שולחן המלך על הרמב"ם קד

ושלחה למ"ה ומת ובאו בעלי אחיותיו היורשות ומכרו הסחורה במקום עדים ללוי ושהוא יפרע לב"ח במעמד ג' והם יתנו לו ששה פרחים ואח"ך כששמעו האחיות המכר הנז' לא נתרצו כלל אחר ימים באה השמועה שנטבעה הסחורה ההיא ואמרו האחיות שהיו מרוצות במה שמכרו בעליהן והב"ח תובע את לוי שנתרצה לפרוע לו ולוי אמר שהיו דברים בעלמא ושהאחיות לא נתרצו כששמעו ושלא נתנו לו ששה פרחים כמו שהתנו יורנו רבינו איזה דרך ישכון אור התורה. והשיב הרב ז"ל וז"ל תשובה אפי' למ"ש בת"ה שהבעל דן בנ"מ של אשתו בלא הרשאה היינו בסתם אבל הכא שהנשים היורשות את אחיהם גילו דעתן שלא היו חפצות במכירה הנז' לא הוייא מכירה כלל ואינו חייב לוי לפרוע לשמעון כלל ואפי' נתחייב לפרוע לו בקנין כיון שהמכירה לא היתה מכירה שלא רצו הנשים מעמד ג' נמי ליכא דהא ליכא ממחה קמן וכו' אפי' היה המכר שמכרו בעליהן מכר בקנין כיון שאין מועיל מצד שאין להם הרשאה וכו' לא הוי מעמר ג' כיון שאין כאן מכר אין כאן מעמר ג' וכו' וכתב עוד וז"ל ועוד אני אומר כי אפילו שנתרצו הנשים מתחילה כששמעו שבעליהן מכרו אין לוי חייב כלל כיון שלא היה קנין במכר דמ"נ לא הוי אלא כשראובן חייב לשמעון ואומר ללוי שחייב לו במעמד שמעון מה שאתה חייב לי תפרע לשמעון והכא בעליהן לא היו חייבים שום דבר לשמעון אלא הנשים מנכסי אחיהן חייבות לפרוע לו וכיון שבדין אין שמעון יכול לתבוע שום דבר מבעלי הנשים א"כ אינם יכולים הם לומר ללוי מה שאתה חייב לנו תתן לשמעון שאנחנו חייבים לו כי הם אינם חייבים שום דבר לשמעון וגם לוי אינו חייב להם שום דבר ואפי' קנה בקנין אלא מכח הנשים ואפי' היה להם הרשאה למכור ללוי כיון שלא היו חייבים הם שום דבר לשמעון ולא לוי להם לא הוי מעמד ג' שאם ראובן אומר ללוי תן לשמעון במעמד ג' ש' יכול לחזור בו כל שלא נתן כיון שאינו חייב שום דבר לש' וגם לוי יכול לחזור בו כיון שאינו חייב שום דבר והכא נמי אינו חייב שום דבר אלא לנשים אם לא נתנו הרשאה אלא למכור לבד ומכרו בקנין ואח"ך אמרו לו תן דמי מה שמכרנו לך לפ' אבל הוא היה חייב לפרוע לנשים וכיון שלא היה קנין אין המכר מכר ואינו חייב אפי' לנשים וא"כ לוי פטור מתרי טעמי אחד שלא היה הרשאה למוכרים אדרבה שמיאנו אח"ך ורצוי לבסוף לא מהני שנית אפי' היה להם הרשאה לא היה המכר כלל כיון שלא היה שם קנין ומ"ג לא הוי אלא למי שהוא חייב אבל מי שאינו חייב לא כדאמרן עכ"ל. והנה העתקתי כל לשון התשובה כדי להבין ולישא וליתן בה והוא דבתחילת דבריו כ' הרב ז"ל כדי לזכות ללוי דאפי' נתחיב לוי לפרוע לו בקנין כיון שהמכירה לא הייתה מכירה מצד שהנשים לא נתרצו מעמר ג' נמי ליכא דליכא ממחה קמן ואפי' היה המוכר בקנין כיון שאין להם הרשאה וכיון שאין כאן מכר אין כאן מ"ג. ושוב הוסיף וחידש לנו יותר וכתב דאפי' נתרצו הנשים במכירת בעליהן ללוי ואפי' באו בהרשאה למכור ואפי' מכרו בקנין ואמרו ללוי הקונה תן דמי מה שמכרנו לך לשמעון אפי"ה יכול לחזור. לוי כיון שלא היה להם הרשאה אלא למכור לבד ולוי אינו חייב אלא לנשים זהו פשוט בדברי הרב ז"ל. כי מן הבא'ר מה מאד תמהני להרב כנה"ג בח"מ ח"א סי' קכ"ו בהגה"ט אות וא'ו שכ' וז"ל בעל שהמחה נ"מ אשתו במעמד ג' ואשתו גלתה דעתה שאינה רוצה בהמחאתו אין כאן מ"ג מבי"ט ח"א סי' קס"ד עכ"ל דנראה מדבריו שאם אשתו רוצה בהמחאתו הוי מעמד ג' ואינו יכול לחזור גבי מי שהמחאו ולפי דברי הרב המבי"ט ז"ל מבואר יוצא ובא דאפי' נתרצו הנשים לוי יכול לחזור ואין כאן מ"ג כיון שלא היה להם הרשאה אלא למכור לבד וזהו פלא לפי רוב גדולתו ובקיאותו של הרב ז"ל איך אשתמטיתיה מיניה לאשמועינן הך דינא. . איברא דברברי הרב המבי"ט ז"ל איכא למידק טובא במ"ש דלוי יכול לחזו' כיון שלא היה להם הרשאה אלא למכור לבד ולוי אינו חייב אלא לנשים עכ"ל דנראה מדבריו דאם היה להם הרשאה ג"כ להמחות המעות אצל אחרים המחאתם המחאה במעמד ג' דזה אינו דהרי כ' רבינו הטור ז"ל בסי' קכ"ו בשם הרמב"ן ז"ל דמעמד ג' ע"י שליח כגון ששלח הנותן שלוחו לנפקד ליתנו למקבל לא מהני דהלכתא בלא טעמא הוא והבו דלא לוסיף עלה עכ"ל וכ' מרן הב"י ז"ל דהכל הוא דברי הרא"ש בסוף פ"ק דגטין יע"ש וכ' הר' הפרישה ז"ל שם סכ"ו וז"ל כן כתב הרא"ש ספ"ק דגטין והביא ראיה מעובדא דאיסור גיורא עם רבא ולא חש שמא יקנה המעות לרב מרי בריה ע"י שליח שישלח לו ליתנם לו במ"ש ע"ש ומכאן נראה דאפי' אם הנתינה היא לטובת הנותן כההיא דאיסור גיורא דהוה ניחא ליה בההיא נתינה כדי שיזכה בנו ולא אחרים אפי"ה לא מהני ע"י שליח והטעם נ"ל דלא חילקו חכמים ז"ל כיון דבשאר נתינות הפקעת הממון צד חוב הוא לנותן ועוד נר' דהא דכתב הרא"ש הטעם דאין מפקיעין ממון הנותן ע"י שליח לא משום צד חובה נגעו בה אלא דאין כח השליח להפקיע ממון וכו' עי"ש. הרי בהדייא דאין כח בשליח להפקיע ממון אעפ"י שהוא לטובת הנותן אפי' להני תרי טעמי ואם כן לא עדיף הבעל עם אשתו מדין שליח וכמ"ש בגטין פ' הנזקין אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה וכו' ופסקו הטור בח"מ סי' קכ"ב ומרן ב"י ז"ל בשלחנו הטהור שם בס"ח. וא"כ השתא הכא איך כתב הרב המבי"ט ז"ל דכיון דלא היה לבעלי הנשים אלא הרשאה למכור לבד אין המחאתם המחאה והלא אף דהיה להם הרשאה להמחות המעות אינו מועיל כלום וכמו שכתבנו משם הרמב"ן ז"ל ודין זה נראה דהוא מוסכם מכל הפוסקים ז"ל ואין מי שיחלוק בזה. ועיין מ"ש ה' ש"ך בסי' קכ"ב סקל"ד עמ"ש מרן ב"י בסי' קע"ו משם הריטב"א יע"ש ודוק. אה"ן יבי"א ס"ט עיין בדברי ה' המבי"ט ז"ל עצמו דנראה דהבליע בלשונו לס' הרמב"ן ז"ל הנ"ז כמו שנראה מדקדוק לשונו במ"ש דמ"ג לא הוי אלא כשראובן חייב לשמעון וכו' והכא