שולחן המלך על הרמב"ם קג

על הרב בעל העיטור ז"ל מדידיה אדידיה היינו לפי מה שהבין הרב בצלאל ז"ל מדכתב וכן כתב הר"ב אשכנזי ז"ל והלא דבריו באו בבאר היטב דהר"ב העיטור אסיק דאף דהוו באופן דאיכא לבן טירחא במעשה ידיו אפי"ה הוי של אב ואסמכיה הר"ב ז"ל ס' זו דהרב העיטור ז"ל עם ס' התוס' והרא"ש והרשב"א והרב המאירי ז"ל דדבריהם באו דהגם דאיכא במעשה של בן טירחא של אביו הוא וא"כ מה יענה הרב בנ"א ז"ל לדברי הרב בצלאל ז"ל אלו דהוא סבר וקביל בלשון הר"ב העיטור ז"ל דעסיק מר דאף באופן דאיכא טירחא לבן אפי"ה הוי של אב כנז'. אלא דלעיקר קושית ה' בנ"א ז"ל נלע"ד לחלק ולומר דההיא דכ' בדיני שיתוף איירי שהאומנות הלזה ממלאכת הספרות בא לו על ידי שנתן לו האב מעות כדי להתלמד לבנו מלאכת הספרות וכיון דע"י ממונו הוא מה שהרויח בנו משו"ה הגם דבא לו ע"י עמל וטורח אפי"ה של אביו כיון דממונו הוא. אמנם ההיא דכתב הר"ב העיטור באות בתוכה אפ' דמיירי דטרח הוא לבדו במלאכתו מבלי שום סיוע מאביו בכה"ג אמרינן דהוי שלו כיון דבא לו ע"פ טרח עצמו. וכמו שכן ראיתי בהדייא לה' פני משה ז"ל בפי' הירוש' הנז' שפי' כן וז"ל איתעביד סופר ורצו אחיו לחלוק עמו בשכר שמחמת אביהן בא לו מלאכה זו שהוציא עליו ללמדו אומנות זו עכ"ל הרי דפי' דברי הירוש' הנז' כאשר ביארנו וק"ל א"ד נר"ו. ועיין לעט"ר מ"מ מוה"ר ח"ק לישראל חיים לראש נר"ו בספר נשמת כ"ח ח"ב סי' מ"ד ד"פ ע"ג וד' ובס' הר המר בדרשותיו בדרוש אשר לו שם עט"ר מוה"ר הנז' נר"ו בדף ל"ו ע"ג ועיין לעט"ר סר"וי מרן זקני הרב ר' חייא רבה ז"ל בס' שבט בנימן סי' ש"ב ועיין לעט"ר מוה"ר מר קשישא ז"ל בס' עבודת משא סימן כ"ד.) ה' חובל ומזיק פ"א ה"ד וכן זה שנא' בחובל וכו' ושלא בכוונה חבל בו ארחמנו וכו'. שאלה במעשה שהיה באשת ראובן שהיתה קצת חולה ובא שמעון לביתה כי כן היה דרכו לבוא אל הבית הנז' דמלבד שהיה אהובו של ראובן עוד זאת שהיה לו עסק עמו וע"כ היה נכנס לבית ראובן. ואמר שמעון הנז' לאשת ראובן הנז' דעתי הוא שתשתה מעט סם המשלשל הנקרא חאל די אינגלי טייר'ה ואמר האשה הנז' ויען כי אין איש בבית להביא הסם הנז' תלך אתה להביאו והלך שמעון הנז' לחנותו של לוי הבוסם ושאל לו אם היה לו מהסם הנז' וא"ל הן אך אמר לו לוי המוכר לשמעון לך אתה וקח מהקוטי והלך שמעון לקחת הסם הנז' ונתחלף לו בקוטי של סם המות ולקחו שמעון שלא במתכוין יען שלא הכיר בו מעולם שהוא סם המות והביאו ש' הנז' להאשה הנז' ואמר לה הרי ליך הסם המשלשל הנז' ושתה אותו בבקר ויהי אחרי שתה הסם הנז' הייתה האשה בסכנה גדולה עד שראו שהיה סם המות ב"מ עד שכמה בני אדם טעמו ממה שנשאר לראות מה הוא והזיק קצת להם ואף שמעון הנז' השליח טעם לראות מה טיבו של הסם הנז' ונמצא שהיה סם המות וראובן בעלה הוצרך להביא רופאים למצוא רפואה למחלתה והוציא הוצאות מרובות והן עתה לשאו'ל הגיע ראובן הנז' משמעון כל יציאותיו אשר הוציא על אשתו כיון שהוא הגורם דאם לא היית בקי ברפואות לא היה לך להביא ושמעון טוען דשליחות דידה שאמר לו האשה שיביא הוא דעשיתי ועל לוי המוכר סמכתי שהי"ל ללוי המוכר לפרש שיחותיו ולומר הזהר והשמר שיש שם קומי מסם המות כדי שלא יתחלף לי וכיון שהוא דומה להסם הנז' מה פשעי. והן עתה יורנו מורינו אי חייב שמעון בהוצאות הרפואה וגם אי צריך כפרה שמעון על צערה שציער להאשה הנז' או לא ושכמ"ה. תשובה תמן תנינן בסוף פ"ב דב"ק דכ"ו ע"א אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן סימא את עין חבירו ושיבר את הכלים משלם נ"ש ופירש"י סימא את עין חבירו בשוגג ע"כ ובגמ' אמרו קתני סימא את עין חבירו דומייא דשיבר את הכלים מה התם נזק אין ארבעה דברים לא אף סימא את עין חבירו נזק אין ד' דברים לא ופירש"י ז"ל מה כלים ד' דברים לא דלא שייכי בהו אף סימא את עין חבירו בשוגג נזק אין ד' דברים לא דלא מחייבי ד' דברים אלא או מזיד או קרוב למזיד דומייא דכי יריבון אנשים דהתם כתיב רפוי ושבת ע"כ (ע"כ נמצא וחע"ד). פ"ג ה"ה המבייש את חבירו וכו' ואם בייש ת"ח וכו' עיין מ"ש לעיל בפ"א מה' ת"ת הי"ב שאורך. פ"ח ה"א המוסר ממון חבירו בידי אנס חייב לשלם מן היפה שבנכסיו וכו' בין שהיה האנס עכו"ם בין שהיה ישראל וכו' הנה מ"ש מן היפה שבנכסיו כן הוא מסקנת כל הפוסקים ז"ל הלא בספרתם ועיין לרש"ל ז"ל בחי' לקמא יע"ש. . ומ"ש בין שהיה האנס וכו' הנה אע"ג דמעובדא דרב כהנא דשמטיה לקועיה מיניה וקרא עליה רב בניך עלפו וכו' אף ממון של ישראל כיון שנפל בידי נכרים אין מרחמים עליו דנראה דדוקא בידי נכרים הוא דאיכא דין מוסר אבל בידי ישראל ליכא האי דינא וכן משמע מדברי התוס' ז"ל שם ד"ה אף ממון וכו' י"ל דהיינו דוקא לענין הריגה וכעובדא דרב כתנא דקטליה אבל לשאר דינים אין הכי נמי דהוא חייב אפי' שהוא ישראל. ועיין לרבינו ז"ל בפ"ג מה' חשודה הי"ב:

ה' רוצח פ"ה ה"ו וכן הרב המכה את תלמידו וכו' עיין מ"ש בפ"ו מה' דיעות ה"י:

ה' מכירה פ"ו ה"ח היו עומדין שלשתן ואמר לו מנה שיש לי בידך בין פקדון בין מלוה תנהו לזה קנה לוי וכו' הנה ראיתי להגאון המבי"ט ז"ל בח"א סי' קס"ד שנשאל בראובן שקנה סחורה בהקפה בשטר