שלחנו של אברהם צה

סימן ע"ג א' ד"א שיהא ראוי לאכילה. כ' הש"ך משם א"וה דבחצי צלייתו מקרי ראוי לאכילה אפילו בכבד ע"ש וכ"ן דעת הר"ן ממ"ש בפכ"ה אהא דאמרי' בדקי"א ואי איכא בי דוגי אסור וז"ל וי"ל דהאי דמא דבי דוגי מדינא לא מתסר דאין נותנים בי דוגי עד שנתבשל במב"ד וכלה דמו ובכבדא שניהם מתערבין ע"ש הרי דאחר שנתבשל במב"ד דלכל היותר הוא חצי בישולו אינו אוסר אפילו בכבדא אלא מפני מראית העין וכן מוכרח לס' הר"ן מהגמ' דפריך שם מ"ש מבשרא וכו' ומשני דבשרא קפי כבדא צפי וא"א מאי פריך הא בשרא לא שרי אלא אחר שיצא כל דמו בחצי בישולו אבל בכבדא לא יצא כל דמו עד שנגמר בישולו אלא ע"כ דגם בכבד בחצי בישולו יצא כל דמו וכ"נ מדברי החינוך פ' צו מצוה קמ"ח שכת' וז"ל המוח והכבד צולין אותו מעט ואח"כ מבשלין אותו וכ"נ מדברי הר"מ בפ"ו מה' מ"א ד"ז שכ' כבד שלא הבהכו וכו' ולבשול כ"צ לא קרי ליה הבהוב ועיין בסי' ס"ח ועיין להע"הש וב"נ מדברי התוס' בפ' כ"ה דקי"א בד"ה דמא שכ' ואי משום דפעמים נצלה וכו' א"כ בשרא ע"ג בשרא וכו' ע"ש וא"א מאי ק"ל נימא בכבדא עלויה בשרא כשנצלה התחתון כ"צ עדיין הכבד פולט שהוא העליון ועדיין לא נצלה כ"צ אבל בשרא ע"ג בשרא כשנצלה התחתון כ"צ ודאי דהעליון הגיע לחצי צלייתו ואין פולט עוד אלא ע"כ דגם הכבד שוה לבשר בענין זה. מיהו י"ל דס"ל להתוס' דגם בבשר פולט כל שלא נצלה כ"צ ועיין להש"ך בסי' ע"ו סקי"ד ע"ש:

ב' בהגה וכן נוהגים לאסור הכל וכו' היינו דבשלוק ס"ל דאסור ולא. בקי' בין בישול לשלוק ובנכבשה הצ"צ בסי' קכ"א והבאר עשק סי' מ"ו כ' דאסור דכבוש כשלוק וכן הסכים המנ"י כלל כ"ד סי' ק"ב בנכבשה מע"לע במים וכן ראיתי להרב חוות יאיר סי' ז"ך שכ"כ ונ"ל דאיה מדתנן בפ' כ"ש דט"ל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים כ' התוס' דשלוק טפי מבישול דאי לא"ה הוי זו ואצ"ל זו וא"א דכבוש כמבושל דוקא הוי מאי דקתני לא כבושים ולא שלוקים זו ואצ"ל זו אלא ע"כ דכבוש ושלוק כי הדדי נינהו וכבוש דתנן התם ודאי דכולל גם כבוש במים מע"לע ורש"י שפי' שם כבוש בחומץ לשי' אזיל דס"ל. בעלמא דל"מ כבוש אלא בחומץ כמ"ש המרדכי בשמו עיין בב"י סי' ק"ה ע"ש ואין ללמוד ד"ז ממ"ש הא"וה הביאו הד"מ סי' צ' ובהגה שם בכחל ששהה בחלבו דשרי דש"ה דאפילו נכבש עם אחרים הכל שרי כיון שלא פי' אבל בכבד אם נכבש עם אחרים אסורין מן הדין כמ"ש ראב"ן סי' י"ד ובתשו' מהר"ם סי' שצ"א ולכך אפילו לא פי' ממנה אסורה אפילו נכבשה לבדה וכן עיקר דלא כהפר"ח והרב חוות דעת ע"ש ואם החליף המים בתוך מע"לע כ' המנ"י שם דמותרת ע"ש שהתיר גם במליחה ועיין בסי' ע' ד"ו ועיין לה' שב יעקב חיו"ד סי' כ"ז כ' מרן בב"י דהא דלא כ' הרשב"א לאסור בכבד מתובלת משום דתלו בגירסאות וס' דרבנן לקולא ע"ש ועמש"ל סימן ס"ט:

ג' ד"ד בהגה אפילו ע"ג בשרא מש' דכ"ש תותי בשרא ש"ד וכ"מ בדברי התוס' בר"פ כ"צ דאפילו לר"ת דס"ל דבמליחה יוצא כל דמו מותר אפילו נמלח החיצון ולא הפנימי וכמ"ש הש"ך והפר"ח אבל בדרישה כ' דוקא שלא הודח דטריד לפלוט ציר והש"ך דחה דבצליה לא אמרי' איידי דטריד לפלוט ציר וכו' וכ"כ הרא"ה בכ"ה דע"א ע"א וגם הרשב"א במ"ה לא חלק עליו בזה ע"ש וכ"כ הט"ז וממ"ש רש"י בפכ"ה דקי"א בד"ה ומשום וז"ל ואינה נאסרת אם של היתר היא וכו' לפי שטרודה לפלוט כ"ש וכו' ע"ש. אין להוכיח דגם בבישול אמרי' איידי דטרודה וכו' דהא במליחה עסקי' לפום מאי דדחי בגמ' דרש"י מפ' דכבדא מה אתון ביה היינו אי שרי בלא מליחה או אפי' במליחה לא מהניא וכמ"ש הפר"ח בריש סי' זה ואפילו למ"ש הרא"ש שם אינו מוכרח דהבין בדברי רש"י דמפ' הבעיא כפי' ב' שכ' התוס' כמ"ש הרב לב אריה שם בחי' וא"כ לפום מאי דדחי בכבדא דאיסורא אפילו נמלחה עדיין טרודה לפלוט דם ולא ציר ולפי פי' הב' של התוס' שהבעיא היא מהני מליחה ופשיט מדאוסרת ל"מ מליחה ודחי בכבדא דאיסורא וע"כ מאי דאינה נאסרת משום טרודה לפלוט ציר דהא דם יוצא במליחה ומ"מ אינו מוכרח דמאי דאינה נאסרת משום דשיעא וכמ"ש הרשב"א בת"ה דע"ד ע"ב ואע"פ דהתוס' בפ' כ"צ כ' דבכבד לא שיעא היינו למסקנא אבל למאי דדחי בכבדא דאיסורא ע"כ משום דשיעא ומ"ש הרשב"א א"נ כיון דטרודה לפלוט דם בשפע אינו בולע ק' דהא לפום מאי דדחי בכבדא דאיסורא ע"כ דמליחה מהניא ויוצא כל דמו וראיתי להרב חוות דעת שהוכיח מדברי התוס' בפי' הב' דבכבד אפילו אחר מליחה והדחה טרודה לפלוט ציר ומיישב בזה דברי ההגהה ואינו מוכרח כמו שנתבאר:

סימן ע"ד א' ד"א ודינו כשאר בשר כ"ד כל הראשונים זולת הרוקח וכ' הכנ"הג דט"ס נפל בדבריו ומש' דבעי מליחה וכ"כ הטור וכ"נ מהגמ' בפכ"ה דקי"ג גבי אין מחזיקים דם בב"מ תרגמה אכרכשא וכו' מש' דטחול וריאה וכבד מחזיקי' בהם דם ולפ"ז מ"ש בגמ' אבל טחלא סומכא בעלמא הוא היינו דלא בעי קריעה ומייתי משמואל דעבד ליה תבשילא דטחלי היינו דעבדי ליה שלם וכ"כ המעי"ט בשם התוס' בד"ה כבדא והכנ"הג הגהב"י אות חשב שהם דברי עצמו ע"ש והתוס' כ' לחד תי' דטחול לא בעי מליחה ומאי דאמרי' אבל טחלא וכו' קאי על עיקר דין המליחה ע"ש במהרש"א ונר' דס"ל דמאי דאמרי' בר"פ דם שחי' דם הטחול היינו דם שבסמפונות ודברי התוס' בד"ה וחתוכה אזלי כאידך תי' דקאי על הקריעה אבל אי קאי על דין המליחה א"ש ול"ק מ"ש שם:

סימן ע"ה א' ד"א בהגה מיהו לכתחי' צריכין מליחה. כ' הב"ח משום דיש בו קצת דם אלא שאין מחזיקין בו דם כ"כ לאוסרו בדיעבד ודייק לה מדאמרי' אין מחזיקין ולא אמרו אין בו דם וכ"כ הלבוש וכ' הפר"ח שכ"מ מדברי רש"י ע"ש וכ"נ ממה שהקשו הראשונים במתני' דחולין דל"ג דקתני ונאכלין בידים מסואבות הא בעי' הדחה ומליחה ונדחקו בישובה ע"ש בתוס' והר"ן וא"א נוקמה בב"מ אלא ע"כ דלכתחי' בעי' מליחה כמו שאר בשר ועיין