שלחנו של אברהם צט

תולש כנף מן העוף תרתי משום גיזה ומשום עוקר דבר מגידולו והכ"מ בבכורות גבי תולש צמר מן הבכור דתולש לאו היינו גוזז וכנגדו ביו"ט מותר ולית ביה משום עוקר דבר מגידולו ותי' דדלדול העובר חייב משום נטילת נשמה והגמ' הכי מייתי מי לא אמר ר"ש דמאן דתליש כשותא שיניקתו מהזמי כדאמרי' בעירובין דקטלי הזמי ומיית כשותא דמחייב משום עוקר דבר מגידולו והוא משום נטילת נשמה עכת"ד והנה מ"ש מדלא מחייב תולש כנף מהעוף ב' וכו' צ"ל דס"ל דעוקר דבר מגידולו לאו תולדה דקוצר כמ"ש התוספות שם בבכורות דכ"ה ע"א ע"ש דאי איתא הוו ב' תולדות מאב א' או אב ותולדתו דלא מחייב ב' כדאי' כפ' כ"ג ע"ש מיהו מ"ש וה"מ בבכורות וכו' דבריו תמוהים דבגמ' שם בבכורות אמרי' דאפי' דלגבי בכור תולש לאו היינו גוזז כנגדו ביו"ט אסור משום עוקר דבר מגידולו ולא שרי ליה משום דהוי כלאחר יד ע"ש הסוגיא ונ"ל דהכרחו הוא קו' התוס' דאהא דפריך ותולש לאו גוזז הוא והתניא התולש כנף מן העוף וכו' הקשו מאי פריך נימא דחייב משום עוקר דבר מגידולו ע"ש ומכח קו' הלזו ס"ל להרמב"ן ז"ל דלא הוי עוקר דכר מגי' להתחייב עליו חטאת ומאי דאסור שם כיו"ט מדרבנן הוא דאסור מיהו מ"ש דגם בכשותא אינו אלא משום נטילת נשמה ק' כיון דינקי מארעא כדאיתא בעירובין והביאו ה' גופיה שם אמאי ל"מ משום קוצר הא גידולי קרקע נינהו גם מ"ש דהכי מ"ש מדברי הר"מ אדרבה מדברי הר"מ נר' להפך דבפי"א כ' דלדול העובר משום נטילת נשמה ובפ"ח כ' כשות משום קוצר ע"ש ולשי' הלזו מ"ש כגמ' מי לא אר"ש וכו' הכי מייתי כי היכי דהתם במחובר לקרקע מחייב משום עוקר דבר מגידולו דהוא קוצר ה"נ העובר תולדה דנטילת נשמה וכ"כ הריטב"א בחי' שם משם הרמב"ן ולכן נ"ל עיקר דט"ס נפל בדברי הרשב"א וכצ"ל לאו מי אר"ש בגידולי קרקע דחייב משום קוצר ה"נ חייב משום נטילת נשמה והן הנה דברי הריטב"א משם הרמב"ן באופן דמדברי כולם נלמד דכשות חייב משום קוצר וא"כ גם במימרא דפיטרא דקאמר חייב משום עוקר דבר מגי' היינו נמי קוצר וכדדמוכח נמי הכי מדברי הר"מ בפ"ח ד"ג ומשום דהיינו רביתיה והוי ג"ק אבל עציץ שאינו נקוב לאו היינו רביתיה ומ"מ אין ללמוד מזה דהוי מחובר לקרקע ונ"מ לענין תולעים די"ל דהוו כתלוש כמו עציץ ש"נ מיהו אם הכמהין ופטריות זרועים בע"נ המונח ע"ג קרקע פשי' דהוו כמחובר לענין תולעים גם דעת רש"י בפ"ק דגטין דבשל עץ בעי נקוב אבל בשל חרס שאינו נקוב כנקוב דמי ודעת התוס' שם להפך ע"ש ועפי"ז מ"ש רש"י בפ' כ"מ ע"ג כלים היינו כ"ח דוקא דלא בעי נקוב וא"כ נר' דלענין תולעים אזלי' לחומרא באיסור תורה דבין כ"ח בין כלי עץ אפילו אינו נקוב דינו כנקוב והיכא דמונח ע"ג יתידות פלוגתא דרש"י והר"מ במ"ש מרן בא"ח סי' של"ו ולענין תולעים יש להקל בכ"הג דהוי ס"ס בפלוגתא דרבוותא והיכא דהפסיק בבגד תחת הכלי לכ"ע הוי כתלוש עי"ש בב"י ועיין להמח"ב אות טו"ב:

ז' ד"ט ואם לאו מותר כ"כ הרשב"א והביאו הטור וטעמא משום דס"ס הוא שמא אין בו תולע ושמא נימוח וכהש"ך סקכ"ט דבא"וה כ' דפרי שהוחזק בתולעים לא הוי ס' אלא וראי וכן הסכימו האחרונים דלא כהט"ז סקט"ז ועיין להרב משאת משה ח"ג סימן ד' וה' ע"ש:

ח' כתב הראב"ד בס' ת"ד סי' ו' שרץ שנמצא בתבשיל חסר ממנו רגל אם הוא חומט שנמס מפני השמש כ"ש מפני האור וודאי נימוח ושרי ואם הוא שרץ אחר ולא אפ' בבדיקה נמי שרי שאני אומר נפל שם חסר ואת"ל שלם שמא נימוח וק' דאמאי ל"א אוקמיה אחזקתיה והשתא הוא דחסר דכ"הג אמרי' בכוליה תלמודא ובפ"ק דנדה איתא דדוקא גבי אשה דעלולה בדמים הוא דלא אוקמה אחזקה כי איתרע השתא והתוס' כ' שם דדוקא גבי קדשים אבל בחולין אפילו עלולה ואיתרע השתא אוקמיה אחזקתיה וצ"ל דס"ל להראב"ד דלגבי ס"ס מצט' אפילו בדבר די"ל אוקמיה אחזקתיה ופלוגתא דרבוותא היא כמ"ש בסי' ק"י ד"ט וא"כ להסו' דל"מ ס"ס בכ"הג אסור בשרץ שנמצא חסר ועיין להמנ"י בתשו' סי' ט"ז מיהו י"ל דבשרץ ליכא חזקה כלל די"ל דחסר מן הבטן הוא ועיין לה' בית יהודה דקי"ד במנהגי' בשם רבו בשרץ הנק' ג'לל שנמצא בתבשיל דאם עדיין מלא שרי ואם נמצא חסר אסור ע"ש ונר' דהא דלא שרי משום ס"ס שמא נפל חסר ושמא נימוח משום דאוקמי' אחזקתיה ולא נתרוקן עד השתא וה' זרע יעקב סי' כ"ח סמך על ס"ס להתיר מדינא אלא דחשש למנהגן של ראשונים ולפמ"ש מדינא יש לאסור מיהו אם נאכל קצת מן התבשיל שרי כמ"ש הז"י שם דשמא נאכל כבר ושמא נימוח והוי ס"ס והעה"ש כ' דבנאכל ממנו בלא ס"ס שרי כדאי' בסי' ק"י ע"ש וליתא דבסי' ק"י נמי משום ס"ס הוא דשרי שמא נפל האיסור לים ושמא אינו אוכל עכשיו האיסור ואסור לאכול כולן בב"א כמ"ש הרא"ש בפג"ה והביאו הב"י בסי' ק"ט ולכך אצט' הכא לס"ס להתיר לאוכלן בכ"א ולאדם א' גם מ"ש עוד דהוי ס"ס שמא נפל ריקן ושמא נימוח כבר כתבתי דתליא באשלי רברבי ומ"ש מדברי הראב"ד והמנ"י כבר נתבאר ע"כ נראה עיקר דאין להתיר אלא בנאכל קצת ממנו וכמ"ש הז"י:

ט' נסתפק הרב משאת משה ח"ג סי' ג' בבריה שלעסה בפיו ואכלה אי לקי כיון דלא חתכה אלא דרך אכילה והוכיח מדברי התוספות דספג"ה שכ' דדרך אכילה עדיין שם אמ"ה עליו וה"ה בבריה ע"ש ונר' דאין משם דאיה דדוקא גבי אמ"ה הוא דכ' התוס' משום דכתיב אכילה בקרא ודרך אכילתו היא ללועסו ולחתכו וכמבו' בדברי התוס' אכל גבי בריה לא כתיבא אכילה דמאי דכתיב גכי שרץ אכילה היינו אם יש בו כמה זיתים ואכל ממנו כזית חייב. משא"כ גבי אבר וכמ"ש התוס' שם דצ"ו ע"ב ע"ש איברא דבירוש' בפ"ג דנזיר איתא נמלה שחלקה בפיו ואכלה פלוגתא דר"י ור"ל ועיין להחק"ל סי' מ"ג:

סימן פ"ו א' דין ג' אבל אם היא ביצת נבילה וכו'. כ' הש"ך אפי' ידעי' דביצה זו מתרנגולת זו אע"פ שהתרנגולת אסורה הביצה מותרת ועיין להמנ"י כלל ע"א מ"ש ע"ד הש"ך ועיין לה' שב שמעתא ש"ג פי"ז ובחידושי' בקמא די"א וכמ"ש הפ"מ מסי' א' ועיין מ"ש בר"סי ק"ה: