שלחנו של אברהם ק

סימן ץ' א' דין ג' בהג"ה וכן אם הניחו כך שלם וכו' מש' דוקא שלם עם חלב אבל שהה בחלב אחר שפי' אסור וכ"נ בת"ח סי' ל' דין י"ד בשם א"וה והט"ז תמה דכבוש בב"ח דרבנן וחלב שחוטה דרבנן והוי גזירה לגזירה ומכח זה כתב דחזר בו וכבר דחו דבריו הש"ך בנ"הכ והפה"ח והת"י והמנ"י שם הביא מס' ראב"ן סי"ד ומהר"ם בתשו' סי' שכ"א שכ' בהדיא כבד וכחל האוסר הבשר בבישול אוסר נמי בכבוש ע"ש ונ"ל ראיה מגמ' בפכ"ה דקי"ב ההוא בר גוזלא דנפל לכדא דכמכא שריא ר"ח אמר רבא מאן חכים וכו' דקסבר כי אמר שמואל וכו' וא"א הא מליח ב"בח אינו אלא מדרבנן דדרך בשול אסרה תורה כמ"ש בסי' פ"ז וגם בשר עוף בחלב הוא מדרבנן וא"כ בפשי' הול"ל דה"ט דשרייא משום דהוו תרי דרבנן ואפילו שכ' התוס' בדקי"ג דלת"ק בשר עוף בחלב דאורייתא מ"מ אין הלכה כת"ק וכמ"ש בסי' פ"ז אלא ע"כ אפילו בב' דרבנן גזרו:

סימן צ"ב א' ד"ג כשנאסרה חתיכה וכו' כ' בהג"א בפכ"ה הא דטיפת חלב אוסרת ה"ד בבשר בהמה אבל אם נפלה על בשר חיה ועוף כיון דלא אסיר אלא מדרבנן לא בעי' שיהיה ס' בחתיכה אלא ברוב בטל וכן הא דתנן בסע"ז ב"בח בכ"ש ה"ד בבשר בהמה ע"כ מלשון זה מש' דקאי על ביטול הטיפה עצמה באותה חתיכה דאע"ג דהוי מין בשא"מ ס"ל דבאיסור דרבנן בטל ברוב וכ"כ בהג"א בפג"ה דצ"ח גבי פלגא דזיתא דתרבא דנפלא בדיקולא דבשרא דדוקא בדאורייתא אבל בדרבנן בטל ברוב ע"ש וחלב ובשר מבשא"מ למאי דקי"ל בתר טעמא אזלי' כמו שהוכיח הפר"ח בסי' צ"ח ע"ש הרי דאפילו מין בשא"מ בדרבנן בטל ברוב אפילו בלח אבל דאיתי למהרש"ל בא"וה שלו בסי' פ"ה שכ' ע"ד הג"א דפג"ה ודפכ"ה דלא כ"כ אלא במ"במ אבל מין בשא"מ דמדאורייתא בעי' ס' אפי' בדרבנן בעי' ס' ומ"ש בטי' חלב קאי על ביטול החתיכה בשאר החתיכות דהוי מ"במ ע"ש ולפ"ד צ"ל דס"ל דחלב ובשר מ"במ הוא דלא כהפר"ח ומרן בב"י כאן העתיק דברי הג"א בפכ"ה בשינוי קצת ודבריו מטין כדברי מהרש"ל וכ"נ עיקר שהרי בכחל משערי' בס' ושומן הגיד וביצת אפרוח משערי' בס' כדאמרי' בגמ' דצ"ז ודצ"ח אע"ג דכולהו מדרבנן הוא דאסירי וע"כ דלא כ' הג"א אלא במ"במ והני כולהו מין בשא"מ הוא דאפילו ביצת אפרוח הוי מין בשא"מ כמ"ש הש"ך סי' ק"ז וכ"נ מגמ' פ' הערל דפ"ב דמתני' דב' קופות מוקי לה ר"ל ברביה אע"ג דתרומה בז"הז דרבנן ולא התירו אלא מטעם שאני אומר ע"ש ואע"ג דהתם בתרומה בעי' ק"א מ"מ כ"ד דלא בעי ס' בשאר איסורין לא בעי ק"א בתרומה כמו יבש ביבש אלא ע"כ במין בשא"מ בעי' שיעורא וההיא דקופות מין בשא"מ הוא כמ"ש התוס' בפ"ג דפסחים דמ"ד ע"א ע"ש נקטי' דבמין בשא"מ לכ"ע בעי' ששים אפילו באיסורי דרבנן ועיין להפר"ח סקי"א שהביא דברי הג"א דפכ"ה כהוייתן דלא כמ"ש בב"י וכתב דאין לסמוך ע"ז דמדברי הר"מ בפט"ו מה' מ"א דכ"ז מתבאר דאפילו בבשר עוף בחלב בעי' ששים ע"ש ולפי מה שנתבאר אין מדברי הר"מ שום סתירה לדברי הג"א דהר"מ מיירי בטי' חלב בחתיכה דהוי מין בשא"מ וכדדייק לישניה שכ' עד שיבטל טעמו גם דברי התוס' בפ' כ"ש דפלו' שהביא הפר"ח בשא"מ איירי ע"ש וכן דברי הרשב"א בת"ה דצ"ה י"ל בשא"מ מיירי מיהו מדברי הב"ה שם נר' דאפי' מ"במ בלח אפילו בדרבנן בעי' ס' וכן לפמ"ש התוס' בפג"ה דצ"ח בד"ה רבא דההיא דב' קופות במ"במ מיירי ע"ש נר' דס"ל דאפילו במ"במ באיסורי דרבנן בעי' ס' באופן דמין בשא"מ לכ"ע בעי' ס' אפילו בדרבנן ובמ"במ פלוגתא דרבוותא ולפי מה שנתבאר ההיא דפ"ב דע"ז דמוקי לה הג"א בבהמה בחתיכה בין החתיכות מיירי וס"ל דבחתיכה הראויה להתכבד בדרבנן בטלה ועיין בחי' בחולין ד"ק ומהר"ם שיף בספכ"ה סמך ע"ד הג"א אפילו במין בשא"מ והתיר כבד אווז ע"ש ולפי מ"ש ליתא והמרדכי הביאו מדן בב"י סי' ס"ח כ' בראש כבש שנתבשל ואין ס' נגד דמו התירו משום דאין בדמו כזית וכתב מרן בב"י דאיזה תלמיד יכתבו דאפילו ח"ש בעי' ס' כמ"ש בפג"ה בההוא פלגא דזיתא ומהר"י מינץ סי' ט"ו כתב דהכא שאני דאיסור דרבנן דדם שבישלו א"ע עליו וא"א למיתי לידי איסורא דאורייתא מתבאר דדוקא משום דלית ביה כזית אבל בכזית בעי' ס' אע"ג דדם שבישלו דרבנן והיינו משום דהוי מין בשא"מ ומט"ז כ' הב"י איזה תלמיד כ' אבל במ"במ הוה ניחא אפילו בכזית וכדברי הג"א שהביא מרן בב"י בלי חולק:

ב' ד"ד ולא אמרו חנ"נ וכו' כ' הט"ז משם איסור והיתר דאפילו באיסורי דרבנן אמרי' חנ"נ והפר"ח סקי"ז הוכיח דבאיסורי דרבנן לא נ"נ ממ"ש הר"מ בפט"ו מה' מ"א איסור של דבריהם מבטלין כיצד חלב שנפל לקדירה שיש בה בשר עוף מרבה עליו וכו' ע"ש ולפ"ד א"ש מ"ש הר"מ שם גבי איסור דאורייתא כיצד כגון ערלה וכו' ולא כ' בשר בהמה ע"ש להלח"מ ונ"ל ראיה מדברי התוס' בפג"ה ד"ק ע"א בד"ה שקדם דבאיסורי דרבנן לא נ"נ והוא ממ"ש לדחות ראיית ר"א מההיא דדיקולא דממ"נ אם אינו מפעפע א"כ אותה חתיכה לבדה אסורה ואם מפעפע הכלי מצט' דכיון דסוף הטי' להתפשט לא נבלעה במקום נפילתה טפי כמו טי' חלב שנפלה וכ' דלפי' הרא"ם דבחצי חתיכה וכו' אין ראיה ע"ש נראה מדבריהם דזוהי שי' ר"א דאע"פ שסופה להתפשט מ"מ במקום נפילתה מתחלת ליתן טעם אבל התוס' ס"ל כיון דסופה להתפשט וכו' וכן לפי מה שדחו לעיל שי' הרא"ם נשארה הראיה מההיא דטי' חלב ואמרי' שפיר כי דסופו להתפשט וכו' ושם בדף צ"ו אמתני' דירך שנתבשל בה ג"ה כ' התוס' דמשערי' בירך לחודה ולפירש"י דס"ל כי לא ניער וכסה וכו' אפי' מקצתה ברוטב אינו מתפשט ניחא אבל לפי"רי צ"ל דמשערי' בכל החתיכה ונר' דהא בהא תליא דרש"י ס"ל דלא אמרי' כיון שסופו להתפשט אבל לפי"רי אמרי' האי סברא דסופו להתפשט דהא מראש הדיבור דמשערי' בכדי קליפה נר' דס"ל דאמרי' נ"נ בחצי חתיכה באופן דסברא הלזו דסופו להתפשט במחלוקת שנויה ומעתה י"ל במ"ש התוס' בדצ"ז בד"ה וכחל שהק' כיון שכחל אסור א"כ נ"נ ותי' מאי דאסור הוא החלב הכנוס בתוכו ע"ש. וק' אמאי לא נ"נ לשי' ר"א ורש"י דלא ס"ל ס' דכיון דסופו להתפשט ומה יענו לקו' התוס' ואי אמרינן דכחל שהוא מדרבנן