שולחן המלך על הרמב"ם יב

ז"ל בדף נ"ו ע"ג שעלה ונסתפק אם הרב יכול להכות לתלמידו הגדול או לא ושקיל וטרי הרב ז"ל והשיב דלא אמרו אלא דוקא אב המכה את בנו משום דגם ביה והבן מתחטא אצל האב אבל רב לתלמיד שרי וליכא משום לפני עור לא תתן מכשול והכריחו הרב ז"ל ממה שבית דין מכין ועונשין עיין שם שכת' בסו"ד ולא מצאתי גילוי בספרי' בזה כעת:

ואחרי נשיקת תח' כפו' רגליו תמהני עליו דאיך לא פשט ספקו ממשנה ערוכה דמכות הנ"ז מה חטיבת עצים רשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ופסקו רבינו בפ"ה מהל' רוצח כנז' דש"מ דבן ותלמיד דין אחר להם ובמילי דשמייא מותר בשניהם ובמילי דעלמא אסור בשניהם וכמו שכן משמע מהא דפסק בפרקין דללמדו תורה מותר. להכותו אפילו. ליתום ומינה יש להשיב גם לענין לפני עור ולחלק בין שולייא דנגרי ללימוד התורה. ואיך הרב ז"ל. הלך להביא עצות מרחוק והיכי כתב שלא מצא גילוי בספרים. ומפרשת העיבור הנך רואה שאין מקום לספקו של הרב ז"ל. וכי תאוה נפשך לחלק גם בזה בין תלמיד גדול לקטן הו"ל להרב ז"ל להביא המשנה דמכות הנז' ומ"ש הרמב"ם ולחלק בין תלמיד לתלמיד סוף דבר דדברי הרב ז"ל נפלאו ממני:

(אה"ן יבי"א ס"ט אכן מדברי הריטב"א בחידו' למ"ק ופסקי תוס' שם נראה דאין לחלק בכך ע"ש ועיין לעט"ר מרן זקני רב ספרא מע' הרב המובהק רבי חייא רבא זצוק"ל בספרו הבהיר צפיחית בדבש בס' ג"ן דקמ"ה ולחתנא דבי נשיאה מע' הרב המו' צרור המר דודי גדול הנאמר באברהם נרו בס' הנחמד למראה ח"א בדקכ"ג. ולעט"ר ח"ק לישראל מו"ה חיים ומלך נר"ו בס' נוה צדק בדרוש יוד להספר אשר דרש אותו על הרב המחבר הנז' ז"ל ולה' בריה דרבינא בס' שמע אבראם בסי' ל"ו ועיין למוהר"י נאג'אר ז"ל בלמודי ה' דל"ג:

ע"ג:

) ובהיותי בזה ראיתי להרב תנא דאורייתא כמוהר"י אזולאי ז"ל בס' הנ"מ מראית העין בדמ"ז ע"ב שכתב עמ"ש בסנהדרין ד"ע ע"ב דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו אמרינן משום רשב"י מלמד שכפאתו על העמוד ואמר לו וכו' כתב הרב וז"ל אפשר דאמר מלמד דבא ללמד דין דהגם דאמרינן דהמכה לבנו הגדול חייב נדוי וכו' אי נמי הכא מיירי דכפאתו על העמוד כמי שרוצה להכותו ולא הכהו וכו' ע"כ. ות'ם אני לא ידעתי שכ'ול דברי הרב ז"ל דהרי רש"י ז"ל שם פי' וז"ל מלמד שכפאתו על העמוד להלקותו דיסור לשון מלקות כדאמרינן לקמן ויסרו אותו זה מלקות ע"כ ומדבריו משמע דהכאה היתה שם ולא שרצה להלקותו ולא הכהו דהגם דבתחילת לשון רש"י שכת' א להלקותו יש מקום לומר כפאתו להלקותו ולא הכהו. ועיין כיוצא בזה בחולין דק"י ע"ב גבי ההוא גברא דלא הוה מוקיר לאבוה ואמיה כפתוהו ופרש"י כפתוהו על העמוד להלקותו. א"ל שבקוהו דתנייא כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה וכו' והתם צ"ל דכפתוהו להלקותו ועדיין לא הכוהו מדקאמר בתר הכי שבקוהו והכי נמי הוה מצינן לפרושי כהאי גוונא בדברי רש"י ז"ל. מ"מ לפי מאי דמסיים דלשון יסרתו דייק דיסור לשון מלקות והרי קרא כתיב אשר יסרתו אמו נמצא שהכתו' אומר בפי' שהלקתה אותו אמו ואיך הרב ז"ל יאמר שלא הכהו ומ"ג דרש"י ז"ל לאו מדנפשיה דייק למדרש יסור לשון מלקות דהא מייתי ראיה מדאמרינן לקמן ויסרו אותו זה מלקות וכ"כ בפי החומש ס' תצא בפ' ויסרו אותו מלקין אותו וכתב הרב שפתי חכמים ז"ל וז"ל וא"ת מנ"ל לרש"י שמלקין אותו. וי"ל דכתי' הכא בבן סורר ומורה ולהלן כתיב והיה אם בן הכות וכו' ע"ש ודבריו הם ש"ס ערוך שם בסנהדרין דע"ח ב' דיליף ג"ש מוציא ש"ר מבן סורר ומורה ויסרו מויסרו והדר יליף יסרו מבן ובן מבן והיה אם בן הכות הרשע. ומאחר דזה יסוד מוסד דלשון יסור הוא מלקו' איך הרב ז"ל מצי לפרושי איפכא. ולעיקר תמיהת הרב ז"ל איך הכתה אותו וקעברה אלפני עור כבר כת' דלהדריכו בדרך ישר' מות' כי ע"כ דברי הרב ז"ל פליאה. דעת ממני ובע"ה לכשאפנה אשובה אראה:

(אה"ן יבי"א ס"ט ולענ"ד יש לתמוה להרב חיד"א . ז"ל ממאי דאיתא בתנחומא ס' שמות ע"פ. אשר יסרתו אמו וז"ל ארי"ו בר חנניא מלמד שכפאתו בת שבע על העמוד והיתה מכה אותו בשבט ומייסרתו ע"ש הרי מבואר דבלשון יסרתו קא דריש שהיתה מכה אותו ממש בשבט וזה הויא תיובתיה. לדברי הגאון חיד"א ז"ל הנז'. וכן ראיתי בכה"ק לעט"ר מו"ר חמי סרו"י מע' הרב אור החיים נר"ו (בעל המחבר ס פתח הדביר) שתמה כן לדברי הרב חיד"א ז"ל הללו מהא דאיתא במד"ר ס' שמיני פי"ב וז"ל ורבנין אמרי ודאי אמו מוכיחתו נטלה קורדיקון שלה והיתה מסוסרתי לכאן ולכאן ואמרה. לו מה ברי וכו'. ופי' הרב מוהרש"י ז"ל. שם נטלה קורדיקין שלה מנעלה והיתה מכה אותו ודריש ליה מדכתיב אשר יסרתו ולא קאמר הוכיחתו דמשמע יסורין ממש והכי איתא בפ' ן' סורר ומורה מלמד שכפאתו אמו על העמוד ופי' רש"י ז"ל להלקותו דיסור לשון מלקות כדאמרינן לקמן ויסרו אותו מלקות עכ"ל. והרי הוא כמבואר בא'ר לח'י הפך דברי מוה"ד הרב חיד"א ז"ל א"ד נר"ו שיל"א. ועיין שם להרב מתנות כהונה ז"ל ולהרב ידי משה ז"ל. ועיין לעט"ר מע' הרב דודי לי נר"ו בנח"ל ח"א דקכ"ג דנראה דלפי שעה נעלמו ממנו דברי הרב חיד"א ז"ל הנז"ל כיע"ש ועיין בדרשות עט"ר מז"ה הרב המחבר ז"ל מה שפי' בזה:

) ה' ת"ת פ"ו הי"ב אעפ"י שהמבזה את החכמים וכו'. (אה"ן ס"ט השאלה איננה אך מתוך התשובה יתבאר השאלה:

) תשובה הנה בענין זה צריכין אנו לדעת ראשונה אם בזמן הזה איכא דין דת"ח לענין מבזה ת"ח. שניה אף אם נאמר דאיכא דין ת"ח בזה"ז לענין זה באיזה גדר של ת"ח נאמר זה. שלישית אם זה המוזכר בשאלה נקרא מבזה או לאו. הנה הרמב"ם זלה"ה בפרקין הלכה י"ב כתב אף על פי שהמבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא אם באו עדים שביזהו