוקי כפרה עבר ע"ע וכו' לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא בעמי הארץ ואפי' תימא בת"ח יהיה במי שאין תורתו אומנותו וטרוד בעסקיו אבל ת"ח שתורתו אומנותו כלומר שרוב עסקו בתורה ושב ומתחרט ועוזב החטא לגמרי ועוסק בתורה יום ולילה סגי עכ"ל יע"ש הרי שכתב דתורתו אומנותו מיקרי מי שרוב עסקו בתורה וכן כתב מוהר"ש הלוי ז"ל בסי' כ"ד חח"מ וז"ל דאם רוב היום מתעסק בלמודו ובתורתו יהגה. ושיעור מועט מהיום פונה על עסקיו ואינו מתעסק להעשיר רק לקיום ממונו להתפרנס. ממנו פטור מהמסים יעש"ב גם הרב מוהר"מ ן' חביב ז"ל. הובאו דבריו בתשו' הרב מעיל שמואל ז"ל סי' ט"ו והכריח בדברי הרב משא מלך דבעינן רוב היום בקדושה וכתב כיון דאין ראיה מוכחת בדברי רבוותא קמאי ודברי המזכים אפשר לפרשם לחיוב מאן ספין ומאן רקיע ליטול את השם להוציא מיד המוחזק דאפי' דנאמר דספק הוא הרי הצבור מוחזקים גם דברי מוהר"ש הלוי ז"ל כן מוכיחים וכמש"ל יע"ש:

האמנם יש לעמוד בדבריו במה שרצה להחזיק בתחילת דבריו סברת האומרים דאע"ג שרוב היום עוסק בצרכי פרנסתו פטור כיון שמה שעושה אינו להתעשר וכו' וכיון שקבעו לו עתים ואף גם זו שכל שעה שנפנה מעסקו שב מן הפסלים לעסוק בתורה כפי יכולתו הא ודאי צורבא מרבנן מיקרי ופטור והיה נראה ליחס דעת זה למוהר"ם המובא בדברי הרא"ש ז"ל כלל ט"ו וכו' ושוב כתב ואין לומר דהרא"ש פליג עליה ממה שבתחי' התשו' כ' לפסק דין שת"ח שתורתו אומנותו ועושה תורתו קבע ומלאכתו עראי וכו' דמשמע שצריך רוב היום בקדושה דמצינן למידחי דתורתו קבע מיקרי אפי' מקצת היום כיון דעליה רמייא ומה שעוסק בצרכי מזונותיו הוא על אפו ועל חמתו ומי יתן והיה יכול להתנצל ממנו והכי אמרינן בסוכה כל ז' הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי אע"ג דאין חייב הסוכה אלא בשעת אכילה ובשעת השינה דהכי אמרינן גמר מלאכול בשחרית לא יתיר סוכתו דמיחזי כבועט הא לאו הכי היה מותר ואפי"ה קרי ליה קבע כל שאינו מאבד שעת החיוב כמו כן מיקרי קובע עת ללמודו קורא לו קבע כיון ששעת החיוב דהיינו היכא שנפנה מעסקיו חוזר ללמודו דאז הוא שעת חיובו דבציר מהכי לא סגי ליה וכו' עכ"ל. ולע"ד אחרי המ"ר לא הבנתי ראיתו דכתב. דאין חיוב הסוכה אלא בשעת אכילה ובשעת השינה דהרי שם בסוכה דכ"ח ע"ב אמרו ת"ר תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל ז' הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי כיצד וכו' אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה הרי דרובא דיומא הוא חיוב לישב בסוכה וא"כ כשאמרו עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי הוא כפשוטו דקבע נאמר ברוב ועראי במיעוט ואפי' לשיטתו דכתב דאין חיוב אלא באכילה ושינה אפי"ה איכא רובא בין היום ובין הלילה באכילה ושינה ומאי דהביא מהא דתנן שם בסוכה דמ"ח ע"א גמר מלאכול לא יתיר סוכתו דמיחזי כבועט הא לאו הכי היה מותר לא ידעתי היכן מצא הך טעמא דמחזי כבועט דהא רש"י ז"ל שם פירש וז"ל לא יתיר סוכתו לא יתיר אגדים שלה לסותרה דהא כל היום חובתה לישן ולשנן ואי אקלע ליה סעודתא אכיל ליא בגווה עכ"ל הרי להדייא דכ' דכל היום היא חובתה היפך מ"ש הרב ז"ל:

עוד ראיתי לו שם על מה שהעלה בדעתו לסייע לסברת האומרים דאפי' רובא דיומא בעסק ומיעוט בתורה סגי כיון דקובע עתים לתלמודו וכשפונה מעסקיו חוזר על למודו מדברי הרשב"ץ הובאו דבריו בס' מ"ם והקשה אליו דאיך