שלחנו של אברהם צח

הגהב"י אות ג' שמדברי הטור נר' דאם פי' על דופני הכלי מבפנים אפילו לא חזרו למים מותרין כל שלא פי' לחוץ אבל מדברי הרשב"א בחי' נר' שאוסר בכ"הג והסכים להחמיר באיסורא דאורייתא וכ"כ הפר"ח בסק"ו דדוקא כשהם במים הוא דשרו ומאי דמרבי' בגמ' מקרא היינו בחזרו למים והוכיח כן ממ"ש הר"מ בפ"ב וס"הת פי' לדופני הכלי מבפנים וחזרו למים מותרין ע"ש ונראה דאין משם ראיה לאסור משום שרץ די"ל דמה שהצריכו חזרו למים היינו משום בל תשקצו כמ"ש הש"ך סק"ג אבל משום שרץ אינו אסור אלא בפי' בדופני הכלי מבחוץ וכ"נ מדברי הר"מ שם בדין כ' שכתב אבל היבחושין וכו' אפילו חזרו לכלי וכו' מש' דמ"ש ברישא לוקה היינו בלא חזרו למים וטעמא דסינן הא לא סינן שרי וכ"כ הפרישה בפי' דברי הטור דשוחה ושותה בכ"מ אפילו לא חזרו למים ע"ש איברא דלפמ"ש הא"וה כלל מ"א דהטעם דלא חיישי' שמא פי' אחורי הכלי מבחוץ משום דרובא להתירא דיש שלא פי' כלל ויש פי' מבפנים וצד האיסור אינו אלא בדופני הכלי מבחוץ והו"ל כמו ס"ס ע"ש וכ"הג כ' התוס' בחולין דב"ח ע"ב בשם הר"ש ע"ש א"כ בפי' בדופני הכלי בפנים דליכא אלא חד צד לאיסורא חיישי' שמא פי' אחורי הכלי מבחוץ מיהר כל הפו' כ' הטעם משום דלא שכיח שיפרוש לחוץ וא"כ י"ל בפי' מבפנים שרי היכא דליכא בל תשקצו:

ב' ד"ב שהם מושכין ואין נובעין י"א וכו'. כתב הש"ך סק"ב היינו שהמים יש להם מוצא ומובא ודמי לנובעין ע"ש ולפ"ז האוסרין לא אסרו אלא ביש להם מוצא ומובא אבל הא"וה כלל מ"א כתב בדעת הר"מ דאוסר אפילו אין להם מוצא ומובא ועיין להט"ז בר"סי זה ולפ"ד ניחא מ"ש הפר"ח מגמ' דפ' יש בכור ועיין להכנ"הג מ"ש משם דמש"א בדעת רש"י ע"ש:

ג' ד"ד תולעים הגדלים בפירות וכו' נסתפק הב"ד סי' כ"ב אם יש להם דין בריה דלא בטלה כיון דלא נאסר מתחי' בריאתו כ"ז שלא פי' והע"הש אות ב' הוכיח מדברי הר"ן דהוי בריה וכ"ה ה' קול אליהו ח"א ס"סי י"ח ע"ש וכן הסכים מהרש"א בס"פ משד"ר מיהו מ"ש שם להתיר משום דס' דרבנן הוא ע"ש כבר כ' הט"ז ר"סי ק' דדוקא בס' אי הוי בריה אבל בודאי בריה וס' אי אסורה ספיקו להחמיר וכ"כ הש"ך ר"סי ק"א ע"ש:

ד' אלא שמת באויר וכו' כ"ה לשון הטור והשמיטו בעיא דלאויר העולם דאתיא במכ"ש ממת באויר כיון דלא נחתי למלקות והר"מ בפ"ב השמיט בעיא דגג תמרה דלאיסור אתיא מגג גרעינתה ודלא לקי אתיא במכ"ש מתמרה לתמרה ועיין להמנ"י כלל מ"ו אות י"א והפר"ח סקי"ב כ' דל"ג גג תמרה בגמ' וס"ל דגג תמרה לוקה וע"ש במ"ש ע"ד מגילת אסתר ולא ראה דברי ה' החינוך מל"ת קס"ג ע"ש ובפירשה מתה כהש"ך דדעת מרן כמתירין והמנ"י אות י"ג חלק עליו בדעת מרן ומסיק לאסור וכן הסכימו רוב האחרונים ומ"מ נר' להתיר בפי' מתה ולא הגיעה לארץ וקלטה ואכלה דהוי ס"ס שמא פי' מתה שדי ואת"ל אסור שמא פי' לאויר העולם שרי דכולהו בעיי לא אפשיטו וכ"הג כ' מרן בב"י סי' נ"ט גבי גלודה ע"ש גם הרא"ש ורי"ו בבעיא דפי'. מקצתה כ' ע"ג קרקע ע"ש נר' דפי' מקצתה לאויר העולם שרי והיינו משום דהוי ס"ס ומ"ש הפר"ח דפי' מקצתה לאויר העולם אסור היינו משום דס"ל דבעיא דגמ' לא נכנס בגדר ס' כמ"ש בסי' ל' אבל לפ"ד מרן בב"י גבי גלודה יש להתיר גם הפר"ת חלק על הפר"ח בפי' מקצתה לאויר העולם ע"ש ואפי' להפר"ח נר' דפי' מתה לאויר העולם שרי כיון דדעת הרבה מהראשונים דפי' מתה שרי כנ"ל:

ה' ד"ה הגה וכן מלח וכו'. הב"ח כתב דדוקא בקמח הוא דחיישי' שמא יאפנו וימכרנו לישראל אבל במלח אם ימכרנו לישראל יראנו ישראל אם יש בו תולע והש"ך כ' דאפילו במלח יש לחוש שיתננו בפת או בכבשים ע"ש ולפמ"ש הש"ך סי' פ"ו גבי ביצה טרופה דלא חיישי' אלא שמא ימכרנו לישראל כמות שהוא ולא לשמא יתננה הגוי בפת ע"ש ה"נ דכוותה ודוקא בקמח דעומד לאפיה. וה' אליה רבא ר"סי תס"ז כ' בישוב דברי הטור אם החמץ ניכר ל"ח שיאפנו וימכרנו כמו ביצה טרופה ע"ש ומ"מ דברי מור"ם עיקר דגם במלח כיון דמוחזק שאין בו תולעים חיישי' שלא ירגיש ישראל כמ"ש ז"ל ולענין אי שרי למוכרו לגוי מעט מעט מסיק המג"א סי' תס"ז לאסור ועיין להת"ח בחי' בגמ' בפ"ב דע"ז דס"ה ע"ב וכן הסכימו האחרונים דלא כהש"ך והט"ז וכ"כ הנק"הכ ע"ש ולאפותו ולחותכו פרוסות ולמוכרו לגוים מותר דבזמן מועט ל"ח לתקלה דלא כהט"ז סק"ח דאסר לעשות ממנו שכר כן הסכימו ה' מנחת יעקב כלל מ"ו והפ"מ ח"ג סי' ל"ה ע"ש:

ו' ד"ו הגה תולעים הגדלים בכמהין וכו' בד"מ חלק על א"וה שכ' דכמהין ופטריות הוו כתלוש לענין תולעים אלא דהוו כמחובר כיון דמירבא דבו מארעא כמ"ש בפ' כ"מ ד"מ ע"ב אע"ג דלא ינקי מאדעא וכן הסכימו האחרונים ומדברי התוס' בשבת ד"ן ע"ב בד"ה הטומן שכ' דהא דשרי ליטלן מיירי שגדלו מליחות הקרקע ע"ש נראה דאפילו דרבו מארעא הוו כתלושין לענין שבת מיהו י"ל דש"ה דלאו עיקר גידוליו אלא הוספה בעלמא ודרכם להוסיף אפילו בחלון ועיין בב"י א"ח סי' שי"א והיכא דע לו הכמהין ופטריות ע"ג כלים נר' מדברי רש"י שם בפ' כ"מ דמירבו מארעא מיהו י"ל דמיירי שהכלים מונחים ע"ג קרקע והמנ"י כלל מ"ו נסתפק בזה ע"ש ובגמ' דשבת דק"ח ע"ב איתא אמר אביי האי מאן דתליש פטרא מאונא דחצבא מחייב משום עוקר דבר מגידולו ופירש"י היינו פטריות ופריך מ"ש מעציץ שאינו נקוב ומשני משום דהיינו רביתיה הרי דפטריות ע"ג כלים הוי כמחובר לענין שבת מיהו י"ל דלא הוי כמחובר ומאי דחייב שם גבי שבת היינו משום דחייב על עוקר דבר מגידולו אע"פ שאינו במחובר כדאשכחן בשולה דגים מן הים שם בדק"ו ועפ"ז ניחא מ"ש רש"י שם אהא דאמרי' שם מאן דתליש כשותא מהיזמי מחייב משום עוקר דבר מגידולו פירש"י אע"פ שאינו מחובר לקרקע כדאי' בעירובין דמאוירא קרבו ע"ש וק' דבגמ' שם בעירובין מסיק הילכתא דמארעא קרבו ועפי"ה ניחא דמדקאמר משום עוקר דבר מגידולו ויליף מינה לעובר מש' דלאו מטעם מחובר קאמר וס"ל כמ"ד שם בעירובין מאוירא קרבו באופן דלשבת דוקא הוא דקאמר אע"ג דאינו מחובר היכא דהיינו רביתיה וראיתי להרשב"א בחי' שם אהא דאמרי' התם דמושיט ידו למעי בהמה וכו' חייב משום עוקר דבר מגידולו כ' שהק' הרמב"ן ז"ל הא ל"מ עוקר דבר מגידולו אלא בגידולי קרקע כמו שאין דישה אלא בג"ק מדלא מחייב