שלחנו של אברהם צו

להרב פני אריה בחי' שם ובהכי ניחא מ"ש הפלתי ע"ד התוס' בפ"ק דחולין גבי השוחט בשבת ע"ש מיהו ממ"ש הר"ן על ראיית ר"ת דכרס אינו בכלל ב"מ מההיא דמחט וכ' דמעט דם יש בהם אלא שאינו יוצא ע"י בישול ע"ש מוכח דלא בעי מליחה אפי' לכתחי' דכיון דא"י ע"י בישול כ"ש דא"י ע"י מליחה. ועיין להמנ"י כלל ט"ו סקי"ט שכ' דהלבוש נמשך אחר דעת הר"ן ע"ש וליתא ועיין לה' ח"ד סק"ג גם מ"ש המנ"י דהלבוש אזיל לטעמיה שכ' דכרס אינו נאסר בדיעבד ע"ש לא ראה דברי הב"ח שכ' לאסור בכרס וכ' הטעם דבעי מליחה לכתחי' משום דם וכ"נ ממ"ש הר"ן בשם הרמב"ן דדייק מדאמרי' אין מחזיקין ולא אמרו אין בהם דם מוכח דאי חזי' דאסמיק אסרי לה ע"ש וא"א דלכתחי' בעי מליחה משום קצת דם שיש בהם א"כ ליכא לאוכוחי דאסמיק אסור וכ"נ ממ"ש הרשב"א בת"ה דהטעם דאם נמלחו עם בשר מותרין משום דיש בהם ציר ואיידי דטריד לפלוט ציר לא בלע ע"ש מש' דדוקא ציר ולא דם ועיין בלבוש שהוסיף תיבת דם מה שלא נז' בדברי הרשב"א והמרדכי שכ' דלכתחי' בעי מליחה היינו משום שומן הנשאר כמ"ש הש"ך בשם ס"הת וא"וה ולפ"ז חומרא בעלמא היא ולא נזכרה בגמרא ועפ"ז י"ל מה שהוכחתי בסי' ק"ה דלדעת הר"מ גם בחומץ בעי' מע"לע מגמ' דפ' מפנין דאמרי' שאני בר אווזא דחזי לאומצא ע"ש די"ל דכיון דב"מ לא בעו מליחה מדינא דגמ' שפיר מטלטלין בשר אגב ב"מ כדאמרי' מרי' בשבת דקי"ו דמטלטלי עור אגב בשר מיהו התוס' שם בפ' מפנין הוכיחו משם דדם האיברים שלא פי' שרי ע"ש וע"כ דס"ל דל"ד בשר אגב ב"מ לעור אגב בשר ודעת מרן נר' דצריכי מליחה לכתחי' מדכ' לפי' אם בשלם וכו' מש' דוקא דיעבד וכמ"ש המרדכי והביאו בב"י והיינו בדלית בהו שומן ומש' דבאית בהו שומן אפילו בדיעבד אסור ואע"ג דבסי' ס"ט כ' מרן בש"ע דאם נמלח הבשר מצד א' שרי הכא מודה כיון דמצד פנים אין בו דם וכמ"ש בש"ד ודלא כהפר"ח שכ' דמור"ם לשי' אזיל שכ' בסי' ס"ט ע"ש ועיין למהר"ש הלוי ז"ל בחיו"ד סי' כ"ב שדבריו תמוהים ועיין להכנ"הג הגהב"י אות כ"ד ע"ש:

ב' בהגה ואם נגמר אף החלמון וכו'. מהרש"ל בפכ"ה בסי' ב' דחה דאפי' בקליפה בולע ופולט כמו קערה שמלח בה בשר דאסור לאכול בה רותח וכן הסכימו האחרונים דאפי' בקליפה אם מלחה עם בשר אסור דלא כמור"ם בהגה מיהו מ"ש מהרש"ל כמו קערה וכו' ל"ד דדוקא רותח אבל שרי למלוח בה פ"ב ועיין להט"ז סימן ס"ט סקט"ל ולהש"ך שם:

סימן ע"ו א' ד"א הצלי א"צ מליחה. הכנ"הג הגהב"י אות כ"ה התיר בצלה בתנור ע"ג קרקע התנור והוכיח כן מגמ' דפסחים דע"ה גבי בעיא דתנור גרוף לל"ב וה' דבר משה ח"ג חיו"ד סי' ג' הסכים עמו וכ' דאפי' לל"ק דינא הכי והצל"ח ר"פ כ"צ מסיק לאסור בד"ז ע"ש ועיין להחק"ל סי' ל"ו:

ב' ד"ב ולאוכלו בלא הדחה כתב הר"ן דבשר חי אחר הדחה אפילו בלא מליחה שרי נראה דהדחה מיהא בעי משום דם שעל פניו ואפ' דה"ה לצלי ויש לדחות דצלי שאני דנורא משאב שאיב ע"כ נר' מדבריו שעל הדחה שלפני צליה קאי דומיא דבשר חי ובהדיא כ' הר"ן בפ' השוחט דל"ג אמתני' דהשוחט חיה ועוף ולא יצא מהם דם דצלי בעי הדחה קודם ואם לא הודח בעי קליפה והרשב"א בפ"ק דחולין גבי סכין ש"ג למ"ד מדיח כתב דאפי' לצלי בעי הדחה אפילו לא מלחו אבל התוס' בפ' השוחט שם כ' דצלי ל"ב הדחה ע"ש ואפ' דה"ד אם לא מלחו אבל אם מלחו בעי הדחה דהמלח מבליע בו קודם צליה ואינו יוצא ע"י צליה אלא דם פליטתו כמו גבי מליחה ומדברי התוס' שם בד"ה ומולח אין הכרח כמ"ש רש"ל באו"ש שע"ג ועיין למהר"ם לובלין שם ומהר"י הלוי סי' ל"א הוכיח דדעת הרא"ש דלא בעי הדחה לצלי ממ"ש בפ"ק דחולין די"ד דלא בעי לצלי מליחה והדחה ע"ש ואינו מוברח דהרא"ש אהדחה דלאחר צליה קאמר דנורא משאב שאיב ולאפוקי ס' אגודה שהביא בהגה דין ב' וכ"מ דבריו שם אבל הדחה שלפני צליה צריך דע"י האש נקרש הדם שעל פניו:

ג' ד"ד לאחר שהוסר וכו' לאחר שפסק וכו' מש' דכ"ז שהוא על האש אפי' פסק מלזוב אמרי' כבכ"פ וכ"כ הש"ך ע"ש וכנ"ל להוכיח מדברי התוס' דקי"א בד"ה דמא שכ' וז"ל ואי משום דפעמים שנצלה הבשר וכו' וכשמסירין הבשר וכו' ע"ש הרי דליכא חשש אלא כשמסירין הבשר ועיין פר"ח אך מדברי הראב"ד בס' תמ"ד סי' ח' נר' דאחר שפלט כל דמו לא אמרי' ככב"פ שכ' וז"ל ואין לו' משום דכבד יש בו דם ולאחר שפולט בל דמו בולע ואינו פולט דהא בפסח וכו' ע"ש והכנ"הג סי' ע"ג הג"הט אות י"ג כתב דמש' מדברי התוס' והראב"ד דאסור לצלות בשר שנצלה קצת עם בשר חי דבשר שנצלה קצת ממהר בצליה ואחר שנצלה כ"צ בולע ול"א כבכ"פ ע"ש ולפי מאי דדייק הש"ך מדברי מרן כאן קשה דהא היש מי שהורה שכתב מרן בש"ע הוא הראב"ד כמ"ש מרן בב"י ע"ש ועיין בחי' בפכ"ה שם ע"ש:

ד' ד"ו עד שיצלה וכו' ודבי דוגי דאמרי' בגמ' דבעי תרי גללי דמלחא דמש' דעדיין יש בו דם היינו בשלא נצלה חצי צלייתו אבל בנצלה במב"ד יוצא כל דמו וא"צ לגללי דמלחא וכן הסכימו האחרונים דלא כהב"ח:

סימן פ"א א' ד"ב או הוגלד פה המכה וכו' כל הגבינות וכו'. כ' האחרונים בדעת מרן בש"ע דאפילו מה שנחלב קודם ג"י אסור וכס' הרשב"א בת"ה דפ"ז וע"ש שהוכיח ד"ז מכתם יבש דמטמא עד שעת כיבוס ולא מטהרינן ליה כשיעור היבשות דנוקי אחזקתיה עד אותה שעה אלא ע"כ דכיון דיצא שעה א' מחזקתיה שוב אין לומר אוקי אחזקתיה ע"ש. ותמהני דבמס' נדה דנ"ו מטמאין עד שעת כבוס אפי' בכתם לח דאמרינן היה יבש ונפל עליו מים ונתלחלח ול"פ ר"ש ורבנן אלא גבי שרץ וע"כ דאפי' לא יצא שעה א' מחזקתו תלי' להחמיר בכתם ועיין להש"ך סק"ט והרא"ה בב"ה תמה מ"ש סמוך לשחיטה מקו' זמן הרבה וכ' במ"ה דלא בא לאפוקי אלא בדבר שיש לתלות אחר שחי' ע"ש. והק' הט"ז דא"כ הו"ל למשרי מכח ס"ס ס' אחר שחי' ואת"ל קודם שחי' שמא אחר חליבה כמ"ש גבי