שולחן המלך על הרמב"ם קיא

התוס' בפ' אלמנה נזונת דצ"ח ד"ה אלמנה וכו' דשם כתבו בפשיטות דהא דאמרי' אין אונאה לקרקעות היינו עד פלגא ולא פלגא בכלל הפך מ"ש בב"ק וכן כתבו שם בד"ק ע"א ד"ה אמר ר"ן הלכה כדברי וכו' וכן כ' בפסקי תוס' וכן בפ' השולח דל"ז ע"א ד"ה אלא על הקרקע הן אמת דבב"ק דכ"ז ע"א ד"ה ולכתוב. עליה פרוזבול וכו' כתבו בפשיטות כמ"ש בב"ק די"ד אבל מ"מ יכולים אנו לדחוק ולומר דמ"ש בב"ק די"ד ובדכ"ז הוא לאו דוקא אעפ"י שדבריהם דחוקים לא כן שם בכתובות דאין אנו יכולים לדחוק בשום אופן שבעולם דהרי בפי' אמרו פי' ר"ח שלא הגיע אונאה עד כדי דמי החפץ וכו' לאו דומייא דמטלטלין ביתר משתות אלא בחצי כגון שוה מאתיים במנה אבל פחות אפי' ש"פ המקח קיים עכ"ל הרי בהדייא דשם אין אנו יכולים לדחוק בשום אופן וא"כ מה יענו שפתי צדיק למה שכתבו שם התוס' בכתובות כנז' ועיין לה' תורת חיים ז"ל מה שהק' ע"ד התוס' ז"ל וי"ל ודוק. עוד ראיתי לה' תוסיו"ט ז"ל בפ"ו דערכין . משנה ב' עמ"ש הרע"ב ז"ל וז"ל הקדיש צ' והיה חובו מאה מנה אע"ג דחובו יתר על הקדשו לא אמרי' האי לאו אדעתא דהני נכסי אוזפיה אלא המוניה הימניה הלכך לא גבי מהקדש אלא אמרי' וכו' אבל אם הנכסים שהקדיש אין שוין חצי החוב לא גבי מינייהו דודאי לאו אדעתא דהני נכסי אוזפיה דאין אדם עשוי לקנות קרקע ביותר מפי שנים ממה שהיא שוה עכ"ל כ' הוא ז"ל וז"ל ופודה וכו' כ' הרב דאין אדם עשוי לקנות קרקע ביותר מפי שנים וכו' ויש להסתייע מכאן לסברא שכתבתי במשנה ה' פי"א דכתובות דדוקא ביתר מפלגא יש אונאה וגם הראב"ד בפ"ז מה"ע מדין אונאה לקרקעות פי' בטעם דבר זה וכו' עכ"ל וקשייא לי על דבריו דאם איתא למ"ש דסובר הרע"ב דבקרקעות ביותר מפלגא איכא אונאה א"כ זהו הוי הפך ממ"ש בפ"ג דפאה משנה א' על הא דתנן דקרקע כל שהוא חייבת בפאה ולכתוב עליו פרוזבול כ' ה' דהיינו טעמא כאילו שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות וא"כ איך כ' כאן דיותר מפלגא איכא אונאה. וכן קשה למ"ש הרע"ב ז"ל עצמו סוף מס' שביעית דנקט הטעם דגבי והדר גבי ובפאה נקט הטעם דאין אונאה לקרקעות וכמו שהק' ה' תוי"ט ז"ל שם. אלא דנלע"ד לומר והוא דיש להקשות להרמ' והרי"ף ז"ל ולשאר רבוותא דסברי דאין אונאה לקרקעות כלל דמה יענו למ"ש בערכין דרבנן סברי דעד פלגא יכול לפדות אבל בציר מפלגא אינו פודה דהא כיון דאין אונאה כלל נימא דאדעתא דהני נכסי אוזפיה ויפדה אפילו בציר מפלגא דהא שוייא וכמו כן קשה ג"כ לרש"י והרע"ב ז"ל דפי' דהטעם דכותבין פרוזבול על הקרקע אפי' בכל שהוא היינו משום דגבי והדר גבי. אלא די"ל דשאני גבי פרוזבול וגבי אונאה לכת הסוברים דאין אונאה כלל משום דכבר לקח הקרקע וכבר הלוה המעות ובא לכתוב פרוזבול משו"ה כיון שכבר לקח הקרקע בהא אמרי' דאין אונאה לקרקעות וכן בפרוזבול כיון שכבר הלוה לו המעות ובא לכתוב פרוזבול אמרינן נמי דכותבין או מטעם דגבי והדר גבי או מטעם דאין אונאה לקרקעות כלל כיון שהוא מדעתו ורצונו הטוב בא ללות אבל גבי הקדש ודאי דאנן לא אמרינן דאדעתא דהני נכסי אוזפיה כיון דרוב העולם לא מוזפין אלא לאיש אמוד בנכסים שיש לו קרקעות הרבה בתר רוב העולם אזלינן דדוקא עד פלגא אמרינן דחל שעבודא אבל בציר מהכי לא. אלא דנשאר לנו להבין למאי דפי' הר"מ במז"ל בפ"י דשביעית על הא דתנן במשנה וא'ו אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע אם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהוא. דפי' דהטעם דאפי' בכל דהו סגי ה"ט משום דגבי והדר גבי כמעשה דקטינא דאביי וכו' עי"ש דק' דלמה לא פי' דה"ט משום דאין אונאה לקרקעות כיון דאיהו ס"ל דאפי' שוה אלף בדינר אין בו אונאה כנז'. אלא דלכאורה נראה לומר דהא דכתב הרמ' ז"ל דאפי' שוה אלף בדינר דאין בו אונאה היינו בקרקע שהוא ראוי לבנות בו או לזרוע דכיון שהוא ראוי למלאכה משו"ה אם נתאנה אפי' אלף בדינר אין בו אונאה אמנם כשהוא כל שהוא שאינו ראוי לכלום לשום מלאכה אפ' שיסבור דיש ביטול מקח ולפיכך נקט דהיינו טעמא דגבי והדר גבי וק"ל. ועיין להתוס' ז"ל בגטין דל"ז ע"א ד"ה אלא) (אה"ן ס"ט הנה דברי הרמב"ם ז"ל דפיה"מ הנז' שהביא עט"ר מז"ה ז"ל חיפשתי ולא מצאתי אלא דהר"ש ז"ל שם כ' טעם זה דגבי והדר. גבי ובזה אחרי נער"ק סרה קו' להרמב"ם אלא דהא קשייא להרדב"ז ז"ל. ביקר תפארת בה' שמטה ויובל פ"ט הי"ט על. מש"פ שם דאין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע אם אין. קרקע ללוה מוכר לו המלוה כל שהו בתוך שדהו וכו' נ' ס' ז"ל וז"ל אם אין לו קרקע וכו' שם במשנה אם אין לו מזכה לו בתוך שדהו כ"ש וטעמא דמחזי למגבי ולהדר וליגביה עד דמשלם. חוביה יע"ש דאחהמ"ר ק' עליו דמי הכריחו ליתן טעם זה בדעת הרמב"ם ז"ל דה"מ דגבי. והדר גבי וכו' כיון דהרמב"ם ז"ל ס"ל דבקרקעות אין אונאה אפי' ביותר מפלגא כנז' ועיין למהר"י קורקוס ז"ל שם בפ"ט דשביעית וי"ל כנז' וק"ל גם בעיקר דברי. הרמב"ן ז"ל. שהביא. הרב המגיד ז"ל. הנז' קשה לכאורה שנראה שדבריו סתרי אהדדי שהרי בס' מלחמות ה' הסכים כהרי"ף ז"ל דאין אונאה לקרקעות כלל וכן כ' בחי' לגטין ואיך כ' כאן דדוקא שוה ק"ק במנה אבל יתר על כן או פחות מכן מכרן בטל לכן היותר מחוור בדברי הרמב"ן לענ"ד הוא לומר דכשהב"ד מוכרים אפי' בהכרזה דוקא בפלגא הוא דמכרן קיים ולא יותר כיון שמה שמוכרין אינו משלהם והו"ל כמו שלוחים אבל כיון שהכריזו יפו כחן דעד פלגא תיהני ההכרזה אבל במוכר את שלו אין אונאה לקרקעות כלל כהרי"ף והרמב"ם ז"ל וא"כ צדקו יפה דברי הרמב"ן ז"ל מכאן למה שכתב בס' מלחמת ה' ודלא כהרב כסף משנה ז"ל וה' תוס' י"ט ז"ל. ואחר החיפוש אל ה' ויאר לי שראיתי בס' חלקת