שולחן המלך על הרמב"ם קיב

מחוקק ובס' בית שמואל ז"ל משם ד"מ בסי' ק"ד שחילקו. כמו. שחילקתי ונהנתי אבל לא הזכירו שהרמב"ן בס' מלחמות ה' פסק כהרי"ף ז"ל. אלא דכפי זה תמיה לי טובא דאם איתא דהרמב"ן מחלק למוכר עצמו למכרו ב"ד וכמו שחילקו הרב ח"מ וה' בית שמואל ז"ל מה מקשה בס' המלחמות שם בפ' הוסב בסו"ד וז"ל וכפי' דמופלג שכירו' נמי אין דברי ר"ח נוחין לי לפי שמצאתי שם באותו הפ' על משנה שום הדיינין שפחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל וכו' כמה דתימר בהדיוט בקרקע עד שליש במטלטלין עד שתות וכו' ע"כ ואם כפי דברי ה' ב"ש והח"מ ז"ל לוקמה דשאני התם דאיירי כשמכרו ב"ד לפיכך הוא עד שליש אמנם בירוש' דאמרו דעד פלגא הוא דיש אונאה היינו כמוכר עצמו ולא תיקשי לר"מ. אלא ודאי דהרמב"ן ז"ל לא ס"ל האי הפרש בין כשמכרו הב"ד לכשמוכר הוא עצמו וא"כ דברי מרן בכ"מ צדקו יפה אבל מה שפי' שם מרן ז"ל באה"ע סי' ק"ד זה ודאי קשה כדכתיבנא וצ"ע . והנה בעיקר הסוגייא דמציעא הנז' מדנ"ו ע"א דתנן אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וכו' ראיתי להרב פני יהושע ז"ל שם דמקשה על דמפיק הברייתא מקרא דכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות וכו'. דתרי עיקר קרא דאונאה בקרקעות כתי' דהכי כתי' וכי תמכרו וכו' אל תונו וכו' במספר שנים אחר היובל וכו' ופשטיה דקרא דכיון שהשדה חוזרת ביובל יש לו למכור לפי ערך השנים כדי שלא יבא לידי אונאה עכ"ל. ולע"ד נראה דאשתמיט מיניה דמר מ"ש הרא"מ ז"ל בס' בהר בפ' וכי תמכרו וכו' דשם כ' דפ' וכי תמכרו וכו' אל תונו מילתא באנפי נפשה הוא ואינו דבוק עם מה שכתוב אחריו במספר שנים וכו' ובסו"ד כ' ולפי זה יהיה פי' המקראות הללו כן וכי תמכרו ממכר מטלטלין הניתנין מיד ליד אל תונו וכו' וכי תרצו לגאול את הקרקעות המכורות לא תגאלו אלא אם שהו ביד הלוקח שתי שנים וכו' ואותן השתי שנים וכו' בין סמוך ליובל שעבר וכו' בין מופלג וכו' דכתי' לפי רוב השנים וכו' עכ"ל הנה נתבאר מדבריו שכתוב זה לא בא להזהיר אונאת קרקעות. איברא דק"ל ע"ד הרא"ם ז"ל הנז' ממ"ש רש"י ז"ל ובכ"ט דערכין כמ"ש בגמ' מופלג מן היובל מניין ת"ל לפי רוב השנים ולפי מעט השנים כ' רש"י ז"ל וז"ל. לפי רוב השנים שיהא עד היובל הרבה מקנתו המכרנס ביוקר וכו' ולפי מעוט השנים תמכרנה בזול כדי שלא הונה את חבירך וכו' יע"ש נראה דס"ל. לרש"י ז"ל דהאי קרא באונאת. קרקעות ג"כ מיירי. אלא דנלע"ד לומר דשאני התם בקרא דלפי רוב השנים דמה שיש שם אונאה ה"מ דמה שמוכר הוא התבואה שיוצא מן השדה והוא כמו מטלטלין וגם הוא לפי מספר השנים והוי דבר שבמנין וכל דבר שבמנין אפי' מכדי אונאה חוזר וכן כ' מוה"ר המובהק ז"ל בס' עץ החיים בס' בהר ע"פ כי מספר תבואות וכו' יע"ש. וא"כ מכירת קרקע כגון זה פשיטא שיש שם. ומה שממעטינן מאו קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד למעוטי קרקע היינו מכירת קרקע כמו בית מושב עיר חומה שאם לא גאל עד מלאת לו שנה תמימה שמכירה גמורה היא ואינה יוצאה אפי' ביובל כגון זה ממעטינן דלית ביה אונאה משום שמכר גוף הקרקע וא"כ נסתלקה קושיית ה' פנ"י ז"ל. אלא דאחר העיון נראה דמ"ש ה' פנ"י ז"ל בסו"ד וז"ל אלא דאיכא למימר דשאני התם דאיירי שהלה אינו יודע מספר השנים עד היובל וכיון שדרך למכור לפי מספר השנים הו"ל כדבר שבמנין דחוזר אפי' בפחות מכדי אונאה ואף בקרקעות עכ"ל הן אמת דמפשט דבריו נר' דקאי למה שרצה להביא ראייה למה שנסתפק הרא"ש גבי סוגייא דמטבע חסירה ודחאה מפני זה אבל אחר העיון נראה דקאי ג"כ למה שהקשה בתחי' דבריו דקרא באונאת קרקעות כתי' וא"כ היכי ממעטינן דלית בהו אונאה לזה אמר דשאני התם דהמכירה הייתה לפי מספר השנים והוי דבר שבמנין אבל מאי דתנן דקרקעות אין להם אונאה היינו מכירת קרקע לעולם כמ"ש ואמטו"ל אפ' דסוכר ג"כ הרב דבמכירת קרקע גמורא אפי' איסורא ליכא ודוק . (אה"ן ש"ט עיין לעט"ר מוה"ר בעל ס' פני מבין ז"ל בדרוש אשר לו בס' ישיר משה ס' תצוה דמ"ז ע"א וב' ועיין בס' יקר הערך בפחות שבערכין לה' מר בריה בדקי"ז ע"א וב'. ועל מה שתי' עט"ר מז"ה ז"ל ע"ד הרא"ם עיין במציעא דנ"ו ע"ב בעייא דלא איפשיטא. ועיין למוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' שע"ו.) ועיין מ"ש מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג סי' זכ"ר בהגה"ט אות ס"א דכ' דהטור לא הביא הדין היכא דפלוג במשחתא דחוזר המקח ומכח זה כ' דסובר כרשב"ם וכו' יע"ש. ולעד"ן דדבריו תמוהים דהרי הטור ז"ל כבר הביא הך דינא שם לקמן גבי אחין שחלקו דהיכא דפלוג במשחתא חוזרין ובטל המקח. וכן הביא שם בסוף הסימן מתשו' הרא"ש ז"ל. ועיין בשיטה לא נודע למי בקידושין על דמ"ב יע"ש. (אה"ן ס"ט עיין לה' מטה שמעון ז"ל בח"ג סי' זכ"ר הגה"ט אות קל"א.) ועיין למרן החבי"ב ז"ל שם באות ס"ה ועיין לקמן בסי' רל"ב בהגה"ט אות ל"ב ובהגהב"י אות י"ו ועיין עוד שם בהגהב"י אות ל"א שכ' דה' עצמות יוסף ז"ל כ' שאם אינה הלוקח למוכר יותר מכפל או כדי שיוויו וכו' הדברים מבוארים דהאי כדי שיוויו ט"ס הוא וצריך למוחקו או צ"ל חצי שיוויו וכו' עכ"ל. וכשאני לעצמי נראה דלאו ט"ס הוא וכונתו מבוארת דכדי שיוויו שאמר היינו שהאונאה היה כדי דמיו דומייא שאמרו בגמ' למ"ש במשנה ר"י אומר אף המוכר ס"ת וכו' ואמר אמימר עד כדי דמיהם וק"ל. ומ"ש שם עוד דאפ' דסובר הרב דאיכא מ"ד שכ' הרי"ף ז"ל הוא יחידי בסברתו וכו' זכורני שראיתי בתשו' הגאונים הנדפס מחדש דכתוב שם משם רב הילא גאון דסובר כמ"ד שהביא הרי"ף ז"ל. ועתה אין הס' מצוי אצלי לראות איה מקום שדיבר ה' בזה. אה"ן ס"ט עיין בתשו' הגאונים בח' וא'ו סי' כ"ד.)