שולחן המלך על הרמב"ם קז

הסמ"ע ז"ל כמו שנראה מלשון הפרישה עי"ש. וראיתי להרב ט"ז ז"ל שהקשה על הסמ"ע ז"ל וז"ל ולא ירדתי לסוף דעתו מ"ש מאם לא מצא תגרים בעיר דמתחיל השיעור של שיראה אחר שבאו התגרים יע"ש. ואחהמ"ר נראה לומר בכונת הסמ"ע ז"ל דמ"ש דאם היה אונס היינו במין אונס שבא מעצמו דהיינו שהיה מבולבל בדעתו ומתוך כך נשתכח הדבר מדעתו משו"ה קאמר דאעפ"י שעבר האונס יכול לחזור י אמנם כשלא מצא תגרים בעיר שלא היה האונס מעצמו והוא מיושב בדעתו אלא דליכא תגרים בעיר ודאי שאינו משתכח הדבר ממנו כשבאו התגרים להראות להם ומשו"ה מתחיל השיעור משבאו התגרים משא"כ כשהאונס בא מעצמו מכח בלבול דעתו דבהא אמרי' דאף דעבר האונס ולא הראו יכול לחזור כנז' וק"ל:

פי"ג ה"ב הלוקח בדמים וכו' בעה"ב שמכר כלי תשמישו אין לו הונאה וכו' וה"ה ז"ל הביא משם המפ' וכ' דדוקא כשנתאנה לוקח בין בשתות בין ביותר משתות אז אין הלוקח יכול לתבוע אונאתו וכו' ולזה נתכוון המחבר יע"ש. וכן כתבו הרשב"א והר"ן ז"ל הבי"ד הרב בצלאל בשי' מקובצת. וכן נראה מדברי הרמ"ך ז"ל שהביא שם דסובר דאפי' יותר משתות אין בו אונאה. . אמנם הטור ז"ל בסי' זכ"ר. סז"ך הביא משם ר"י דפי' דדוקא בשתות אבל ביותר משתות דינו כאיניש דעלמא ע"כ ומרן ז"ל. בב"י. כתב דהרא"ש ז"ל כ' כן משם התוס' ושכן עשה. ר"י מעשה אבל אין נראה כן מדברי הרמב"ם שסתם בפרק י"ג דמכירה ב"ה שמכר וכו'. אין לו אונאה וכו' וכ' ה"ה בשם המפרשים וכו' וע"ש אלא דמרן ז"ל בבדק הבית. חזר בו וכ' דמדברי הרמב"ם יש לדקדק מדכ' אין לו הונאה דס"ל כהתוס' והרא"ש ע"כ. ונראה דהדקדוק של מרן ז"ל הוא. מדכתב אין לו אונאה דנראה דוקא. היכא דשייך חזרת אונאה דהיינו שתות. דאם הוא יותר משתות בטל מקח. ואחרי המח"ר.. לא' זכיתי להבין דעתו ז"ל דהרי הרמב"ם ז"ל פסק לקמן הנושא ונותן באמונה אין לו עליו אונאה וגם במפרש ואומר ע"מ שאין לך עלי. אונאה אין לו עליו אונאה ושם מיירי אפי' ביותר, משתות שהוא בטל מקח. ועיין לה' ב"ח ז"ל שכ' דאדרבא מדברי הרמב"ם נראה דאפי' ביותר משתות אין בו אונאה מדכתב שאלולי לא הרבו לו הדמים משמע שאפי' הרבו. לו יותר משתות.. ובסוף כתב דמספקא אין להוציא מיד המאנה .. ועיין בס' מורה צדק והביאו מרן החבי"ב ז"ל בכה"ג שם הגב"י אות כ"ד שכ' דאין הכרח בדברי הרמ' לא למ"ש כאן ולא למ"ש בס' ב"ה עי"ש. וא"כ נלע"ד דיכול המוחזק לומר קי"ל כהרשב"א והר"ן והרמ"ך ז"ל או כהתוס' והרא"ש והטור ז"ל ודוק. והנה אם קנה ולא ידע הקונה שהוא של בעה"ב או שקנה ע"י סרסור אם יש בו אונאה או לא כ' הטור שם בסכ"ח בשם הרא"ש ז"ל וז"ל ופי' א"א הרא"ש ז"ל דוקא שהלוקח יודע שזה המוכר בעה"ב אבל לא ידע או שקנה ע"י סרסור דינו כלוקח מהתגר ע"כ עיין למרן בשה"ט שם ועיין לה' ב"ח ז"ל ולה' הפרישה שכתבו דאם קנה ע"י סרסור היינו אפי' שידע הלוקח שהוא של בעה"ב כיון שמסרו לסרסור דעתו למכור כפי השער ודינו כלוקח מהתגר וכ"כ בסמ"ע ועיין לה' ט"ז שהקשה על הסמ"ע ז"ל מהא דהביא הטור לקמן משם הרא"ש ז"ל וז"ל ששאלת על סרסור אחד שהביא חפץ של שמעון לראובן למכור וכו' עד והדין דינא אם שמעון תגר אבל אם הוא בעה"ב אין לו עליו אונאה הרי בהדייא דאם יידע שהוא של בעה"ב אפי' ע"י סרסור אין בו אונאה ומכח זה אמר דמ"ש הש"ע ז"ל ויש מי שאומר דדוקא צריך שידע. הלוקח וכו' אבל אם לא ידע או שקנה ע"י סרסור יש בו אונאה דה"ק בין שהלוקח עצמו קונה מבעה"ב רק שלא ידע שהוא בעה"ב או שהלוקח שלח הסרסור לקנות ובזה אעפ"י שהלוקח עצמו יודע שהמוכר בעה"ב מ"מ כיון שהסרסור הוא קונה והסרסור אינו יודע שהמוכר בעה"ב יש בו אונאה ודקדק זה מדכתב או שקנה ע"י סרסור דאם כדברי הסמ"ע היל"ל או שמכר ע"י סרסור ע"כ.. ואחרי המח"ר נראה דלא דק בדברי הרא"ש ז"ל. בפסקיו. דשם כתב או שמכר ע"י סרסור דנר' כמ"ש הסמ"ע ז"ל וכן הביא מרן ז"ל בב"י. ודוחק לומר שחזר בו בשלחנו הטהור. ולמה שהקשה מהא דכ' הרא"ש על סרסור וכו' כבר ישבו שם. בפרישה בדרך נכון יע"ש . ועיין להרב"ח ז"ל שהקשה זה ותירץ באופן אחר יע"ש:

ואחרי כותבי כ"ז מצאתי לה' מאמר קדישין ז"ל שהק' כן על הרט"ז ז"ל ותירץ ג"כ למה שהקשה עוד הרט"ז עי"ש. וראיתי להרדב"ז ז"ל החדשות בח"א סי' תס"ד והביאו מרן החבי"ב בכנה"ג שם בהגהב"י. אות. נ' שכ' הפך מ"ש הסמ"ע ז"ל וז"ל בסו' דבריו לפיכך אם הודיעו הסרסור שהוא של ראובן והרי הוא בעה"ב אין לו עליו אונאה ואם לא הודיעו יש עליו אונאה עכ"ל ואחהמ"ר ק' לי בדבריו דאיך דימה. הודעת הסרסור ללוקח שהוא של בעה"ב להודעת הבעה"ב בעצמו שהודיע ללוקח שהוא נתנה לסרסור כמ"ש הרא"ש דשאני התם כיון שהבע"ב בעצמו הודיעו ללוקח ודאי שדעתו הוא למקור ביוקר משא"כ כשהודיעו הסרסור בלתי ידיעת הבעה"ב. איך שיהיה נמצא לדעת הסמ"ע. והרב"ח וה' מאמר קדישין ז"ל הוא דאפי' ידעו. הסרסור שהוא של בעה"ב יש בו אונאה ולדעת הרדב"ז וה' ט"ז ז"ל אין בו אונאה וא"כ יכול המוחזק לומר קי"ל. ועיין להרב מחנה אפרים ז"ל בה' אונאה סי' כ"א:

ולענין היכא שנתאנה בעה"ב או שאינה אם יש בו דין הונאה עיין לרבינו הטור ז"ל שם בסכ"ט שכ' וז"ל וכ' הרמ"ה לא שנא מכר בעה"ב ואינה או נתאנה או לקח ואינה או נתאנה בכל עניין אין בו דין אונאה ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל. אלא דוקא במוכר ואינה וכו' עכ"ל ועיין להר"ב בשיטה מקובצת מה שהביא משם הרמ"ך ומוהר"י הלוי ן' מיגש ז"ל דנראה דדוקא כשנתאנה