שולחן המלך על הרמב"ם קב

דברי הגהות מרדכי הנז' ואיזה תלמיד טועה כתבו והוא ז"ל כתב עליו דשרי ליה מריה יע"ש שיישב כל דברי המרדכי הנז' באורך וברוחב בינתו. וכן פ' הרמב"ם ז"ל בפרקין והטור ומרן ז"ל בסי' ע"ר כר"י. (אה"ן ס"ט עיין לעט"ר מרן מלכא הרב הגדול. מרן זקני המלך דוד ז"ל בס' הבהיר תהלה לדוד ח"א דקל"ז ע"ד ועיין לעט"ר מוה"ר נר"ו בס' נשמת כל חי ח"א סי' ט"ו דח"י ע"ג ובח"ב סי' טו"ב דז"ל ע"ג) והנה בעיקר הסוגייא חזי הוית לעט"ר מרן ז"ל בס' שורשי הים דקל"ה ע"ב שכתב וז"ל ודע דבפ"ק דמציעא שנינו מציאת בנו וכו' ואיפליגו בגמ' שמואל ור"ח ב"א בשם ר"י דלשמואל טעמא דמתני' דמציאת בנו הקטן של אביו ולא של קטן עצמו משום דתנא דמתני' ס"ל כתנא קמא דר"י דמציאת חש"ו יש בהן גזל מפני ד"ש בעלמא ואין זכייתו מדאורייתא ואפי' מדרבנן אין לו זכייה גמורה להוציאו בדיינים אלא מפני ד"ש וגם הקטן בשעה שמוצאה מריצה אצל אביו ומיד זוכה בה אביו ולכך אמרו דמציאת קטן לאביו וכו' ושמואל לא ס"ל כתנא דמתני' אלא כר"י ולר"י מציאת קטן זוכה בו זכייה גמורה מדאורייתא ולא ס"ל כרב חסדא דאמר דכי קאמר ר"י גזל גמור היינו גזל גמור מדבריהם אלא איהו ס"ל דר"י גזל גמור מדאורייתא קאמר משום דלדידיה ס"ל דאית ליה לקטן זכייה גמורה מדאורייתא ומה"ט קאמר ר"י גבי השוכר את הפועל דאפי' שכרו למחצה לשליש ולרביע דילקט בנו אחריו וכו' אמנם לרב חסדא טעמא דר"י דמלקט בנו אחריו וכו' ה"ט כדאמר רבא דעשו חכמים את שאינו זוכה כזוכה וכו' עכ"ל. ואחרי המח"ר ויקירא דבריו נראה דהם תמוהים בעיני דהנה מיפשט פשיטא ליה דלשמואל לא ס"ל כתנא דמתני' אלא כר"י ולא ס"ל כרב חסדא דאמר גזל גמור מדבריהם אלא איהו ס"ל כר"י דגזל גמור מדאורייתא דלדידיה ס"ל דאית ליה לקטן זכייה גמורה מדאורייתא. דמי דחקו לפרש כן הפך המפרשים דהרי מדברי רש"י ז"ל נראה דכשתירצו בגמ' אלא אמר אביי עשאוה כמי שהלכו בה וכו' הדר ביה מכל מאי דקאמר דכתב וז"ל אלא אמר אביי ר"י נמי כתנא דידן ס"ל דקטן לית ליה זכייה וגבי לקט וכו' יע"ש וא"כ שמואל ג"כ ס"ל הכי. וכן פי' להדייא מוהר"י אבוהב ז"ל הביאו הר"ב בשי' מקובצת שם וז"ל ולפיכך הוכרחנו להפך סברת שמואל דאמר שמואל טעמא דתנא דידן וכו' ועכשיו בא לסתור ולהרויח כל המו"מ האמור למעלה ולאמת ששמואל טעמא דנפשיה קאמר ולזה אמר אלא להורות דהדר ביה מכל האמור למעלה עכ"ל. והן אמת דהרב עין יהוסף ז"ל שם בסוגייא פי' דדעת המקשה ס"ל דשמואל לית ליה הא דרב חסדא דהוי מדבריהם אלא גזל מדאו' האמנם זהו לדעת המקשה אבל סתמא דתלמודא לא ס"ל הכי וכן כתב שם בד"ה למימרא. (אה"ן יבי"א ס"ט ע"כ נמצא וחע"ד ועיין להר"ב ז"ל בתשו' סי' ז"ך. ולענין אי מעשה ידיו של כן הסמוך עש"א אם הוא של אב או של בן במחלוקת הוא שנוי דלדעת מרן ב"י ז"ל סי' קע"ז מחו' א' ומור"ם ז"ל בח"מ סי' ע"ר ס"ב והר"ב בש"מ לקמא פ' החובל לדפ"ז ע"א הביא משם ה' המאירי ז"ל דס"ל דמעשה ידיו של הבן הוא של אב. אמנם הריטב"א ז"ל בחי' לב"מ לדצ"ב והרמב"ן והרא"ה ושאר הפוסקים ז"ל ס"ל שהם של בן וכמו שאסף וקבץ כל זה כעמיר גורנא עט"ר מרן מלכא מוה"ר עטרת החיים נר"ו בס' נשמת כ"ח ח"ב סימן טו"ב דמ"ה ובסי' מ"ד ובהשמטות שם כיע"ש ובס' ראה חיים הנ"מ ס' ויצא. וגם ראיתי לה' בצלאל ז"ל בתשו' סי' ל"ח שהביא מחלוקת הפוס' בזה ובכללם הביא להרב בעל העיטור ז"ל דקאי כהסוברים דמעשה ידיו של הבן הוא של אב שכבת וז"ל דאפי' מאן דס"ל אם נתן לו אביו מתנה לא קנה מיהו ס"ל דבנו הגדול הסמוך עש"א שכרו ומציאתו לאב משום איבה וכן כ' ה' המאירי בפ' החובל דבנים הסעש"א מעשה ידיהם לאב וכן דעת ה' בעל העיטור שכ' (בדיני שתוף דכ"ו ע"ב) וז"ל בן שנראה חלוק בחיי אביו כגון שסיגל לעצמו בחיי אביו והיה סמוך עש"א ולא תבעו אביו בחייו מה שסיגל לעצמו סיגל דאזלינן בתר אומדנא מדלא תבע ליה מחל כהדא חד בר נש איתעביד סופר בחיי אביו ולא היה אביו תבעו כלום אתא קומי דר' אמי וכי אדם שמצא מציאה בחיי אביו ולא תבעו אביו אחיו חולקים עמו וכו'. ובסו"ד כ' וז"ל נמצא דעיקר הדין תליא בפלוגתא דרבוותא דלדעת התוס' והר"ב העיטור והרשב"א והרא"ש והרב המאירי ז"ל בן הסמוך עש"א אפי' שכרו ומעשה ידיו הוייא של אב ולדעת הראב"ד והרמב"ן והרא"ה והריטב"א והר"ש משפירא ז"ל שכרו ומעשה ידיו הוייא של בן וכו' יע"ש. - והנה מה שעלה ע"ד דעת הדיוט לתמוה ע"ד ה' בעל העיטור ז"ל הנז' דס"ל דמעשה ידיו של בן הסמוך עש"א דהוי של אב ולכאורה דבריו הוו סתרן אהדדי מהך דכ' ראות כתובה דע"ו וז"ל גרסי' בפ' נערה שנתפ' אמ"ר יאודה אמ"ר בת הנוזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה וכו' אבל בחיי האב מעשה ידיה לאב דאמ"ר יאודה וכו' ומסתברא דוקא בת דמעשה ידיה לאביה אבל מעשה ידי הבן אעפ"י שסמוך עש"א הרי הוא כמעשה הבת משבגרה דשוב אין לאביה רשות בה אעפ"י שסמוכה על ש"א וכו' יע"ש. כבר ראיתי להרב בני אהרן ז"ל בסי' ד"ן ד"ס ע"ד שעמד בזה וישב על הבא'ר הוא ז"ל דשמא י"ל דההיא דבן דסיגל מיירי במציאה ובמתנה ובסחורה שבא לו שלא בדרך טורח אבל במעשה ידיו דטורח הוו של בן עכ"ל. - וראיתי בכתבי עט"ר הרב אדוני אבי הראש אביר יעקב נר"ו שתמה בישוב הרב בנ"א ז"ל הנז' וז"ל ואחר המח"ר נר' דתירוץ זה לא ניתן ליאמר בלשון הירושלמי הנז' דהרי בירוש' איתא להדייא כהדין לישנא חד בר נש איתעביר סופר דמזה נראה דעסיקינן דאף שהוא בעל מלאכה דאית ליה טירחא במלאכת הספרות אפי"ה הוי של אב היכא שתבעו כדמשמע מדבריו וא"כ איך חי' ה' בני אהרן ז"ל דההיא איירי שבא לו שלא בדרך טורח ואדרבא משם נראה להפך. ויותר תימא דמדבריו מוכח ונראה דכונתו להקשות