שולחן המלך על הרמב"ם קא

גבי דין השותפים וכו' יע"ש ועיין מה שאכתוב בע"ה בה' שלוחין פ"ד:

פי"ז הי"ג מציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו וכו' שאלה יעקב לא היה ראוי ליורשו כי אם בן אחד ושמו ראובן ואביו אהבו מפני שמתנהג עמו כשורה ומכבדו וגם הוא ירא את ה' על כל אילין דהוו ביה לא זז מחבבו ונפשו קשורה בנפשו וגדלו והשיאו אשה ואפי"ה הוא סמוך על שלחנו ומפתו יאכל ומכוסו ישתה וכדי שיהא בקי בטיב משא ומתן וגם שירויח כדי צורך הוצאתו והוצאת אשתו ולא יהיו לו כמשא כבד הבן על האב לשאול לו בכל עת ובכל רגע תן לי מעות ע"ז אמר יעקב לבנו ראובן אוציא לך אלף אדיות מקרן ואבקש לך שותף אחד שתתעסק עמך ותשבו בחנות אשר יש לי וממה שתרויח תלבש ותתכסה ותנעיל אתה ואשתך ולא אצטרך בכל שעה ליתן לך די מחסורך. . וכן עשה שנתן לו אלף אריות והושיבו בחנות ובקש לו שותף אחד שיתעסק עמו והיו נותנין שכירות החנות מאמצע השותפות ליעקב אביו. וגם יעקב אביו היה יושב עמו בחנות רוב היום ומלמדו בטיב משא ומתן לראובן בנו וכשהיה הולך ראובן מהחנות או מחוץ לעיר ליקח סחורה לחנות היה יעקב משגיח בחנות עם השותף האחר ובשהיה נצרך ראובן למעות יתרים היה נותן לו אביו כדי שיקח סחורה וירויח ביותר. ואחר עבור שנה תמימה מהשותפות הנז' אמר יעקב לראובן בנו האלף אריות שנתתי לך להתעסק בהם אני רוצה שתעשה לי שטר עסקא כו"כ למאה ואם לא היה לך שותף אחר לא איכפת לי אמנם עתה שיש לך שותף אחר אני רוצה שתעשה לי שטר עסקא כו"כ לק בחתימתך וחתימת שותפך וכונת יעקב היה כדי ליקח מהשותף חלקו המגיע לו מהכשר שטר העסקא. וכן עשו לו שטר וחתמו בו ראובן בנו והשותף ויש קרוב לששה שנים שהם מתעסקים בחנות זה ועשו והצליחו בע"ה וראובן קבץ על יד ממון הרבה בכל שנה ושנה ומלבד כל הוצאותיו שהיה מוציא בעדו ובעד אשתו היה נותר לו ממון ממה שמרויח בחנות מפני שהיה סמוך על שלחן אביו ולא היה מוציא למזונותיו אפי' פ"ק ואדרבא אם היה מוציא איזה הוצאה בבית היה שואל מאת יעקב אביו שיפרע לו המעות ולפעמים היה אומר לו אביו בדרך געגועים תוציא זה ממעותיך וראובן כיון שמדתו היתה לקמץ לא היה מטה אוזן והיה לוקח המעות שהיה מוציא בבית מיעקב אביו. וגם ראובן היה יודע מלאכת השחיטה ומה שהיה מרויח מהמלאכה הזאת מקצתם היה לוקח ראובן לכיסו ומקצתם היה נותנן ליעקב אביו שלא היו מקפידים זה לזה כלל מפני שאהבתם היתה אהבה עזה כידוע לכל בני העיר. ומעריכי המם הי"ו לא העריכו כל השנים לראובן בעד הקרן לשמו כ"א ע"ש אביו דוקא ולראובן היו מעריכים בעד כסף וזהב ואומבריג"ו דוקא ולא יותר כמנהג העיר שכל הבנים הסמוכים על שלחן אביהם אינם פורעין בעד קרן כי אם בעד הנז"ל והנה בעת'ה בשנה זו עמדו והעריכו ליעקב לבדו בעדו מאה לבנים ובעד ראובן בנו בעד הקרן ל"ב לבנים וכל זה עשו מפני שיש הסכמה בעיר שיותר ממאה לבנים לא יפרע אפי' אם יהיה עשיר גדול כל שלא הגיע לשיעור רז"ל לבנים ואם היו מניחים ליעקב עם בנו ראובן לא היו יכולים להניח יותר ע"כ העריכו לראובן לבדו כדי להרויח הל"ב לבנים. ויעקב וראובן צווחי. ככרוכיא ויאמר יעקב ראובן בני הוא סמוך על שלחני וישמע ראובן וגם הוא צווח ואומר שהוא סמוך על שלחן אביו והכל הוא מאשר לאבי ואין לי מאומה ועתה יורנו המורה אם זוכים יעקב וראובן בטענתם או לא ושכמ"ה. תשובה יען כי השואל נחוץ אלקטה בשבלים אחרי הקוצרי'ם ואומר כי מקור דין זה הוא ממאי דתנינן במציעא פ"ק די"ב ע"א מציאת בנו ובתו הקטנים הרי אלו שלו וכו' מציאת בנו ובתו הגדולים וכו' הרי אלו שלהן. ובגמ' איפליגו שמואל ור' יוחנן דלשמואל טעמא דמתני' מפני שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו ולדעתו צ"ל דאפי' גדול וסמוך על שלחן אביו הרי הן שלהן וקטן אפי' אינו סמוך על שלחן אביו הרי אלו שלו וא"כ גדול גדול ממש וקטן קטן ממש ולרי"ו הדבר תלוי אם סמוך עש"א אם לאו ולא גדול גדול ממש וכו' אלא גדול וסמוך עש"א זהו קטן וקטן ואינו סמוך עש"א זהו גדול ע"כ יע"ש. והתוס' ז"ל בד"ה ר"י אמר וכו' פסקו כר"י דקי"ל כר"י לגבי שמואל וכן כתבו תלמידי הר' פרץ משם ר"ת הובאה בש"מ שם וכן כ' שם משם הרמב"ן ז"ל. והרא"ש ז"ל שם בפסקיו לא הביא כי אם דברי ר"י ותו לא. וכן הרי"ף ז"ל לא הביא כי אם דברי ר"י וכן נראה שהוא דעת הרב נמק"י ז"ל שם ומדברי הרשב"א והר"ן ז"ל שהביא שם נראה ג"כ דהני אשלי רברבי סברי כר"י יע"ש. וכן הביא המרדכי ז"ל שם בסי' רמ"א משם רבינו מאיר בר ברוך ומשם רבינו שמשון משפירא ז"ל דבמצותה קי"ל כר"י ולא גדול גדול ממש וכו' וכן הביא השלטי הגבורים ז"ל שם באות א' משם סמ"ג שפסק כר"י. אלא דזה הוי הפך ממה שהביא המרדכי בהגהות שניות שם בסי' תמ"ו שהביא מהסמ"ג ובה"ג דפסקי כשמואל יע"ש והרואה דברי הסמ"ג במקומן עיניו יחזו דפסק כר"י הפך שמואל שכ' בעשין ע"ד וז"ל והלכה כר"י אעפ"י שחולק עליו שמואל ומפרש להו בגמרא בענין אחר עכ"ל. גם הבה"ג לא הביא כי אם הסיפא מהמשנה וז"ל מציאת בנו ובתו הגדולים וכו' הרי אלו שלהן עכ"ל ובעירובין נקט המשנה כצורתה וז"ל כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית וכו' ומזכה להן ע"י בנו ובתו הגדולים וכו' אבל אינו מזכה להן ע"י בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנעניים מפני שידם כידו ע"כ. ולא ידעתי למה בעירובין נקט המשנה כצורתה דהיינו החיוב והשלילה ובמציאה לא נקט כי אם השלילה דוקא. אך ראיתי להסמ"ג בעירובין שהביא משם מוהר"ש מפליירא ז"ל שפסק כשמואל ואפשר שלזה כיון המרדכי ז"ל. ומה שיש לדקדק בדברי הגהות מרדכי ז"ל הנז' שו"ר לה' שבות יעקב ז"ל בח"א סי' ק"ה שיש מי שכתב לו דאין לסמוך על