שולחן המלך על הרמב"ם קו

המחאה במ"ג וזה אינו דהרי כ' הטור ח"מ סי' קכ"ו בשם הרמב"ן ז"ל דמ"ג ע"י שליח וכו' לא מהני ככתוב לעיל. אכן עפ"י דברי הררב"ז ז"ל הנז' נוכל לומר דאלו הנשים אחיותיו של ראו' הנפטר נכנסו כבעלי חובות במקום ראובן והוו כלוות וכאלו הן עצמן חייבות לב"ח של ראובן משום דהסחורה היא בעין וכיון שכן אם היה לבעליהן הרשאה הם היו נחשבים כשלוחם של לוה כיןו שהנשים נחשבות כלוות ובהא אפ' דהרב המבי"ט יודה דשלוחו של לוה במעמד ג' אמרינן דשלוחו ש"א כמותו. אך אחר ההתבוננות נראה דאין זה מן היישוב והוא דהא דכ' הרדב"ז ז"ל דמהני שליח הלוה או הנפקד במ"ג היינו היכא דהמלוה או המפקיד ממחין המעות אשר ביד שליח הלוה או הנפקד לאחר בכגון דא מהני. אמנם בנדון ה' המבי"ט ז"ל היינו דבעלי אחיותיו אשר הם שלוחים הם המחו המעות אשר ביד לוי שיפרע לב"ח וכיון שכן הם מיקרו שלוחי הנותן ובשליח הנותן לא מהני מ"ג ככל האמור ודוק.) פ"ב הי"ב וכמה תהא ההונאה ויהיה חייב להשיב שתות בשוה וכו' הכי אי' במציעא ד"ן ע"ב אמר רבא הילכתא פחות משתות נקנה מקח יותר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה וכו'. והתוס' ז"ל שם בד"ה אמר רבא וכו' כתבו משם ר"ת דרבא דאמר שתות קנה ומחזיר אונאה היינו אם רצה כר' יהודה ולא חש לפרש בהדייא רצה וכו' אבל מר"י הנשיא לא מייתי דאמר רצה אמר לו וכו' דאדרבא הו"ל לאתויי מתני' וכו' יע"ש . ומוהרש"א ז"ל שם הקשה דלישנא דאדרבא דכ" התוס' הוא מגומגם דר"י הנשיא היינו מתני' והיא היא. ותי' דה"ק דהשתא דמייתי מברייתא משתמע אדרבא דהא רבא נקט לישנא מילתיה דר' נתן דלא קתני רצה וטפי הו"ל לאתויי מתני' דלא תני בה לישנא מילתיה דר' נתן וכו' ע"כ. ועיין לה' עין יהוסף ז"ל שתי' באופן אחר ונכון. האמנם תמיהא לי טובא למה שהקשה שם למוהרש"א ז"ל דאם כדבריו למה לא הכריח ר"ת דכר' נתן לא מצינן לפרש דבריו רצה דא"כ היינו ר"י הנשיא ולמאי בא לפלוג על ר"ן עכ"ל. די"ל דמה שלא הכריח הוא דהוה אמינא דאה"נ דמה שאמר ר"ן היינו רצה ופליגי בלוקח ומוכר וכמו שפי' רש"י ז"ל לקמן בד"ה ותני נמי בברייתא רצה ובלוקח ומוכר הוא דפליגי וצ"ע. ושוב מצאתי מכ"י להחכם השלם נסים חיים נ"ע בגליון שלו ונהנתי- וחזה הוית מ"ש בשיטת מקובצת לבתרא על הא דאמר רב חסדא מכר לו שוה ה' בשש והוקרו ועמדו על ח' לוקח יכול לחזור ולא מוכר דאמר ליה וכו' וכתבו התוס' שם ד"ה לוקח יכול לחזור וכו' אר"ח דרבא דפסיק בפ' הזהב שתות קנה ומחזיר אונאה אתי שפיר כר' חסדא ולא בעי למימר דקנה בע"כ אלא רצה קנה ומחזיר אונאה וכו' עכ"ל כתוב שם וז"ל עמ"ש התוס' דקנה דאמר רבא היינו רצה כתוב בגליון תוס' ורשב"א מביא ראייה דקנה דאמר רבא היינו ואם רצה מדקאמר רבא זה וזה בכדי שיראה לתגר ומשמע דקאי אכולהו אפחות משתות ושתות ויתר על שתות וא"כ שתות קנה דקאמר רבא היינו שאם רצה כדקאמר התם לעיל מינה את"ל פחות משתות בכדי שיראה ולא הוי מחילה מאי איכא בין שתות לפחות משתות. איכא דאלו שתות רצה חוזר רצה קונה ואלו פחות משתות קנה עכ"ל. ואחר המח"ר ק' לי לפי' הזה דנראה דהוא הפך מ"ש בבתרא פ' המוכר פירות דצ"ה על הא דאמר רב הונא אם בא לנפות מנפה את כולו ח"ש האונאה פחות משתות נקנה מקח יותר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה אמאי ליהדר עד פחות משתות ש"מ כל היכי דבעי לאהדורי כולה. ואם איתא דמאי דאמר רבא הילכתא פחות משתות נקנה מקח הוא בכדי שיראה לתגר וכו' מה ראייה מביא למאי דאמר רב הונא מר' נתן דהוא דלא כהלכתא והפך ממתני' דמי שהוטל עליו וכו' והנה שיש ליישב בדוחק ולומר דאה"ן דהתלמוד כבר היה מתרץ זה אלא שרצה לתרץ אפי' לסברתו של ר"ן מ"מ דבריו אלו הם על דברי התוס' שכ' משם ר"ת ובהדייא כתבו התוס' כאן כד"ה אמר רבא משם ר"ח הפך מה שכתבו שם. והוא שכתבו דמה שאמרו בגמ' תנייא כוותיה דרבא היינו משום דקתני בברייתא זה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו כדרבא ודוק:

שם הייתה ההונאה פחות מזה בכל שהוא וכו' אינו חייב להחזיר כלום שכל פחות משתות וכו' עיין לרבינו הטור ז"ל בח"מ סי' זכ"ר ס"ה דהביא משם הרא"ש ז"ל דכ' דאפי' פחות משתות אסור לו להונות וכו' יעש"ב ועיין להרב ט"ו ז"ל מה שהקשה לזה. ועיין לה' מח"א ז"ל בסי' י"ז שתמה כן ויישבו יע"ש ועיין לה' עין יהוסף ז"ל בריש איזהו נשך בד' פ' ע"ב מהם ועיין בכתובות ד"ק ע"א והלכתא שליח כאלמנה ומ"ש וכו' וק"ל. ה"ה עד מתי יהיה לו לחזור ולתבוע ההונאה וכו' עד כדי שיראה לתגר וכו' ואם שהה יותר וכו' אינו חוזר. הנה בדברי רבינו ז"ל לא פורש מה דינו שאם היה אנוס בדבר ועבר יותר מכדי שיראה לתגר. אמנם רבינו הטור ז"ל בסי' זכ"ר כ' משם הרא"ש ז"ל וז"ל. ואם נתעצל ולא חקר לידע אם נתאנה בלא עיכוב אונס מוחל על אונאתו ע"כ וי"ל בלשונו שאם מברר שאירעו אונס יכול לחזור בו עדיין ע"כ ומרן ב"י ז"ל תמה עליו ואמר איני יודע למה הוצרך רבינו להוציאו מדיוק לשונו שהרי מבואר הוא בדבריו ע"כ ועיין לה' ב"ח ז"ל מה שתירץ. ועיין לה' הסמ"ע שתי' וז"ל דאם אחר הלקיחה היה לו אונס שלא היה יכול לחקור מיד אחר שיווי מקחו אעפ"י שעבר האונס אח"ך ולא הראוהו לתגר מ"מ יכול לחזור עדיין ולהתנצל ולומר מתחילה אירע לי אונס ואח"ך לא עלה ע"ד לחקור נגר עתה עכ"ל ועיין למרן החבי"ב ז"ל שם שתי' באופן זה וכ' דאפ' דלזה כיון הסמ"ע יע"ש ולע"ד נראה דאינו בדרך אפשר אלא ודאי דלזה כיון והיא עצמו מה שתי'