שולחן המלך על הרמב"ם קטו

הביאו הגהות מיימו' כאן בפרקין אלא שהביאו בשינוי לשון כיע"ש. וכ"כ ה' הנמקי ז"ל שם בפ' הזהב כיע"ש וכן כ' הרב הלבוש ז"ל בסי' רכ"ח וכ"כ מוהרש"א ז"ל בח"א שם ועיין להריטב"א ז"ל בעין יעקב בפ' י"ן מאמר ק"ט ומור"ם שם בסי' רכ"ח ס"ח:

הי"ג כיצד אם היה ב"ת לא יאמר לו זכור מעשיך הראשוני' וכו' הנה ראיתי לה"ה משפט צדק ז"ל בח"ב סי' ד"ן שהקשה אהך דתנן אם היה ב"ת לא יאמר לו זכור מעשיך הא' עמ"ש שם בפ' הפועלים דפ"ד אמ"ר יוחנן לר"ל לסטאה בלסטיותיה ידע וכו' ופירש"י ז"ל לסטאה וכו' לפי שהיית לסטא' אתה בקי באותם כלי אומנו' ליסטיות וכו' יע"ש דמאחר שהיה בעל תשובה למה אינהו בדברים להזכיר לו מעשיו הראשונים והניחה בצ"ע. ולע"ד אפ' לתרץ ולומר דרי"ו לא אינהו בדברים לר"ל ומ"ש לו לסטאה בלסטיותיה ידע הוא דרך בדיחותא בעלמא ורי"ו לא כיון לבזותו ח"ו ולא עבר על לאו וכעין זה ראיתי להתוספו' ז"ל בשבת דק"ג ע"א ד"ה ר"י ן' קרחה היא וז"ל יש מפרשים דרבי עקיבא קרוי קרחה שהיה קרח כדתניא בפ' בתרא דבכורות אמר ן' עזאי כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ואומר שזה היה ר' עקיבא והיה לו בן ששמו יאושע כדאמר בספ"ק דשבועות א"ל ר"י בנו של ר"ע לר"ע ואין נראה לר"ת דמה שקראו ן' עזאי לר"ע קרח בבדיחותא בעלמא אין לנו לקרותו כן כל שעה דלשון גנות הוא שנא' עלה קרח וכו' יע"ש. וכ"כ התוס' ז"ל בפסחים דק"ב ע"א ד"ה צוה ר"ע יע"ש. הרי נראה מדברי התוספו' ז"ל דבל' בדיחותא לא איכפת אלא שלא יקרא לו כן בכל שעה. ועיין להרב עין יהוסף ז"ל שם בפ' הפועלים שהק' כמו כן ותי' דרי"ו היה רבו מובהק דר"ל ויכול לבזותו ואינו עובר משום אל תאמר זכור וכו' תדע דכן הוא דהא רבי קרי ליה לר' חייא עייא במ"ק ואע"ג דהמכנה שם רע ח"ו אין לו חלק לעה"ב אלא ודאי כיון דתלמידו היה יכול לקרותו הכי לבזותו וכו' יע"ש:

שם ואם היה בן גרים וכו' היה גר ובא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל וכו' הכי תניא במציעא דח"ן ע"ב. ומהרש"א ז"ל באגדתיה כ' וז"ל אם היה גר וכו' ק"ק דמ"מ הו"ל למתני כולה בגר ולמתני ברישא היה גר לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם היה בן וכו' ונראה לומר דבגר אין כאן אונאה שיאמר לו זכור מעשיך הראשונים דמה"ט הוא עדיף טפי אפי' מישראל כשר שפירש ממעשיו הראשונים ובא לחסות תחת כנפי השכינה ויצא הפסדו בשכרו מש"כ בבעל תשו' וכו' יע"ש. ועיין להרב פני יאושע ז"ל שגם הוא דרך בדרך זה וכ' דבגר לא שייך לומר זכור מעשיך הראשונים דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי יעש"ב:

ואחרי המח"ר נראה דאשתמיטי' מינייהו מלכי מ"ש בת"כ בס' קדושים פ"ח וכי יגור אתך וכו' לא תונו אותו שלא תאמר לו אמש היית עובד ע"ז וענשו נכנסת תחת כנפי השכי' ע"כ הרי בהדיא דבגר נמי אם אמר לו זכור מעשיך הראשונים עובר בלאו ולא אמרינן דשבח הוא לו כמ"ש מהרש"א והר' פנ"י ז"ל. . ומה שיש לדקדק דאמאי לא נקט בגר עצמו זכור מעשיך וכו' כבר תירצו בזה המפ' ז"ל דרבותא נקט דלא מבעיא צר דלא יאמר לו זכור מעשיך וכו' כיון דמעיקרא גוי גמור הוה אית ליה זילותא טפי אם אומר לו כן אלא אפי' לבעל תשו' דלית ליה זילות' כולי האי וכו' אפי"ה לא יאמר לו כן. עיין לה' תורת חיים ז"ל ולה' קיקיון דיונה ז"ל שכ' כן ולשאר המפ' ז"ל. וראיתי לה' קרבן אהרן ז"ל שם שכ' שלא תאמר לו אמש וכו' דבאונאת דברים הכתוב מדבר דאי לאונאת ממון הרי אמר וגר לא תונה וכו' יע"ש ואחהמ"ר לא ידעתי מי הזקיקו לפ' כן דהא שם בגמרא איתא הכי ת"ר המאנה את הגר עובר בג' לאוין וגר לא תונה. וכי יגור וכו. לא תונו אותו ולא תונו איש את עמיתו. ופרש"י ז"ל המאנה את הגר אונאת דברים עכ"ל. וכן מוכרח להיות מדנקט בהדייהו האי קרא דלא תונו איש את עמיתו דלכ"ע קאי האי לאונא' דברי' א"כ מוכר' דגר לא תונה אאונאת דברים דגר הוא ודלא כה' ק"א ז"ל ודו"ק:

ה' זכיה ומתנה פ"ג ה"ג וכן האומר לחבירו מנה שיש לי בידך וכו' עיין מ"ש לעיל בפ"ו מה' מכיר':

פ"ו ה"א לעולם אומדין דעת הנותן וכו' לפי' אם שייר מנכסיו וכו' עיין למרן ב"י ז"ל בח"מ סי' רמ"ו בס"ג מה שהביא מהר"ן ז"ל שכ' ע"ד הרמב"ן ז"ל בדרך אפ' יע"ש ועיין למרן החבי"ב ז"ל שם בהגב"י אות ד' יע"ש ועיין לה"ה מוהריב"ל ז"ל בח"א דקמ"ז ע"ב דנראה בעיניו הדבר פשוט כיע"ש:

ה' שכנים פ"ב פ"ב הי"א האחין שחלקו ועשו ביניהם גורל וכו' עיין להראב"ד ז"ל שם שכתב דלא נתחוורו דבריו ועיין להלח"מ ז"ל שם ולעד"ן דפליגי בגי' הש"ס והוא דאפ' דרבינו ז"ל בסוגיין דבתרא דק"ו ע"ב גריס אמר רב אשי דגורל ובההיא הנאה הוא דעושה קנין אבל בדיבורא בעלמא יכו"ל והראב"ד גריס אלא אמר"א דאפי' בדיבו' בעל' בלא גורל גמר ומקני. והרמ"ה ז"ל בחי' לבתרא על דק"ו ע"ב קאי בדעת הראב"ד שגורס אלא א"ר אשי דאפי' בלא גורל מהני שלא יוכלו לחזור בהם. אלא דראיתי להרמ"ה ז"ל גופיה שם בבתרא על ד"ג ע"א מהש"ס על הא דאמרי' וכי קנו מידם מאי הוי קניין דברים בעלמא הוא וז"ל ואיכא מן רבוותא קמאי דסברי וכו' ולא מיקרי קניין דברים לפום הדין טעמא דידהו אלא במי שקנו מידן לחלוק או להשתתף או לילך וכו' עכ"ל ונר' דסובר דלא מהני בההיא הנאה וכו' אלא דצ"ל דהפשוט הוא דהא דמהני בההיא הנאה וכו' היינו בשכבר נשתתפו או חלקו אבל אם הוא כדי להשתתף או לחלוק לא אמרי' בההיא הנאה וכו' וגם קניין אינו מהני.