שולחן המלך על הרמב"ם קיג

פי"ד הי"ב כשם שאונאה במקח וממכר כך יש אונאה בדברים וכו' הכי תנן במציעא דח"ן ע"ב כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח וכו' ובגמ' הביאו בריית' ת"ר לא תונו איש את עמיתו באונאה דברים הכתוב מדבר וכו' הא כיצד אם היה בעל תשו' לא יאמר לו וכו' ר' יאודה אומר אף שלא יתלה עינו על המקח בשעה שאין לו דמים וכו' הנה מלשון הברייתא נראה דר"י פליג את"ק דת"ק סבר דאיסור אונאת דברים ה"ד כמשמעו שאינהו בדבור אבל בלתי דבור ליכא איסורא ואתא ר"י למימר דאפי' בלתי דבור כי אם בתליית עין על המקח לבד איכא איסורא. והרי"ף והרא"ש ז"ל הביאו הברייתא כצורתה וסתמו את דבריהם אמנם רבינו ז"ל והטור ז"ל בח"מ סי' רכ"ח לא הביאו הך דר"י דלא יתלה עינו על המקח כנראה דס"ל דפליגי ולא פסקו כוותיה דר"י. והגם דכאן רבינו ז"ל לא הביא הא דאיתא במתני' דלא יאמר לו בכמה חפץ זה וכו' מ"מ בפי' המשנייות ובספ' המצוות בל"ת מצות רנ"א הביאו. והך דר"י לא הביא כנראה דלא ס"ל כותיה. וכן נר' שהוא דעת החינוך ז"ל בפ' בהר סי' שמ"א שכ' בפתח דבריו וז"ל שלא להונות אחד מישראל בדברים וכו ובפי' אמרו ז"ל כיצד אם היה ב"ת וכו' והביא מאי דאיתא במשנה ובברייתא ולא הביא הך דר"י דלא יתלה עיניו וכו' ואח"ך כ' וז"ל מדיני המצות כמה אזהרות וכמה זירוזי שהזירונו ז"ל בעניין זה שלא להכאיב הבריות בשום דבר ולא לביישם והפליגו בדבר עד שאמרו שלא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים ע"כ דנראה כונתו דהגם דאין הלכה כר"י מ"מ כונת ה' הוא להפלי' הענין עד שמצינו שיש מי שאומר דאף בלא אמירה חייב משום אונאת דברים הגם דלית הלכתא הכי וכן יש לדקדק בדבריו כמ"ש אח"ך וז"ל ועובד ע"ז והכאיב את חבירו בדברים באותן שפי' חכמים ז"ל בב"ת ובחולה ובכיוצא בהן עבר על לאו זה וכו' נראה דמה שעובר על לאו ה"ד בשאינהו בדברים ממש . אבל הסמ"ג בלאוין קפ"א הביא הך דר"י דלא יתלה עיניו על המקח יע"ש:

ואת זה ראיתי לעט"ר מוה"ר מ"מ בס' חק"ל ח"ג מיו"ד סי' פ' דל"א ע"ג וד' שנשאל בש"ץ שנשבע שאם לא יפרע היחיד לו מה שנדר בעליתו לס"ת כנהוג שלא להזכירו במי שברך הנהוג שמזכיר העולה לקצת יחידי הקהל אחיו ורעיו כרצון העולה אי איכא ביטול מצוה דהיינו בלאו דלא תונו או לא וכ' ה' ז"ל דכשאינו מזכירו במי שבירך הרי מצערו בשבועתו שמחשיבו לבזויי וכאלו הוא מפורש ומובדל מעדת ישראל וקאי בלא תונו וכ' עוד וז"ל וכ"ת אנו אין לנו אלא אונאת דברים שע"י דבריו מצערו אבל כעין נ"ד שמצערו בלי דבור ובשביל שתיקחו מצערו מנ"ל דקאי בלאו זה הא ליתא שהרי אמרו שם ר"י אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים ודבר זה מצוי להיות בלי דברים וכו' וכן ראיתי בבירור בס' יראים סי' נ"א שכ' וכשם שיש אונאה בדברים כך יש אונאה בענין רע שמראה לחבירו פנים רעות שמסור ללב כדתני ר"י אף לא יתלה עיניו עה"מ עי"ש גם בס' החינוך ס' שמ"א כ' דיני המצוה הזהירונו שלא להכאיב את הבריות בשום דבר ולא לביישם והפליגו בדבר עד שאמרו שלא יתלה עיניו עה"מ וראוי לזהר שאף ברמז דבריו לא יהא נשמע חירוף לבני אדסוכו' יע"ש וכ"ת כיון דאונאה שלא ע"י דברים לא למדנו כ"ה מדברי ר"י ורבנן ולא מנו להא דר"י ע"כ בהא פליגי דלרבנן דוקא אונאה בדברים בעינן ורבנן ור"י הלכה כרבנן גם זה אינו שהרי הרא"ם והחינוך והסמ"ג בל"ת סי' קע"א והטח"מ סי' רכ"ח פסקו בהא כוותיה דר"י וא"כ ע"כ דסברי דרבנן ור"י ל"פ והא דלא מנו להא דר"י דבאונאת דברים דברו ולא בדבר אחר אבל לדין מודו לר"י דאל"ה לא הוו שבקי רבנן ונקטי דברי יחיד עכ"ל. והנה מ"ש בדעת החינוך ז"ל דפסק כר"י לע"ד לא מכרעא לפי מ"ש ואדרבא המדקדק בדבריו עיניו יחזו דאינו עובר על לאו אלא כשאינהו בדברים דוקא וכמ"ש לעיל. עוד ראיתי לעט"ר מוה"ר ז"ל שם שכ' וז"ל איברא שק"ל להרא"ם והסמ"ג והחינוך והטו"ר והש"ע שפסקו כר"י כנראה דלא פליגי ואילו בפסחים דקי"ב אמר' ג' דברים צוה ר"י ברבי יוסי את רבי וחד מינייהו הוי אל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים ואי איתיה בלאו מי איצטריך לצוות ע"ז מעין מה שהקשו בכתו' דק"ג בצוואת רבי הזהרו בכבוד אמכם דאורייתא היא ותירצו אשת אב הואי והדר הק' אשת אב נמי דאורייתא היא וכו' הנ"מ מחיים אכל לאחר מיתה לא הרי דאי הוי מד"ת א"ץ לצוות ומעין זה הקשו שם וכו' ודוחק לומר דצווח ר"י ברבי יוסי אינה דרך אונאת דברים דהתם איירי שכבר יש קונים על המקח אלא שזה לטובת המוכר עומד שם לקנות כדי שירבה בדמים הסחורה ומפסיד לקונה בכך שזה דוחק שהכל בלשון אחד וצ"ע ע"כ . והנה מלבד מה שיש לדקדק בפליטת קולמוסו שכ' דהטור והש"ע פסקו כר"י וכן מ"ש שם סמוך ונראה דהרמב"ם שהשמיט מילתיה דר"י נר' דס"ל דרבנן פליגי עליו ופוסק כרבנן וזה הפך כל הפוסקים כל אשר בתוכו יתמ"ה ועינא דשפיר חזי דהטור והש"ע ג"כ השמיטו מילתיה דר"י וא"כ הנו תלתא גברי רברבי הרמב"ם והטור והש"ע דקימי בחדא שיטה ובן ה' הלבוש והחינוך ז"ל ולא נשאר לנו כ"א הסמ"ג וס' יראים ז"ל. וזאת ועוד דהך דרמי ומקשי מהך דאיתא בפסחים אחהמ"ר אישתמיטיתיה מיניה דמר דברי מוהרש"א בח'א שם בפסחים במאמר מ"ה דהקשה זה וז"ל ואל תעמוד על המקח וכו' כה"ג אמרי בסוף פ' הזהב אל יתלה עיניו על המקח בשעה וכו' ומשום איסור אונאה נגעו בה ויש לחלק עכ"ל. ומה שיש לחלק נלע"ד לומר דהא דאמר ר"י לא יתלה עיניו על המקח הוא משום דהאמת דאינו רוצה לקנות וכדי לצערו לחברו ולאנותו הוא מה שעושה כן וכמו שפירש"י ז"ל שם במציעא בד"ה שתרי וכו' וז"ל וה"ק שהרי כל הדברים הללו אין טובתן ורעאן מסורה להכיר אלא ללבו של עושה והוא יודע אם לעקל אם לעקלקלו' ויכו' הוא לו' לא עשיתי כי אם לטובה הייתי סבור שיש לך תבואת למכור