שולחן המלך על הרמב"ם קיז

עכ"ל הרי דלא נתן זמן קבוע ללמוד כי אם כשאינו מבקש פרנסתו והגם דנקט בלישניה שעוסק בתורה תדיר כונתו לומר היכא שאינו טרוד בעסקיו עסוק בתורה תדיר ודי למבין . האמנם ראיתי להמבי"ט בח"ב סי' כ"ה שכ' וז"ל כי גדר אותם שתורתם אומנותם הוא שתורתם היא קבע ומלאכתם עראי לפרנסתם וכן הם כל בני תורה שלא פרעו מס עד עתה שרוב עסקם ביום ובלילה בעסק התורה ומעוט היום יוצאים לפקח על מלאכתם ולהביא לביתם מזונותיהם וחוזרים מיד לתורתם ואינם מבטלים בדברי הבאי וגם אינם מבטלים זמן יותר אלא כדי סיפוקם ולא להתעשר וכו' עכ"ל הרי דכתב דצריך רוב היום שיהיה עסקו בתורה ומעוטו בעסק מו"מ הפך מה שכתבנו למעלה דנראה דכל שאינו מתבטל מלמודו כי אם להרויח כדי חייו ומשמע אפי' שמתבטל רוב היום ואפי' כל היום ג"כ כיון שאינו מתבטל אלא כדי להרויח כדי חייו הוא פטור מכל מיני מסים וארנוניות כי מן האמור תמהני להרב כנה"ג בח"מ שם הגה"ט אות קי"א שהביא מ"ש המבי"ט ז"ל שצריך רוב היום ושוב כתב וכ"כ הרלנ"ח סי' ק"מ ומוהר"א חסון ז"ל הובאו דבריו בס' משפט צדק וכו' ע"ע דנראה דבתרא מחתא נחתי וכפי מ"ש רב המרחק ביניהם דכפי דברי המבי"ט צריך שיהא רוב היום עוסק בתורה ומעוט היום חוזר בעסקיו וכפי דברי הרא"ש והרמ"ה ומוהרלנ"ח ומוהר"א ן' חסון ז"ל משמע שאפי' רוב היום עוסק בעסקיו ואפשר אפי' כל היום כולו כיון שאינו מתבטל מלמודו אלא כדי להרויח כדי חייו וחוזר על למודו פטור וא"כ איך השוה אותם ביחד ואפשר שסובר הרב כנה"ג ז"ל דאפי' לדעת כולהו רבוותא דסברי שכל שתורתו קבע ומלאכתו עראי תורתו אומנותו מיקרי מ"מ בעינן שרוב היום יהיו עסקם בתורה כי היכי דלא ניצרכו נטירותא ובכה"ג הוא דאמר ר"ל רבנן לא בעי נטירותא ולכן הרב ז"ל שם באות קי"א תחלת דבר הביא מה שכתוב בס' האסורים דהא דאמר ר"ל רבנן וכו' ה"ד אותם שלומדים יומם ולילה ואין להם עסק אחר וכו' והקשה הוא ז"ל שזהו דלא כמאן והניחו בצ"ע ואח"ך הביא דברי המבי"ט ז"ל שכתב דברוב היום סגי וע"ז כתב דכ"כ מוהרלנ"ח ז"ל הכונה לומר דבתורתו קבע ומלאכתו עראי מיקרי תורתו אומנותו ודלא כס' החסידים ז"ל דלפחות אין סברא לומר דתקרא תורתו אומנותו דבכה"ג בעי נטירותא וחייבים במס וזהו כונתו האמיתית תדע דהא בסי' ח"ן בתשו' ח"ב הביא הך סברא דהרא"ה ז"ל דאעפ"י שיש לו אומנות להתפרנס כדי חיו וכו' נקרא תורתו אומנותו ואחר זה כתב וכ"כ הרלנ"ח ולהקת הפוסקים הסוברים כן וכתב וכן היא הסכמת הפוסקים ואין חולק בזה לבד ראה זה מצאתי בס' חסידים וכו' עכ"ל הרי להדייא דכל מה שהביא להקת הפוסקים הוא לומר דסוברים הפך מ"ש בס' החסידים ולא בעינן כל היום כולו וברוב היום סגי וכמ"ש דאפי' ברוב היום סגי לומר דלא צריכי נטירותא ופטירי וסברא הוא לומר כן משום דאפושי פלוגתא לא מפשינן ואם נאמר דדעת הרא'ש והרמ'ה והרלנ"ח והרב מוהר'ש ן' חסון והרב משפט צדק ז"ל ושאר הפוסקים ז"ל הוא דאפי' במעוט היום סגי כיון שאינו מתבטל מלימודו אלא כדי להרויח פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ואפי' יום אחד שלם אם אינו קורא בשביל פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו לא איכפת לן כיון דבשפונה מעסקו הרי הוא חוזר על למודו ומיקרי שפיר תורתו אומנותו ופטור הוא מכל מיני מסים וארנוניות צריך לאפושי פלוגתא ולומר דג' סברות בדבר דלדעת ס' החסידים צריך שילמדו ביום ובלילה ולא יהיה להם עסק אחר כלל ובזה הם פטורים ממס ולדעת המביט ז"ל אפי' אם יהיה להם עסק אחר כיון שרוב היום עוסקים בתורה פטורים ולדעת הרא"ש והרמ"ה ודעי' אפי' אם אינם עוס' בתו' כ"א מעוט היום כיון שאינו אלא לפרנסת כדי חייהם ואפי' יום אחד שלם וכשפונים מעסקיהם חוזרים על למודם הם פטורים ואפושי פלוגתא לא מפשינן וא"כ ליכא אלא ב' סברות בדבר ותו לא וכן יש להוכיח מדברי הרא"ש שהרי שם בכלל ט"ו סי' יו"ד כתב לענין מבייש את החכם וז"ל וזקן זה שקנה חכמה והינו ת"ח שתורתו אומנותו והינו שתובע עתים לתורה ואינו מבטל למודו אלא בשביל מזונותיו כי אי אפשר לו ללמוד בלא מזונות כי אם אין קמח אין תורה וכל תורה וכו' הילכך כל אדם שעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי כגון שיש לו עתים קבועים ללמוד ואינו מבטלם כלל ושאר היום כשהוא פונה מעסקיו שאינו צריך לחזור אחר מזונותיו הוא חוזר על הספר ולומד וכו' לזה אני קורא ת"ח והמביישו משלם קנס המפורש בירו' עכ"ל הרי דס"ל להרא"ש ז"ל דתורתו אומנותו מיקרי כשקובע עתים לתורה בכל יום וג"כ כשפונה מעסקיו חוזר על למודו וא"כ כשכתב גבי מסים ג"כ שצריך תורתו קבע ומלאכתו עראי היינו. בכיה"ג שקובע עתים לתלמודו בכל יום ויום מבלי שיעבור יום אחד בלא קביעות ת"ת וא"כ בנ"ד הך צורבא מרבנן כיון שאינו קובע עתים בכל יום ויום לא מיקרי תורתו אומנותו וחייב במס וכן נראה שהבין מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' שס"א דצריך קביעות בכל יום ויום עש"ב:

אלא שעדיין לבי מהתם שאפשר דהא דכ' הרא"ש בסוף כלל ט"ו דבעינן שיקבע עתים ללמודו בכל יום ויום כדי לומר תורתו אומנותו ה"ד בהך דינא דמבייש את החכם שקונס אותו ליטרא דדהבא שם הוא דבעינן קביעות בכל יום כדי לקנות אבל לענין מסים אפשר דמקילינן ביה ואמרינן דאפי' שאינו קובע בכל יום כיון שאינו עוסק במו"ם אלא כדי חיו וחוזר על למודו תורתו אומנותו מיקרי לענין פיטור מהמס וכמו שחילקו הפוסקים ז"ל למ"ש מוהריק"ו ז"ל דאין דין ת"ח בזה"ז הם אמרו דדוקא לקנוס ליטרא דדהבא אמרו אבל לא לענין מסים וכ"כ נימא אנן בדעת הרא"ש וכמו שכתבנו וזהו מדוקדק בלשון הרא"ש מדנקט לענין ליטרא של זהב שצריך קביעות בכל יום ובענין מסים לא פירש מזה כלל אבל מה אעשה דכל הפוס' נראה שהבינו בדעת הרא"ש דצריך קביעות בכל יום ומה גם