שלחנו של אברהם צד

סימן ע"א א' ד"ג הגה מיהו לכתחי' וכו' כ' המרדכי בפכ"ה דמאן דאסר בב"מ עם שאר בשר ה"ה קולית שיש בו מוח וכ' מרן בב"י ססי"ע דלדידן דשרי בב"מ ה"ה בקולית והש"הג כתב דלפמ"ש התוס' דטעמא דשרי בב"מ משום דקשה קרמייהו ול"ד לדגים א"כ בקולית דמוח דרפיא קרמייהו דמי לדגים ע"ש וליתא שהרי המרדכי כ' טעם התוס' ולא כ' טעם שכתב הרשב"א ולא אסר בקולית אלא למאן דאסר בב"מ אלא ע"כ נהי דמוח רפיא קרמיה קולית מיהא קשה היא וכ"כ הכנ"הג סי' ע"ה הגהב"י אות כ"א ע"ש. ומ"מ נר' מדברי המרדכי דמוח לית ביה דם ודמי לב"מ אבל הרשב"א בת"ה הביאו מרן בב"י ססי"ע כ' דמחזיקין בו דם ומה"ט שרי בדיעבד אם נמלח עם בשר לכ"ע אבל לכתחי' לא דאפי' לדעת הרשב"א אין מחזיקין בו כ"כ ודמי לשומן דב"מ כמ"ש הש"ך סק"ט ובשומן עם בשר צידד הת"ח כלל ט"ו די"ב ע"ש ועיין להכנ"הג שם ואם נתבשל בלא מליחה אוסר כמ"ש הש"ך דיש בו דם וכדעת הרשב"א ועיין להמנ"י כלל ט"ו סק"כ וכ"א שדבריו תמוהים:

סימן ע"ב א' ד"א הלב מתקבץ הדם בתוכו בשעת שחי' מתבאר מזה דהדם הנמצא בתוך חלל הלב הוא הנמשך בשעת שחי' וכ"מ בדברי רש"י בכריתות דכ"ג אבל הר"מ בפ"ו מה' מ"א ד"ד כ' דהנמשך בשעת שחי' אין בו כרת ע"ש וא"כ ע"כ דהנמשך בשעת שחי' אינו אותו הדם הנמצא בחללו דהא עלה דמתני' דהלב קורעו שהוא הנמצא בחללו דמש"ה צריך קריעה אמרי' בגמ' דאם לא קרעו חייב כרת וא"כ דם חללי הוא מצד עצמו וכן להגי' שכ' הרא"ש בפכ"ה דדם דיליה חייב כרת ע"כ דם דיליה היינו דם חללו וכ' המנ"י ריש כלל כ"ז דלדעת רש"י בשליל א"צ לקרוע לבו כיון דל"ל שחי' אינו מתקבץ בתוך חללו אבל לדעת הר"מ צריך לקורעו דס"ס אית ליה דם בחללו ע"ש ודברים נכונים הם. מיהו מ"ש דלדעת הר"מ נמשך הדם לתוכו שנר' דנמשך בשעת שחי' אינו כן ועיין להע"הש וה' פלתי בדין ב' אהא דבעי' ס' נגד הלב כ' דבלב העוף א"צ נגד הלב שהרי מבואר בגמ' דכריתות דדם חללו אין בו כזית. וה' חוות דעת דחה דהרי"ף והרא"ש בפכ"ה והר"מ בפ"ו מהמ"א ס"ל דלא אמרי' רק בדם הכנוס בחללו מחיים אבל דם הנמשך בשעת שחי' לא הוי אלא דם האיברים ואינו בכרת וא"כ רב לענין כרת קאמר אבל לענין דם כעין אפי' מה שנמשך בשעת שחי' הוי דם בעין ובזה אפשר דיש יותר מכזית ע"ש נר' מדבריו דס"ל דדם דיליה ודם הנמשך בשעת שחי' הכל כנוס בעין הכל בתוך חללו וליתא דרב אמתני' קאי דקתני א"ח עליו ומ"ש אפי' לאו לית ביה ועלה קאמר דמיירי בלב עוף מש' דדם שבחללו היינו המכונס מחיים אבל דם הנמשך בשעת שחי' היינו דם הבלוע בבשר הלב וכ"מ מלשון הר"מ וא"כ לעולם דם שבחללו אין בו כזית:

ב' ד"ב בבולעו כ"פ מהרא"י בהגש"ד כתב הטע' דמתייבש הדם בתוכו והו"ל דם פליטה ולמד כן ממ"ש התוס' בדקי"א בד"ה דמא דה"ט דאמרי ככ"פ גבי לב וסיים דדחוק הוא דגבי מליחה אמרי' מתייבש דלא כ"כ התוס' אלא בצליה ע"ש ולפ"ז גם בשר אחר שנמלח עמו שרי והיש מחמירין בהגה ס"ל הטעם משום דשיע קצת אינו בולע אלא מעט והו"ל דם פליטה לגבי דידיה ונר' דבצליה כ"ע מודו דשרי גם בשר שנצלה עמו דבצליה אמרי' דמתייבש כמ"ש התוס' ולא החמירו אלא במליחה כמ"ש מהרש"ל ומ"ש הש"ך בסק"ט דמהגש"ד נר' דאפי' בצליה ע"ש לא ראיתי שם שום משמעות. וא"ש לפ"ז מ"ש הטור סי' ס"ה גבי חוטין דהבשר שרי דבצליה מיירי ועיין להת"ח כלל כ"ז ד"ב וזה דעת התוס' שם בד"ה וחתוכה שכתב גבי סמפונות דכבד דאמרי' ככ"פ אע"פ שהוא דם בעין משום דבצליה מיירי ומתייבש כמ"ש גבי לב ועיין לה' החינוך סימן קמ"ח:

ג' בהגה הלב עצמו. כ' בת"ח כלל כ"ז ד"ה דרי"ו אוסר הלב וכ"כ בכלל כ"ד ד"ג גבי כבד דרי"ו אוסר וע"ש במנ"י ובש"ך סי' ע"ג סקכ"ג ע"ש ועיין להכנ"הג סי' זה ומ"ש הע"הש דמ"ש לב מותר היינו אי אמרי' לב שיע ע"ש ס"ס הרי רי"ו פ' שם דהעיקר הוא כשינוייא דשיע דלא כר"ת ע"ש :

כתב מהר"ש הלוי ז"ל חיו"ד סימן כ"ד בעופות שנמלחו ביחד ונמצאו ב' מהם עדיין סגורים עם הלב והכבד דהלב והכבד זורקן לחוץ והב' עופות הסגורים אוכלן צלי ושאר העופות מותרים ע"ש וכתב הפר"ח סקי"א שאין הוראתו נכונה אלא הלב והכבד כדינן וכל העופות מותרין בבישול ע"ש והרב בני חיי הסכים למעשה כמהר"ש הלוי ועיין להע"הש ונ"ל דד"ז במחלוקת שנוי דהתוס' בפכ"ה דקי"א בד"ה דמא כ' דבכבד דיש בו שפע דם לא אמרי' כבכ"פ ע"ש ומ"ש מדבריהם דאפילו בדיעבד אסור ממה שהקשה מלב ואין להקשות מאי ס"ד דגמ' בר"פ כ"צ לסיועי ממתני' דפסח הא התם איכא כבד די"ל דבפסח הקילו כמ"ש התוס' שם וכן ס"ל לרי"ו כמ"ש הש"ך סי' ע"ג סקכ"ג וא"כ לפ"ז הב' הסתומים צריך צלייה אבל התוס' בפ' כ"צ ס"ל בדיעבד שרי אפילו בכבד לפי מאי דקי"ל בכבדא עלויה בשרא דשרי בדיעבד והמרדכי בפכ"ה תי'. בקו' התוס' דמוליתא גופא בדיעבד שרי ולדידיה אין חילוק בין כבד לבשר ולשי' אזיל שכ' בפכ"ה דעוף שנצלה בכבד שלו מותר ופ' הטור ס"סי ע"ג ומרן בש"ע שם ואין להתיר בנדון מהר"ש הלוי משום דם משרק שריק דכיון שהוא סתום לא מישרק כמ"ש הש"ך סי. מן ע"ג סקכ"ג וכ"נ מדברי התוספות דפכ"ה שכתב תי' מקושייתם ומדבריהם בפ' כ"צ:

ד' ד"ג הגה י"א דהחתיכה נ"נ. הטור כ' ע"ז ולא נהירא ונר' מדברי הפרישה והט"ז דהיינו משום דלא אמרי' חנ"נ אלא ב"בח ולפ"ז ב"בח כ"הג דנתבשלו הכל ביחד אמרי' דאותה חתיכה שהאיסור דבוק בה בלעה תחי' ונ"נ ולא אמרי' כיון דסופה להתפשט בכל החתיכות לא נ"נ וכ"נ ממ"ש מור"ם בהגה ס"סי ק"ו ע"ש והתוס' בפכ"ה ד"ק בד"ה שקדם צדדו בזה ודחו ראיית ר"א מההוא דדיקולא מט"ז והוכיח מטיפת חלב ודחו דבחצי חתיכה לא אמרי' נ"נ ומשמע דר"א סובר דאותה חתיכה שהאיסור דבוק בה נ"נ אפילו נתבשלה עם שאר החתיכות ע"ש ועמ"ש בסי' צ"ב ולהע"הש בסי' זה: