שלחנו של אברהם צב

הריטב"א בחי' שם ועוד דמהגמרא בריש חולין מתבאר דיוצא ונכנס שרי אפי' לכתחי' ואפ' דאפשר לברורי ע"י שנותן לו כזית בשר ודוק' בבא ומצאו ששחט הוא שנותן לו כזית בשר ע"ש. אע"כ נ"ל דעת ריב"א במה שיש לעמוד שם בשמעתא דחולין דמאי מייתי דסמכי' איוצא ונכנס גבי שחי' מההיא דיי"ן הא י"ל דשאני גבי יי"ן דל"ל חזקת איסור אבל בשחי' דבהמה בחייה בחזק' איסור עומדת אה"ן דלא סמכי' איוצא ונכנס וליישב זה נ"ל במ"ש רש"י בפ' א"צ ובכ"ד דחזקת איסור דבהמה היינו איסור אבר מן החי והתוס' דחו דכיון שמתה אזדא ליה איסור אבר מן החי וכ' דחזקת איסור היינו איסור שאינה זבוחה ע"ש ולדע' רש"י צ"ל דס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור כיון דלא פקע איסור אמ"ה עד שבא איסור נבלה ועפ"ז ניחא מ"ש רש"י בריש מכות אהא דאיתא שם חבית של יין שנפל לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה דחיישינן לג' לוגין שלא יהיו במקום אחד כ' דבא ראשו ורובו במים שאובים א' מהדברים שגזרו דפוסלין את התרומה וק' דהא ספיקא אזלינן לקולא כדאיתא בפ"ב דמקואות מ"ב ועפי"ה ניחא דכיון שהיה טמא ולא פקע הטומאה כשטבל עד שבא ס' מים שאובין לא פקע חזקת איסור והיכא דאיכא חזקת איסור בספ' דרבנן אזלינן לחומרא כמ"ש האחרונים בסי' ק"י. מיהו ק' עמ"ש בזבחים דף כ"ט בהא דאמרינן זב וזבה בחזקת טהרה וכי חזו סתרי פירש"י במנו ד' וה' וקשה דאם כן בחזקת טו' הוי ד מחזקי' מטומאה לטומאה והתוס' שם הקשו דבכה"ג לא הוי בחזקת טהרה ע"ש ולכאורה מחלפא שי' ממ"ש בפ' א"צ דלא מחזקי' מאיסור לאיסור וי"ל דס"ל דכה"ג לא הוי לא חזקת איסור ולא חזקת היתר אבל דברי רש"י צ"ע שוב ראיתי שד"ז במחלוקת הוא שנוי דהנה בפרק ד"א ד"ל איתא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף על גב דאכתי א"א היא והתוס' הקשו שם מדאמרינן בהמה בחזק' איסור וכ' דוקא בדרוסה דשכיחא וכהש"ך בסימן נ' דלא כ"כ אלא לרבא אבל אביי נייד מה"ט דבכה"ג לא הוי בחזקת היתר דמחזקי' מאיסור לאיסור ע"ש ולפ"ז ד"ז פלוגתא דא דאביי ורבא וס"ל להתוה' דאפי' לאביי בכה"ג לא הוי לא חזקת היתר ולא חזקת איסור אבל רש"י ס"ל דלאביי הוי בחזקת איסור ודברי רש"י בזבחים הם לשי' רבה ודברי התוס' בזבחים מסייעין ליה להש"ך ובפ"ד דכתובות דכ"ב כ' כיון דאיכא קדושין אלא דס' קרוב לו ס' קרוב לה תו לא הוי בחזקת היתר לכתחי' ע"ש וק' דבפ' ד"א אמרי' בכה"ג בחזקת היתר וצ"ל דהתוס' קיימי אליבא דאביי שם וס"ל דה"ט דאביי דבפ' ד"א דס"ל דלכתחי' לא סמכי' ע"ז דלא כהש"ך ושם בכתובות דע"ה בד"ה ס' טמא מתבאר מדבריה' דבכה"ג מחזקי' מאיסור לאיסור ומ"מ לא הוי בחזקת איסור אלא דהוי ב' חזקות סותרות זו לזו וס"ל כדעת הר"מ בפ"ב מה' ט"צ דבס' בהרת קדמה טמאין מס' וכן נר' מגמרא דנזיר דפריך דילמא כהה טמא מוכח דלת"ק טמאין מספק וע"ש בתוספו' דנזיר נקיטי' דלדעת רש"י לאביי הוי בחזקת איסור ולרבא הוי בחזקת היתר והתוס' ס"ל דלא הוי בחזקת איסור אבל אי הוי בחזקת היתר מחלפא שיטתייהו ועיין למהרימ"ט ח"א סי' פ"ב ועמ"ש בחי' במס' טהרות פ"ד מ"ח ולה' דברי אמת בקו' דמ"ה ולה' שב שמעתא שמעתא ה' וצ"ל לדע' רש"י דרבא פליג אהא דאמרי' בכוליה תלמוד' בהמה בחייה בחזק' איסור וכו' וכ"כ הפר"ח בסי' כ"ט דרבינא לא ס"ל הא דבהמה בחזקת איסור ע"ש ועיין להתב"ש שם ובגמרא דחולין דפ"ו ע"א ודו"ק ומעתה ניחא מה שהקשי' בגמ' דריש חולין לשי' רש"י דאביי שם לשי' דס"ל מחזקי' מאיסור לאיסור והוי בחזקת איסור ול"ד לההיא דיי"ן אבל רבא ס"ל כרבה דלא הוי חזקת איסור ומאי דנייד מאוקמתא דרבה שם משום לכתחי' וכמ"ש התוספות בכתובות ולכך דמי ליי"ן. ועפי"ה ניחא מה שהקשה המנח"י ריש כלל ל"ב עמ"ש הש"ך דלא מהימן גוי מס"לת לומר שנמלגה בכ"ש ולא בכלי א' דאמאי הא בחזקת היתר היא דיוצא ע"י מליחה ע"ש ועפי"ה ניחא כיון דהשתא אכתי לא נמלח מחזיקין מאיסור לאיסור מיהו הוי בחזקת היתר דיכול לאוכלו חי כמ"ש עוד המנ"י שם ועיין למור"ם בהגה בס' אם נמלח בתוך ג"י דשרי משום דהוי ס' דרבנן ע"ש ועפי"ה ניחא דעת ריב"א דבגמ' דחולין מיירי בדלא איתחזק איסורא אבל באיתחזק איסורא ל"מ יוצא ונכנס והכא איתחזק איסורא כמ"ש הש"ך:

י"א אשה ששכחה אם מלחה הבשר התיר הט"ז דהוי ס' דרבנן ול"מ איתחזק איסורא והנ"הכ חלק עליו דהוי איתחזק איסורא והוכיח כן מדאצט' לנאמנותו דמסל"ת ולא שרי משום דהוי ס' דרבנן ע"ש ולזה י"ל דמאי דאצט' לנאמנו' דמסל"ת משום דאפשר לברורי ע"י טעימה דקפילא והיכא דאפ' לברורי לא אזלינן לקולא בס' דרבנן וכ"נ ממ"ש התוס' בחולין דכ"ח ע"ב בד"ה לפי ע"ש וכ"הג כ' הפ"ח בסי' ק"י בס"ד למ"ד ס"ד לחומרא מדרבנן ע"ש ובזה י"ל מ"ש המש"ל בפ"ז מה' תרומות בהא דאמרי' בפ' הערל לר"ל דתרומה בז"הז דרבנן אנדרוגינוס מאכיל דאזלי' לקולא דא"כ בפ' האומר דקידושין גבי קידשה לדעת אביה ונשאת שלא לדעת אביה דחיישי' שמא מיחה אמאי הא ס' דרבנן הוא דמדאורייתא ארוסה אוכלת בתרומה ע"ש. די"ל דש"ה דאפשר לברורי בדעת האב. מיהו מההיא דסי' ס"ח גבי מליגה קשה להט"ז והפר"ח כ' דש"ה דיש להם טירחא וה' בית יעקב סימן קע"א כ' דש"ה דחיישינן שמא נתכוון להכשילו ע"ש וליתא דל"ח להכשיל כמ"ש בסי' קי"ח רל"ב ע"ש:

י"ב אשה א' שמלחה בשר ושומן דהיתר ונפל לה ס' אם מלחה עמהם חלב הצ"צ אסר דהוי ס"ד וכן הסכים הפר"ח והפלתי התיר ע"י קליפה ע"ש ונר' דאם השומן לבדו הוי רוב נגד החלב דאמרי' סלק את שאינו מינו כמי שאינו ומיהו רבה עליו ומבטלו ולא הוי אלא ס' דרבנן ולקולא וכמ"ש מרן בש"ע סי' צ"ח ד"ב וע"ש בהט"ז. מיהו להסוב' דמחזקי' מאיסור לאי' כמש"ל יש מקום לאסור אפי' לא מלחה אלא שומן ונפל הס' אם מלחה עמו חלב דאע"ג דשומן וחלב מ"במ הוא מ"מ ספיקו להחמיר כיון דאיתחזק איסורא והצ"צ התיר בזה משום דהוי ס' דרבנן ולקולא ועפר"ח ולה' פלתי:

י"ג בהגה או מסל"ת. כתב מרן בב"י הטעם דנאמן גוי מסל"ת משום דם שמלחו דרבנן וכהד"מ דבלא"ה דם שבישלו דרבנן ע"ש וראיתי בס' בית יהודה לא' מרבני האשכנזים שכ' משם ס' רביד הזהב דלכך נקט מרן דם שמלחו משום דקודם שנפלט הוי דם שלא פי' ושרי ואחר שפי' ט"י מליחה שבא לכלל איסור הוי דרבנן אבל בבישול קודם הבישול הוי דאורייתא רק מצד אחר בא לו שהוא מדרבנן ע"י הבישול וס' להחמיר כמ"ש הש"ך בסי' ק"י בדיני ס"ס אות י"ט ודחה דבריו דאינן קיימי אבשר ולא על הדם