שולחן המלך על הרמב"ם קיח

דאפושי פלו' לא מפשינן וככל מאי דכתי':

וראיתי להרב משא מלך ז"ל בח"ד דין ד' שהעתיק תשו' הרשב"ש ז"ל וכתוב שם וז"ל והנה לפי"ז אפי' היה המס אקרקפתא דגברי ת"ח פטורים אלא שרבינו יוסף הלוי ז"ל העיד על רבו הרי"ף ז"ל שכתב שלא נאמרו דברים הללו אלא בת"ח שתורתן אומנותן כלומר שתורתו קבע ומלאכתו עראי אבל לא במי שעסקו קבע ותורתו עראי. אבל הרא"ש כתב שת"ח שיש לו אומנות או קצת משא ומתן להתפרנס בו כדי חייו ולא להתעשר ובכל עת שהוא פנוי מעסקיו חוזר על למודו ולומד תדיר נקרא תורתו אומנותו והנה לפי"ז ל"ד ת"ח בעלי הוראה אלא כל שקובע עתים לתלמודו ורוב עסקו בתורה וכו' עכ"ל ושם בדין ה' כתב על תשו' הלזו וז"ל וקשה דאיך כתב הרשב"ש ז"ל בתשו' שנכתבה למעלה על דברי הר"י הלוי אבל הרא"ש כתב וכו' דנראה שיש חילוק ביניהם ומדברי הטור גם המשכיל יבין שכולם שוין לדעת אחד ולא עוד אלא שכתב אחר דברי הרא"ש. והנה לפי"ז ל"ד ת"ח בעלי הוראה וכו' כנראה שהבין שדעת הרי"ף הוא במי שהוא בעל הוראה ואין שום גילוי בדבריו בזה והמעיין שחננו ה' דעה והשכל יראה שאין ביניהם הפרש כלל דאין סברא לומר שלדעת הרא"ש נקרא ת"ח אפי' מי שעסקו קבוע אלא שבשעה שאינו צריך לעסוק חוזר ללימודו דבכלל ט"ו יראה הרואה בפירוש שדעת הרא"ש ז"ל הוא במי שעסקו עראי באופן שדברי בעה"ט נכוחים למבין וישרים עכ"ל. והנה הרב ז"ל טרח וכתב והרבה להקשות עליו מפני שמהעתקה שהיה לו היה שם טעות וכתוב תי' אבל האמנם הן עתה שנדפסו תשו' הרב הרשב"ש ז"ל והלא היא בת' סי' תי"ב אות באות וכתוב שם וז"ל אלא שהר"י הלוי העיד על רבו וכו' אבל לא במי שעסקם קבע ואין תורתם קבע והרא"ש ז"ל כתב שת"ח שיש לו אומנות וכו' עכ"ל הרי דאינו כתוב תיבת אבל והרי הוא כלשון הטור ז"ל דהרא"ש בא לפרש דברי הר"י הלוי ז"ל וכמ"ש בפרישה דאפי' קצת מו"ם אפי"ה נקרא תורתו אומנותו וא"כ דעת הרשב"ש ז"ל דאין חילוק בין דברי הר"י הלוי ז"ל לדברי הרא"ש ז"ל וגם מ"ש אח"ך לפי"ז ל"ד ת"ח בעלי הוראה וכי' הוא לדעת כולם ועיין להרב בני יעקב ז"ל בסי' א' יעש"ב. וזה פשוט. נמצינו למדין לדעת כל הני רבוותא ז"ל דעכ"פ בעינן רוב היום שיהיה עסקו בתורה ואפי"ה בעינן כשיהיה פנוי מעסקיו יחזור על למודו וכ"כ הרב במשא מלך בח"ד דין ה' דל"ז סוף ע"ד וז"ל מ"ם לד"ה הת"ח שאמרו חכמים נראה שכל שכונתו ללמוד בישיבה בעומקה של הלכה. ורוצה להלך ולגדל בתלמוד ועתיד להורות את בני ישראל מאד עסקו בתורה הוא הוא הפטור מכל משא מלך ושרים אכל מי שחנות לו פתוחה רוב היום אעפ"י שהולך לישי' בכל בקר ובקר אינו נכנס בכלל ת"ח שאין כונת זה אלא לקבוע עתים לתורה לזכות נפשו לא להועיל לאחרים וכו' עכ"ל הרי בהדייא דתלה הדבר ברוב היום וכן כתב הרב פני משה ח"א סי' ק' וז"ל אך הצד השוה שבכולם דבעינן דרוב היום יהיה עוסק בתורה לאפוקי מי שיש לו חנות קבוע בכל היום זולתי בבקר הולך את חכמים ומתחמם כנגד אורן בישיבה כגון זה לאו תורתו אומנותו מיקרי עכ"ל. וכ"כ מוהרשד"ם ז"ל חח"מ סי' שס"א וז"ל סוף דבר שנלע"ד דבר שאין בו ספק שכל ב"ח שרוב עסקו בתורה ואינו מתבטל ממנה אלא לבקשת ההכרחי אעפ"י שלא יהיה בעל הוראה פטור וכו'. יע"ש ועיין בס' דבר משה ח"ב סי' ן' על שנתנו עיניהם הגבירים ליקח מס מהת"ח בזמן הרב כמוה"ר יוסף קובו' ז"ל והסכימו וז"ל ההסכמה המובא שם לכן בהסכמת מורינו הרב הי"ו הסכמנו כולנו יחד בהסכמה גמורה שכל עת וזמן אשר יתבעו מאיזה ת"ח קטון או גדול עני או עשיר יהיה מי שיהיה אף שלא יהיה לומד כל היום אם יש לו קביעות ללמוד לילך לישיבה וללמוד שם הלכה כנהוג גזרנו אומר וכו' עכ"ל.. הגם שנראה ממרוצת לשון ההסכמה דבקביעות שהולך לישיבה ולומד שם הלכה די בזה לפוטרו מן המס אפי' שרוב היום אינו לומד מ"מ מתחלת הלשון לא משמע כן דכתבו אף שלא היה לומד כל היום וכו' דנר' דכל היו' לא בעי' אבל רובו בעי':

וכן נראה ממ"ש מוהריט"ץ ז"ל סי' ע"ה שנשאל על מלמד תינוקות אם פטור ממס אם לאו וכתב בתוך התשו' וז"ל וא"כ מלמד תינוקות אם הוא בעל תורה וכו' בודאי שפטור וכו' ומיקרי טפי תורתו אומנותו יותר משאר ת"ח ששאר ת"ח עוסקי' אמנם אינו אומנותם שהרי יש להם אומניות אחרות להתפרנס כסחורה ודומיהם ומ"מ נקראים תורתם אומנותם כמ"ש האשרי זלה"ה מפני שבמשלם מלאכתם וסחורותיהם הם חוזרים תכף אל ספר התורה ולכך מיקרי שפיר תורתו אומנותו אעפ"י שאינו צודק בעצם וא"כ מכ"ש מלמד תינוקות וכו' ודאי מיקרי תורתו אומנותו שאין לו אומנות אלא תורתו ללמדה לתינוקות וכו' עכ"ל הרי דכ' הרב דת"ח שיש לו מלאכה או סחורה והגם דכשפונה מעסקיו תכף חוזר אל ספר התורה אפי"ה אינו צודק בעצם לומר תורתו אומנותו והא מיהא מיקרי שפיר תורתו אומנותו וא"כ ע"כ צ"ל דעכ"פ רוב היום עסקו בתורה בעינן דאם אין רוב היום אין עסקו בתורה הדבר פשוט לכל דלא שייך כלל לומר תורתו אומנותו:

אך יש קצת גמגום בדברי הרב פני משה ז"ל שכתב שם בתחילת התשובה וז"ל וסוף דבר דלא בעינן שיהיה תורתו אומנותו מכל וכל אלא כל שתורתו קבע ועסקו עראי תורתו אומנותו מיקרי לענין פיטור המסים. והרא"ש הוסיף עוד שאף שיש לו עסקים כל שהם כדי חיו ולא להתעשר תורתו אומנותו מיקרי עכ"ל. לא ידעתי מהו כונתו במ"ש שהרא"ש הוסיף עוד דכתיבת הוסיף נראה שבא להקל יותר ממה שהקלו הרב מ"מ והרב מוהרימ"ט ז"ל דהם אמרו דלא בעינן תורתו אומנותו מכל וכל והוא הקל יותר ואינו כן שאדרבא הוא מחמיר יותר דדוקא בכדי חייו ולא להתעשר וא"כ תיבת והוסיף אינו מדוקדק ומן הראוי היה שיאמר אבל הרא"ש כתב וכו' האמנם כונתו פשוטה היא לומר דהרא"ש יצא לחלק בזה בין כדי חיו לכדי להתעשר ורצה לומר שהוסיף לחלק בזה אפי' שהוא להחמיר. וכן נראה מדברי הרב דרכי נועם ז"ל בחח"מ סי' נ"ה שנשאל על מה שרצו לחדש