שולחן המלך על הרמב"ם קה

בעליהן לא היו חייבין שום דבר לש' אלא הנשים וכו' וכיון שכדין אין שמעון יכול לתבוע שום דבר מבעלי הנשים א"כ אינם יכולים הם לומר ללוי מה שאתה חייב לנו תתן לש' וכו' כי הם אינם חייבים שום דבר לשמעון וגם לוי אינו חייב להם שום דבר ואפי' קנה בקנין אלא מכח הנשים ואפי' היה להם הרשאה וכו' יע"ש הרי דמלשון זה משמע דכונתו לפטור את לוי היינו מטעם זה משום דהוו בעליהן שליח הנותן דהיינו מהנשים כנז' ומשו"ה כ' דמעמד ג' לא הוי זה ואפי' היה להם הרשאה כנז' והיינו כס' הרמב"ן הנז' דבא עליו עט"ר מז"ה המחבר ז"ל. והנה בס' זו של הרמב"ן ז"ל חמותי ראיתי לכל הפוסקים גדולי הראשונים ואחרונים ז"ל דאזלי ומודו בה הלא המה הריטב"א בחידושיו לגטין והרא"ש ובנו ר' הטור ז"ל ומרן בשלחנו הטהור סי' קכ"ו וה' הלבוש ז"ל ורי"ו בנתיב ט"ו ס' ומוהריב"ל ז"ל בח"ג סי' ט"ו ומוהרש"ך ז"ל ח"א סי' צ"ח וקנ"ג. והכי נקטי ה' משפט צדק ז"ל ח"ג סי' ע"ד ומוהריק"ש בס' אהלי יעקב סי' ח' וה' נאמן שמואל ז"ל סי' פ"ז וה' סם חיי ז"ל בסי' כ"א וכ"כ וכ"ג. והרב משאת משה ז"ל ח"א מח"מ סי' ד' עיין עליהם. ובצפיתנו צפינו להגאון הרדב"ז ז"ל בח"ג דפוס פיורדא בסי' תקע"ד שלכאו' נראה שדבריו באו כספר החתום שכ' וז"ל ואין מעמד ג' ע"י שליח כיון דהוי הלכתא בלא טעמא הבו דלא לוסיף עלה ויש חולקים דשלוחו של אדם כמותו בכל מקום ומסתברא לי שאם הנותן או המקבל עשו שליח. זה להקנות וזה לקנות דלא קנו במעמד ג' שעיקר החידוש הוא שזה יכול להקנות מה שביד אחרים והמקבל יכול לקנות הילכך אין לך בו אלא חידושו הוא בעצמו ולא שלוחו. אבל אם הלוה או הנפקד עשה שליח כדי שיהיה במקומו במעמד ג' אין כאן חידוש אלא שלוחו ש"א כמותו ע"כ יע"ש. ותשו' זו ציינה ג"כ ה' דעת קדושים ז"ל במע' המ"ס יע"ש'. וכדברי הרדב"ז ז"ל שכ' בסו"ד אבל אם הלוה וכו' מצאתי ראיתי להגאון המבי"ט ז"ל בח"א סי' ט"ו והביאו מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג ח"מ סי' קכ"ו הגה"ט אות ז' וז"ל כי היכי דמ"ג מהני לגבי לוה ה"נ מהני לגבי שליח לוה אם היה לו מעות ללוה ביד שמעון בשליחותו ע"כ. . ואנכי עפר וקטם לא זכיתי להבין אמרי קדוש הרדב"ז ז"ל הא ברישא במ"ש ואין מ"ג ע"י שליח וכו' ויש חולקים דהרי לא מצינו בשום פוסק לא ראשון ולא אחרון שחולק בדינו של הרמב"ן ז"ל והרי הוא מוסכם מכל הפוסקים ז"ל כדרמיזנא בראש אמי'ר. ותו במה שהשוה דינו של המקבל לדין הנותן שכתב ומסתברא לי שאם הנותן או המקבל עשו שליח זה להקנות וזה לקנות דלא קנו במ"ג וכו' שהרי בשליח המקבל כ"ע מודו דקנה במ"ג כיע"ש בספרן ש"צ ז"ל. והגם שמפשט דברי הרמב"ן ז"ל משמע דס"ל דה"ה ע"י שליח המקבל לא קנה כיון דטעמא הוי משום דחידוש הוא והבו דלא לוסיף. וגם ממ"ש הטור ונראה דאפי' לדברי א"א הרא"ש ז"ל וגם ממ"ש מרן ז"ל בש"ע שם בדין זה דשליח המקבל בלשון יש מי שאומר דמהני יע"ש דמכ"ז מוכח דכשאמרו הרמב"ן דין זה היינו אפי' לשליח המקבל דלא קנה. וכמו שכן ראיתי להגאון רש"ל ז"ל בגטין פ"א סי' ל"ז שהבין כן בדעת הרמב"ן ז"ל דאחר שהביא דברי הרא"ש ז"ל שחילק בדעת הרמב"ן ז"ל בין שליח הנותן להמקבל כ' הוא ז"ל והנה שאר המפרשים הביאו דברי הרמב"ן ולא חילקו בין הנותן להמקבל וכן מסתבר שלא לחלק כלל דהבו דלא לוסיף עלה שייך במקבל כמו בנותן וכו' יע"ש. ונראה דבסברא זו קאי הגאון הרדב"ז ז"ל בדעת הרמב"ן ז"ל מדכתב כן. קשה דהרי רי"ו ז"ל בנתיב ט"ו סוף ח"ג כ' וז"ל מ"ג ע"י שליח הנותן לא קנה אבל עשה המקבל שליח קנה כ"כ הרמב"ן בגטין עכ"ל. הנה מבואר דהרמב"ן גופיה חילק בין הנושאים דיש הפרש בין שליח הנותן להמקבל וא"כ איך נוכל לומר בדברי הרמב"ן דגם על שליח המקבל אמרה למילתיה כיון דאיהו גופיה ביאר דבריו באר היטב כמ"ש רי"ו ז"ל בשמיה. . ועיין לה' ש"ך ז"ל שם בס"ק פ"ב - גם מ"ש הרדב"ז ז"ל אבל אם הלוה או הנפקד עשה שליח כדי שיהיה במקומו במעמד ג' אין כאן חידוש אלא שלוחו ש"א כמותו יע"ש. כנר' דס"ל דלגבי לוה לא חשיב הפקעת ממון הרי לפי טעמו של הרא"ש ז"ל דשליח הנותן לא מהני היינו משום דאין מפקיעין ממון הנותן ע"י שליח וכיון שכן אם הלוה או הנפקד עשו שליח הרי הם ג"כ מפקיעין ממון. אלא נראה דס"ל דכיון דבלאו הכי הלוה או הנפקד כבר הם מחוייבים ליתן הממון והנותן שהוא המלוה או המפקיד בעל הממון איתיה קמן הוא ולא שלוחו ש"ד דמקרי. מיהו חזינא לה' הפרישה ז"ל שם בס"ק כ"ו דאזיל כל בתר איפכא ממש שכ' וז"ל ועוד נראה דהא דכ' הרא"ש הטעם דאין מפקיעין ממון הנותן ע"י שליח לא משום צד חובה נגעו בה אלא דאין כח בשליח להפקיע ממון ומטעם זה נראה כ"ש דאין כח בשליח הלוה או הנפקד שעמד במקומו להבטיח להמקבל שיתן לו הלוה בציווי הממחה במעמד ג' דהא ג"כ יש בו צד הפקעת ממון אעפ"י שיש לחלק ולומר כיון דהלוה או הנפקד עכ"פ מחוייבים ליתן הממון מידם להממחה ומה להם אם יתנו לזה או לזה לטעמא בתרא שכתבתי אין חי' ותדע שהרי הרא"ש כתב שנ"ל שיכול המקבל להעמיד שליח במקומו ולא כן כ' אהלוה וכו' יע"ש. הנה מבואר דס"ל לה' ז"ל בדעת הרא"ש ז"ל דשליח הלוה או הנפקד אין כח בידו להפקיע ממון ולא מצי משוה שליח וזה הוי מנגד לדברי הרדב"ז ז"ל. אלא דעפ"י דברי הרדב"ז ז"ל הנ"ל שכ' דאם הלוה או הנפקד עשו שליח וכו' מינח ניחא לי לכאורה ליישב מה שתמה לעיל כת'ר לי זהי'ר עט"ר מוה"ר מרן המחבר מרן זקני רב יוסף ז"ל ע"ד ה' המבי"ט ז"ל שכ' בנדונו דלוי יכול לחזור כיון שלא היה להם הרשאה אלא למכור לבד ולוי אינו חייב לנשים וכו' וע"ז תמה מז"ה המחבר ז"ל דנראה מדבריו דאם היה להם הרשאה ג"כ להמחות המעות אצל אחרים דהמחאתם