שולחן המלך על הרמב"ם קי

הלזו היא ס' ר"ת ז"ל הביאה ר' הטור ז"ל סימן זכ"ר דפ' דדוקא עד פלגה ולא פלגה בכלל:

וראיתי לה' ב"ח ז"ל שהקשה על דברי הטור ז"ל איך כ' משם ר"ת דבפלגה יש אונאה והרי התוס' ז"ל בפ"ק דב"ק כ' אהא דאמר התם דמאי דתנן שוה כסף זה קרקע דבר השוה כל כסף שנותנין עליו משום דאין אונאה לקרקרעות וז"ל דבר השוה כל כסף לאו דוקא דיתר מפלגה יש להם אונאה כדמשמע פ' הזהב אלא שוה כל כסף יותר ממטלטלי הרי דבכפל ממש המקח קים וכ"כ בפ' הזהב וכו' וי"ל וכו' עכ"ל ואחרי המח"ר ויקירא לא יכולתי להלום דבריו דהא אדתקשי להטור ז"ל מהתוס' דב"ק תקשי להתוס' מדידיה אדידיה דהא בפ' אלמנה נזונת דצ"ח ד"ה אלמנה כ' משם ר"ח דבפלגה יש אונאה אבל פחות מפלגה אפי' ש"פ אין בו אונאה וכתבו עוד דכה"ג כ' ר"ת בפ' הזהב וכו' וא"כ היכי כתבו בב"ק דיתר מפלגה הוא דיש אונאה דנר' דבפלגה אין בו אונאה. אלא די"ל דמ"ש התוס' בב"ק אינו ר"ת אלא ודאי דהוא ר"י כמ"ש בעלי הכללים ז"ל דסתם תוס' הוא ר"י ומ"ש כדמשמע בפ' הזהב רוצה לומר דר"י ס"ל דמ"ש בפ' הזהב אונאה אין להם ביטול מקח יש להם היינו ביותר מפלגה. . ומ"ש בב"מ מפלגה ואילך משם ר"ת ודאי דכונתם הוא לומר ופלגה בכלל יש בו אונאה. וא"כ יפה כיוון הטור ז"ל בשם ר"ת דבפלגה יש בו אונאה וגם הרב בהגהת ש"ע יפה כיון לומר דביותר מפלגה הוא דיש אונאה כמ"ש התוס' ז"ל בב"ק ואינו כמ"ש הב"ח ז"ל דל"ד קאמר דזה דוחק:

ובזה תמהני לה' הדרישה ז"ל שהקשה כמו שהק' ה' ב"ח ז"ל ותירץ דס"ל להרא"ש ז"ל ז"ל כהסמ"ג שכ' בלאוין ק"ע כדי ליישב ש"ס שלנו עם הירוש' וכו' עי"ש ולא זכר ש'ר שהם דברי התוס' דכתובות פ' אלמנה מונה דצ"ח ד"ה אלמנה כיע"ש:

באופן דנראה דג' סברות בדבר דר"ת ס"ל דבפלגה יש בו אונאה ור"י ס"ל דביותר מפלגה הוא דיש בו אונאה אבל בפלגה אין בו אונאה. והרי"ף והרמב"ם ז"ל סברי דבכל גוונא אין אונאה אלא דהטור ומרן ז"ל בב"י סי' זכ"ר כנראה דלא חששו לעשות מחלוקת בין ר"ת לסתם תוס' דהוא ר"י כנ"ז ולא הזכירו ב' הסברות דהיינו סברת ר"ת דבפלגה יש אונאה. . וסברת הרמב"ם דאפי' שוה דינר במנה אין בו אונאה כנז':

כי מזה יש להרגיש למה שראיתי למרן כ"מ ז"ל בפי"ב מה' מלוה עמ"ש רבינו ז"ל בהלכ' י"א וב"ד שהכריזו וכו' ומכרו שוה מנה במאתים או מאתיים במנה הרי מכרן קיים וז"ל כ' ה"ה דכ' הרמב"ן דוקא מאתיים במנה אבל בפחות ממנה לא ע"כ אפשר שזה כדעת הסוברים דהא דבקרקרעות אין להם אונאה היינו עד מחצה דוקא עכ"ל. ולכאורה ל"ז להבין דבריו דסברא זו דהרמב"ן ז"ל לא מצי אתי כסברת ר"ת ז"ל דהא לר"ת בפלגה גופיה יש בו אונאה ואילו הכא קאמר הרמב"ן דדוקא ביותר מפלגה. וא"כ היכי קאמר דהרמב"ן ז"ל אתי כסברא זו. ואין לומר דמרן כ"מ כיון בזה על ס' התוס' דקמא דכתבו דביותר מפלגה הוא דאיכא אונאה אבל בפלגה גופיה אין בו אונאה וזהו שרצה להשוות ס' הרמב"ן לסברא זו. הא לא מצית אמרת שהרי לא ראינו למרן ב"י שהזכיר סברא זו כלל ולא הטור ז"ל ולא הרב המגיד ז"ל כאן ולא נחתו לאתויי אלא סברא ר"ת ומאחר שכן קשה היכי מצי אתי ס' הרמב"ן ז"ל כסברת ר"ת אם לא שנאמר דמרן ז"ל כונתו לו' דודאי יש חי' בין קרקע של יתומים שמוכרין ב"ד בהכרזה לאדם המוכר נכסי עצמו וס"ל להרמב"ן דבאדם המוכר נכסי עצמו עד פלגא אין אונאה ובפלגא גופיה יש אונאה כסברת ר"ת משא"כ ביתומים מחמירינן דבפלגא אין אונאה משום כח ב"ד ביתר מפלגא יש בו אונאה כנלע"ד בביאור דברי מרן כ"מ ז"ל. ואם כנים אנחנו בזה תמיהא לי טובא במה שראיתי להרב תוי"ט ז"ל בכתובות פי"א משנה ה' וז"ל שוה מנה במאתיים וכ' בכ"מ פי"ב מה' מלו"ל שהרמב"ן כ' דוקא ק"ק במנה אבל בפחות ממנה לא ע"כ ואפ' שזה כדעת הסוברים דהא דבקרקעות אין להם אונאה עד מחצה עכ"ל הכ"מ ומסתברא ודאי דהרמב"ן חד מתרתי נקט וה"ה מנה במאתיים בדוקא אבל ביותר ממאתים לא ומוכח נמי שסברת הרמב"ן דלמאי דאמרי' דיש אונאה לקרקעות שזהו דוקא ביתר מפלגא ובאמת דפשטא דמתני' הכי משמע מדנקט מנה במאתיים ולהפך דמכרן קיים ומסתמא בדוקא מתנייא אלא דקשייא לי דאי הכי א"כ רישא דמתני' דלעיל מכרה שוה מנה במאתיים וכו' דנתקבלה כתובתה שמפרש בירוש' בהוקר והוזל והיינו משום דקשייא ליה שיחזור המקח ומאי קשייא ליה כלל הא ליכא חזרה בפלג וכו' עכ"ל. ואחהמ"ר הרואה יראה דדבריו מרפסן איגרי דכפי מה שכתבנו דכשכתב הרמב"ן דוקא מאתיים במנה אבל פחות לא הוא דוקא בהכרזה דיפו כחן אבל במוכר בינו לבין עצמו ודאי דיש אונאה בפלגא וכפי"ז לא קשה הירוש' כלל ועוד ת'ם אני בתחי' דבריו שכ' ומסתברא ודאי דהרמב"ן חד מתרתי נקט כנראה שלא מצינו כן בפירוש והלא כרוזא קרי בחיל והביאו מרן ב"י ז"ל באה"ע סי' ק"ד על מ"ש הטור וא"א הרא"ש כ' כיון שהכריזו אעפ"י שלא היו צריכין אם טעו וכו' כ' ה' וז"ל ומ"ש רבינו אם טעו אפי' בכפל המקח קיים נראה שהוא כדברי הרמב"ן שכ' כן בסמוך עכ"ל. וכן הביא הר"ן בפי' בפ' אלמנה נזונת. (אה"ן ס"ט עיין בלשון הראב"ד ז"ל ע"ד בעל המאור והביאו הר"ב בשיטה מקובצת למציעא דז"ן ע"א. ועיין למרן החבי"ב ז"ל שם אות ס"ח ולה' ש"ך ז"ל אות י"ז ולה' מט"ש ז"ל בח"ג הגה"ט אות קמ"א.) אלא דיש להרגיש בדברי ה' תוי"ט ז"ל במ"ש עוד וז"ל ומיהו התוס' בפ"ב דקדושין נסתפקו בזה וכו' ומאי דמספקא לן בקידושין מפשט פשיטא להו בב"ק די"ד ע"ב שכתבו דיתר מפלגא יש להם אונאה וזה כס' הרמב"ן וכו' עכ"ל דנראה דאחר המח"ר אישתמיט מיניה דמר מ"ש