שלחנו של אברהם צג

ובשעה שבא איסור לבשר ע"י בישול הוי דרבנן ע"ש וליתא דבתחי' הבישול פלט ובלע ובסוף הבישול הוא דהוי דרבנן כמ"ש. התוס' בחולין דקי"א בד"ה דם דאורייתא והרשב"א בת"ה דע"ה והכנ"הג סי' זה אות ש"ה ע"ש ועיין לה' בית יעקב סי' קע"א ועיין להרשב"א בחי' שם ולהרא"ה בב"ה בדע"ה ולהע"הש סי' ע"ו אות יו"ד ע"ש. ומן האמור י"ל עמ"ש מרן בב"י דטעמא דהרשב"א דלא אסר במתובלת משום דם שבישלו דרבנן וס' להקל ע"ש שהרי הרשב"א בת"ה כ' דבתחי' הבישול נאסר דאכתי דאורייתא הוא מיהו לפמ"ש מרן בב"י בסי' נ"ז גבי ס' דרוסה דאם לא נודע התערובת עד שנעשה דרבנן שרי ע"ש ניחא. והש"ך בסי' ק"י לשי' הד"מ בסי' נ"ז הוא ובס' בשמים ראש סי' ל"ד כתב בחתיכת רם שנמצאת בקדירה ובאותו יום הקיז דם שם דתלי' בדם הקזה כיון דחזקת כלי ישראל בדוקים מדם אבל אין להתיר דהוי ס' דרבנן דדם שבישלו דרבנן דהעיקר הוא דדם שבישלו דאורייתא ע"ש מש' דאי דם שבישלו דרבנן שרי דהוי ס' דרבנן והפליטה והבישול באין כא' ובעיקר ד"ז דמסל"ת מהני כאן לפמ"ש הט"ז ר"סי צ"ח לדעת הרשב"א והרא"ש דדוקא במידי דבעי עדות אבל במידי דבהוכחה סגי וע"א נאמן גם מסל"ת נאמן ע"ש א"ש דנאמן כאן מסל"ת ובגמ' בפ' הגוזל דפריך מתרומה דמסל"ת נאמן צ"ל דבתרומה להחזיקו בכהן צריך ב' עדים וכ"כ הר"מ בפ"ך מה' א"ב ע"ש ודוקא להעיד על החתיכה סגי בע"א אבל להעיד על האדם להחזיקו בכשרות צריך ב' עדים והמח"א בה' ערות סי' י"ט ייחס סברא הלזו להר"מ בה' מעשר ע"ש ועיין למרן בכ"מ שם בה' א"ב ע"ש וכן בשבויה דפריך מינה שם ס"ד דבעי ב' עדים להעיד עליה ומסיק דבשבויה הקלו:

י"ד די"ב ואין להשהות וכו' משמע דחייש לתקלה אפילו לזמן מועט ובס"סי פ"ו מבו' דבזמן מועט ל"ח לתקלה וע"ש להט"ז ולהש"ך סי' נ"ז גבי ס' דרוסה וכבר עמד בזה המנ"י כלל ד' סק"ו וכ' דדוקא בס' הוא דל"ח לזמן מועט ע"ש. וא"צ לזה דכבר כ' הט"ז בסי' פ"ד סק"ז דבדבר דלא בדיל מיניה חיישי' אפילו לזמן מועט שמא יתערב ע"ש ועי"ל דש"ה דאיכא פסידא דבס' דרוסה וס' טריפה אי לא משהי ליה אזיל לאיבוד וכ"כ התוס' ב"ב קמא דקט"ו לחד תי' דבדבר דאיכא הפסד לא חיישי' עי"ש וע"כ דלזמן מרובה אפילו איכא הפסד חיישי' כדמוכח מההוא דשרקפא דחולין דנ"ג ע"ש ועיין לה' בית יעקב סי' קנ"ה מיהו התוס' שם בחולין משנו לה לההי"א דשרקפא ע"ש ועמ"ש הטור בסי' נ"ז בשם הרשב"א ב"א ונ"ל מדברי הר"מ בפי"א מה"ש דאפילו לזמן מועט ואפילו איכא פסידא חיישי' לתקלה והוא ממ"ש ואם השהה הזכר והנקבה כ"א יום כשרים ושינה מלשון הגמ' דאמרי' ומשהו ליה וכן בפי"ב מה"ת די"ב כתב דאין תקנה לחבית של יין וכו' והיינו משום דחיישי' לתקלה וכ"ד התוס' בפסחים דל"ד בד"ה בשליקתא וע"ש במהרש"א שנעלם ממנו דברי התוס' דקמא ע"ש אבל מדברי התוס' בפא"ט דנ"א ע"ב בד"ה עמדה שהקשו כיון דמע"לע סגי אמאי ירעו ע"ש נר' דבזמן מועט ל"ח לתקלה דא"א מאי קו' נימא דמשום דחיישי' לתקלה וברעיה כיון דאתקצצי לרעיה ל"ח כמ"ש בגמ' דיומא דס"ו ונ"ל דאפילו בודאי איסור ולא בדיל ל"ח בזמן מועט מדאמרי' שם ביומא דטעמא דר"י דאמר ימותו משום דחיישי' לתקלה ובריש שבועות תנן יקרבו ז"בז ול"ח לתקלה ועפירש"י שם די"א בד"ה וכולן ובתוס' בד"ה פר ועכ"ל דבזמן מועט ל"ח לתקלה משום הפסד הוא דמלישנא דיקרבו ז"בז מש' דמשהה אותם לכתחי' ועיין למהרש"א שם די"ב בד"ה וממאי ועיין במעילה סדי"ד ומן האמור י"ל מ"ש המש"ל בפ"ט מה' מעשר דין ט' עמ"ש רש"י בסוטה דמ"ח דטעמא דתרומת מעשר של דמאי נותנה לכהן ולא ימכרנה דילמא משהי לה גביה ואכיל לה דמה יענה למתני' דגר שנתגייר דגבי חלה דקאמר עלה בירוש' ומוכרה ע"ש. ועפי"ה ניחא דגבי חלה כיון דעיסה היא או לחם וראי לא משהה לה לזמן מרובה דמתעפשת היא אבל בתרומת חטין חיישי' שמא משהה לה לזמן מרובה גם ניחא מ"ש השע"ה שם ממתני' דפ"ג דדמאי ע"ש ועיין ס"פ חלק גבי תרומות ומע"ש יגנזו ע"ש:

ט"ו די"ד בטלה ברוב הק' הש"ך הא כשיבשלו יחד נבלע בו טעם דם והפר"ח תי' דהכא שאני דכשיבשלו הוי דרבנן דדם שבישלו דרבנן והוי כמין בשא"מ באיסורא דרבנן דמסיק הש"ך סי' ק"ט דבטיל ברוב ע"ש ולפי מ"ש לעיל מדברי התוס' והרשב"א דהפליטה בתחי' הבישול ולא הוי דרבנן אלא בסוף הבישול ליתא ועיין להפלתי מה שתי' לקו' הש"ך ולהט"ז סי' ק"ט סק"ב:

ט"ז ד"ך בשר שנמלח וכו' מותר כ"כ רש"י וטעמא דאחר ששהה שיעור מליחה לא הוי רותח וכ' מרן בב"י דלפ"ז סכין שחתך בו בשר אחר ששהה כדי מליחה מותר דלא כאגרת הר"י שהביא הטור ע"ש ונ"ל די"ל דרש"י מודה בזה משום דוחקא דסכינא בלע כדאמרי' בפ"ק דחולין ד"ח ואע"ג דהתוס' שם כ' דדוקא בב"הש דרותח קצת הוא דאמרי' אגב דוחקא דסכינא בלע ע"ש כבר כתבתי בחי' דרש"י ס"ל דאפי' בצונן אמרי' כן ועי"ל דבשר אחר ששהה כדי מליחה נמי רותח קצת ואע"ג דאין מליחה לכלים י"ל ברותח קצת יש מליחה ועיין להת"הד סי' קס"ב וא"ש דברי הטור שהביא דברי רש"י ודברי הר"י באגרת בסתם ומה שלמד הטור בסי' ע"ו סכין משפוד גבי צלי אע"ג דסכין אית ביה דוחקא יותר משפוד י"ל כיון דנורא משאב שאיב אין לחלק ולפ"ז מה שהביא ראיה הד"מ כאן לדעת הטור מסי' ע"ו ליתא מיהו רש"י שם גבי סכין טריפה כ' דגבי סכין דקשה לא אמרי' אגב דוחקא דסכינא בלע ע"ש ומשם יש להוכיח דס"ל דדוקא ברותח קצת ממ"ש דטעמא דמ"ד מדיח משום בי"הש צונן ולמ"ד בחמין לא כ' דס"ל בי"הש רותח דנר' דס"ל דאפילו צונן אסור משום דוחקא דסכינא דלא כמהר"ם בתוס' בד"ה משום ע"ש וא"כ למ"ד בחמין תק"ל דהתירא נמי בלע אמ"ה בתחי' שחי' אלא ע"כ דוקא בחם קצת כמ"ש התוס':

סימן ע' א' ד"ו י"א ליתן בשר וכו' דס"ל דם שבלע ממ"א אינו יוצא ע"י מליחה וכ"נ דעת רש"י ממ"ש בפכ"ה דקי"ג דבעיא דגמ' שם בשובר מפרקת אי יוצא ע"י מליחה או לא ונשארה בתיקו ובודאי דאזלי' לחומרא כבל ס' דאורייתא וא"כ דם שנבלע בה מגופה א"י ע"י מליחה כ"ש דם שבלעה ממ"א שהרי כ' הר"ן שם דאפילו דם שבלעה ממ"א א"י ע"י מליחה וזה יוצא מגופה הוא ע"ש: