שולחן המלך על הרמב"ם קטז

אלא דלכאורה צל"ד בדברי ר"א הנז' מד"ג ע"א כשהקשו שם בגמרא וכי קנו מידם מאי הוי קניין דברים בעלמא הוא דלמה אינו מתרץ ר"א בההיא הנאה וכו' וכשחלקו בגורל לדעת רשב"ם ז"ל שם בדק"ו או לדעת הרמ"ה ז"ל שהוא אפי' בלא גורל מהני. אלא דלזה י"ל דהא דאמרי' בההיא הנאה וכו' דמהני או בגורל לדעת רשב"ם ז"ל או אפי' בלא גורל לדעת הרמ"ה ז"ל היינו בשדה שיש בו חלוקה דכיון דמה שלוקח כל אחד הוא שדה הראוייה משו"ה אמרי' בההיא הנאה וכו' אבל בשדה שאין בו דין חלוקה ונתרצו לחלוק אעפ"י שחלקו לא אמרי' בההיא הנאה וכו' אלא צריך קניין כדברי ר"י או חזקה כדברי ר"א. אלא שראיתי למרן ב"י בב"ה סי' זק"ן ס"א שכ' וז"ל וכ' רבינו בסי' קע"ג שאם חלקו בגורל לאחר שעלה הגורל נתקיימה החלוקה לכולם עכ"ל ונראה מדבריו שהבין שמ"ש רבינו הטור בסי' קע"ג שאם חלקו בגורל לאחר שעלה הגורל וכו' היינו אפי' שאין בו דין חלוקה ולכך משיגו את הטור ז"ל בסי' זק"ן דלמה לא כ' זה שכ' בסי' קע"ג. ולפי"ז צ"ל שמרן ב"י ז"ל הבין שמה שאמרו בפ' בית כור תנייא ר"י אומר האחין שחלקו כיון שעלה הגורל לא' מהם קנו כולם היינו אפי' באין בו דין חלוקה. איברא דמדברי הטור בסי' קע"ג משמע דקאי לאפי' אין בו דין חלוקה שכ' האי דינא תכף בתר דינא דהשותפין שנתרצו לחלוק בדבר שאין בו דין חלוקה אך אחר העיון זה לא אפ' דאם איתא דמ"ש בפ' בית כור הוא אפי' בדלית ביה דין חלוקה בגורל קנה ובההיא הנאה וכו' כשהקשו שם בפ"ק ד"ג ע"א וכי קנו מידם מאי הוי ק"ד בעלמא הוא ותי' ר"י אומר כשקנו ור"א אמר כשהחזיק וכו' לוקמא כשחלקו בגורל ובההיא הנאה וכו' אלא ודאי דלא ראי זה כראי זה ובאין בו דין חלוקה לא אמרי' בההיא הנאה כדכתיבנא לעיל. ומ"ש הטור ז"ל בסי' קע"ג ואם חלקו בגורל צ"ל דקאי ליש בו דין חלוקה וכן יש לדקדק מדלא כ' וכן אם חלקו בגורל וכו' אלא ודאי קאי ליש בו דין חלוקה ומעתה מ"ש מרן ב"י בסי' זק"ן בב"ה צ"י וק"ל (ועיין לקמן בפ"ד מה' שלוחין ושות'.) פ"ו ה"ו כל הדברים שצריכים שמירת העיר וכו' שאין ת"ח צריכים שמירה וכו'. שאול שאל האיש האיש האי צורבא מרבנן . דעוסק במלאכתו כל היום בעסק הסרסרות וכשפונה מעסקיו חוזר על למודו וגם ביום אידם יושב ולומד כל היום וגם בלילות יושב ולומד וכותב חידושי תורה כידוע וגם כל מלאכתו אינו אלא להתפרנס כדי חייו אם בכה"ג פטור ממסים וארנוניות או"ל. . תשובה ידעתי בינ'י ידעתי מיעוט ערכי ושכלי שאיני כדאי להשיב מאומה האמנם לא אוכל להמלט מלהשיב דבר וחצי דבר ממה שחנני ה' בע"ה. ואען ואומר דהנה כבר ידוע ומפורסם מה שכתבו הפוסקים ראשונים וגם אחרונים דת"ח פטורים ממסים וארנוניות אלא דבמס קצוב על כל איש ואיש איכא פלוגתא דרבוותא אם הם פטורים אם לאו וכמ"ש הטור ח"מ בסי' קס"ג ע"ש . אלא דצריכין אנו לידע ולברר וללבן באיזה אופן הם פטורים אפי' במס שאינו קצוב על כל איש ואיש. והנה הטור שם כתב משם הר"י הלוי דוקא בת"ח שתורתן אומנותן אבל בת"ח שאין תורתן אומנותן חייבין וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל נראה שת"ח שיש להם אומנות או קצת מו"מ להתפרנס בו קצת כדי חייו ולא להתעשר ובכל עת שהוא פנוי מעסקיו הוא חוזר על למודו ולומד תדיר נקרא תורתו אומנותו עכ"ל והנה לכאורה נראה דהרא"ש בא לפרש דברי מוהר"י הלוי ז"ל מה נקרא תורתו אומנותו ועיין בפרישה שפי' כן דהרא"ש בא לפ' דבריו יע"ש וכ"כ הרא"ש בתשו' וז"ל כל ת"ח שתורתו אומנותו ועושה תורתו קבע ומלאכתו עראי והוגה בתורה תמיד ואינו מבטלה להתעסק בדברים בטלים אך לחזור אחרי פרנסתו כי זוהי חובתו כי יפה ת"ת עם ד"א וכל תורה שאין עמה מלאכה וכו' ובכל עת לבו על גירסתו ובגמר מלאכתו חוזר מיד לבית מדרשו והוא נאה דורש וכו' הוא בכלל רבנן כי הכניס צוארו בעול התורה ואין להטיל עליו עול משא מלך ושרים וכו' ובסוף דבריו כתב ורואה אני בדורות הללו לדון ק"ו שהרי בימי חכמי הגמ' שהיו נמצאים ת"ח לאלפים ואעפ"י כן היו פטורים מכל מיני עילין ומסין וארנוניות וא"כ כ"ש בדורות הללו שאינם נמצאים אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה שיש לפוטרו מכל מיני עולין עכ"ל הראת לדעת דהרא"ש ז"ל בין בפסקיו בין בכלליו לא נתן קצבה ללמודו אלא כיון שמה שמתבטל הוא להתפרנס כדי חייו וגם כשפונה מעסקיו הוא חוזר לתלמודו בידו הרי הוא פטור וכן נראה ממ"ש שם בתשו' תשו' הרמ"ה ז"ל שכ' שם וז"ל אבל ת"ח שאין עוסקין בתורה תדיר לפי כחן ולא דיין לעשות במלאכתן כדי למצוא פרנסתן ופרנסת אנשי ביתם אלא שהם יגעים להעשיר ומבטלין התורה כדי לקבץ ממון הרבה הרי אלו חייבין בכל חיובי הציבור עכ"ל הרי בהדייא דכתב הרמ"ה כדי לחייבן הוינו שמבטלין התורה הדי להעשיר דנר' הא אם מה שמבטלין הוא כדי לבקש לחם חוקו ופרנסת אנשי ביתם הרי הוא פטור וא"כ בנ"ד דידוע הוא לכל באי שער עירנו דאפי' למצוא טרף לביתו כדי ספוקו אינו משיג ידו ובפרט שיש לו בת שהגיע לפ' הנשואין ואפי"ה כשפונה מעסקיו חוזר על למודו וגם בלילה יושב ועוסק בתורה ומחדש חידושי תורה כידוע וביום אידם שאין עסק מו"מ יושב ולומד כל היום נראה דפטור ועטיר וכן ראיתי למוהרלנ"ח בסי' ק"מ שכ' אחר שהביא מ"ש הרא"ש והרמ"ה ז"ל וז"ל הרי נתבאר שכל מי שהוא עוסק בתורה ללמוד אף שיהיה מן התלמידים הוא פטור מן המס אם תורתו אומנותו ואינו מתבטל מלימודו כי אם להרויח כדי חיו וכו' ע"ש הרי דלא הטיל תנאי כי אם מה שמבטל מלמודו הוא כדי חייו. וכן הרב משפט צדק בח"ב סי' ג"ל הביא דברי הרא"ש וכ' אח"ך הרי דנקרא ת"ח שתורתו אומנותו להפטר ממשים היכא שעוסק בתורה תדיר לולי הזמן שיצטרך להרויח לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו