שלחנו של אברהם צ

בקי' שפיר כמ"ש מרן בב"י פסי' ע"ג ע"ש ובדברי הטור ומרן בש"ע דנקטו לאכול חי היינו לפ"ע אפילו להר"מ שהביא הטור בסי' ס"ט ע"ש אבל לדידן שרי לקדירה בלא מליחה וכ"כ בפרישה ועיין בדרישה ולהש"ך כאן סקי"ב ובסי' ע"ג סק"י ע"ש:

סימן ס"ח א' ד"ד אם בישל הראש שלם וכו' כ' המרדכי מעשה בראש אווז שנתבשל שלם והכשירו ר"ת מפני שאין בדמו כזית ותמה ע"ז מרן בב"י מההוא פלגא דזיתא דפג"א דצ"ז דא דאמרי' ועוד לא תזלזל בשיעורא דרבנן ע"ש וי"ל דש"ה דהוי איסור דרבנן דדם שבשלו אינו אסור אלא מדרבנן וס"ל לר"ת דח"ש באיסורא דרבנן ל"ג ומ"ש הפר"ח דמההוא עובדא דפלגא דזיתא מוכח דאפי' באיסורא דרבנן גזרו לאסור ח"ש ע"ש לא ידענא מהיכא מ"ל דהתם ודאי איסור חלב דאורייתא הוא וקאמר הגמ' דאפילו אי אמרי' דח"ש אינו אסור אלא מדרבנן כר"ל מ"מ לא תזלזל כיון דבשיעור שלם מדאורייתא הוא אבל בדבר שאפילו כזית אינו אלא מדרבנן י"ל דל"ג לאסור ח"ש ומדברי התוס' בחולין דק"ט ע"א בד"ה הלב מש' דס"ל דאפילו באיסורא דרבנן גזרו לאסור ח"ש ש"כ דבפ' דם שחי' מוקי ליה בלב עוף משום דמ"ל דמיירי בין חי בין מבושל ע"ש הרי דמיירי גם במבושל ומוקי לה הגמ' בלב עוף דאין בו כזית ואסור אע"פ דדם שבישלו מדרבנן הוא דאסור:

סימן ס"ט א' ד"א צריך להדיח וכו' בשר ששרו אותו בכלי במי הים עלה ע"ד חכם א' לאסור ואין לו תקנה עוד למולחו דכיון דמי הים מלוחים הרבה הוי כמי שנמלח הבשר בכלי שאינו מנוקב והרב משאת משה א"א חיו"ד שו' ך' דחא דבריו והתיר מכמה טעמי תריצי ע"ש:

ב' דם שבשלו או שמלחו דעת הר"מ בפ"ו מה' מ"א ורש"י בפ' הקומץ ובפ' העור והרוטב דק"ך דמדאורייתא אסור אבל דעת כל הפו' דלא אסיר אלא מדרבנן וכן הסכים הפר"ח ולפ"ז ניחא מ"א מהרש"א בפ' חרש דקי"ד ע"א גבי להזהיר גדולים על הקטנים לכתוב טומאה ושרצים ולא לכתוב גבי דם ע"ש די"ל דשאני דם דקיל דיש היתר לאיסורו ע"י בישול ומה שתי' מהרש"א דאין שיעורן שוה דדם ברביעית וטומאה ושרצים בכזית ע"ש כ"כ התוס' בזבחים דק"ט דדם וחלב לא שוו בשיעוריהן ע"ש אבל הר"ן בשם הרא"ה בפג"ה הביאו מרן בב"י בס"סי צ"ח כתב כזית ורביעית חד שיעורא דרביעית כשיקרוש יעמוד על כזית ע"ש ועיין בזבחים דק"ו ע"ב ע"ש בגמ' ובירושל' בפ"ג דשבועות יליף שתיה בכלל אכילה מדכתיב לא תאכל דם ואי בשקרש והתניא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה ודחי מדתניא הקפה את אדם ואכלו חייב ומוקי לההיא דתניא לא אוכל ולא משקה לענין טומאה ע"ש ומדלא מוקי לההיא דדם שקרש לא אוכל ולא משקה בשקרש באור משמע דאפי' באור חיוב וכשי' הר"מ ורש"י ולדעת הפו' דמדרבנן הוא צ"ל דמ"ל דגמ' דילן דפ' הקומץ פליג אירושלמי ע"ש ובס' כ"ד סי' ל"ד הוכיח דדם שבשלו דאורייתא ובכלל דבריו כ' וכן בפ' כ"ה גבי דם שבשלו מוכח דדאורייתא הוא ע"ש ונראה שכיוין למ"ש בגמ' דקי"א כבדא ע"ג בשרא דם דאוריית' וכו' ע"ש בתוס' ובהגהת ב"ד שם נעלם ממנו זה ע"ש וה' פלתי חוכך להחמיר פדעת הר"מ ורש"י ע"ש:

. ג' ואם אחר שהדיח חתך וכו' כ"כ במרדכי והש"ך כ' דמדברי הר"ן בפ"ק דחולין ד"ח גבי הא דאמרי' השוחט צריך שיהיו לו ג' סכינים נר' דאפילו חתך אחר שהדיח א"צ הדחה ע"ש ולדעת המרדכי י"ל הא דצריך סכין לחתוך בשר ולא סגי בהחלבים אע"ג דמ"מ צריך הדחה משום דצריך שפשוף גדול ולא סגי בהדחה כמו דם וכמ"ש הרשב"א בחי' שם ע"ש ומדברי התוס' בפ' השוחט דל"ג ע"א בד"ה מדיחו נר' דאזלי' בשי' הר"ן ממ"ש דלא אידכר הדחה קמייתא משום דחלליה בבי טבחי ע"ש וקתני חותך ומולחו הרי דאחר שחתך זה א"צ הדחה כיון דחלליה בבי טבחי ולפ"ז מ"ש מהרש"א בד"ח בד"ה וליתקין וכו' דמ"ש ואח"כ יחתוך היינו בשר ע"ש ליתא דהתוס' ס"ל כהר"ן כמ"ש וע"כ מ"ש ואח"כ יחתוך היינו חלב והפר"ח תמה ע"ד המרדכי דבההיא דאמרי' אגב דוחקא דסכינא כ' המרדכי והתוס' והרשב"א דדוקא בבי"הש דרותח הוא אבל בצונן לא ע"ש וה' פלתי תי' דדוקא צבי סכין דקשה היא בעי' רותח אבל בבשר דרך הוא אגב דוחקא דסכינא בלע אפילו בצונן ע"ש. וליתא דהא בסכין של טריפה אסיקנא התם הלכתא אפילו בצונן וטעמא כמ"ש רש"י שם דסכין שהוא קשה לא בלעה אבל בסכין של נכרים דשמנוני' ע"ג והבליעה היא בבשר שהוא רך אגב דוחקא בלע וכ"כ הרשב"א בחי' שם גבי פליטה ע"ש והתוס' קיימי אסכין של נכרים דשמנוני' ע"ג וכל דבריהם אזלי בבליעת הבשר מהשמנוני' שע"ג ומה שהוכיחו מדפריך סכין של היתר נמי ולא פריך אשינויא דדוחקא דסכינא. אין ר"ל דליפרוך האי פירכא דהתירה נמי לעיל אשינויא דדוחקא דסכינא דלזה י"ל בין בשר לסכין כמ"ש אלא דר"ל דלמ"ד בחמין ע"ג דס"ל דאגב דוחקא דסכינא בלע בסכין אפילו היא קשה ותק"ל קו' הגמ' ולא יתורץ במאי דמשני אימת חיימה וס"ל דכל הנך אוקמתי דגבי סכין של נכרים איתנהו גם בפלוגתא דסכין של טריפה וכ"כ הרשב"א באי' וע"ש במהר"ם לובלין ומ"ש בראייתם מצנון פליט הסכין ל"ד דהתם מיירי בשמנוני' ע"ג ממאי דאיתא שם אבל קישות גריר לכי פסקי ע"ש בפירש"י ועמ"ש בסי' יו"ד דין א' ולקמן בדין ך':

ד' ספק אם נמלח הבשר או אם הודח הדחה אחרונה כ' הט"ז סקב"ד משם מ"ב שכ' משם הש"ד דס' להקל ככל ס' דרבנן ע"ש וכ"כ הרשב"א בחי' דקו"ו ורי"ו הביאו מרן בב"י סי' ע"ו ע"ש אבל במ"ה דע"ה ב' דס' להחמיר והוכיח כן מההיא דב' דוגי ע"ש ונר' שזה דעת הרי"ף בפג"ה דצ"ג דפ' ברישא דכבשא בל"ק לחומרא והר"ן כ' דיש מי שפ' לקולא דדם שבשלו דרבנן הוא ועיין להתוס' בדקי"א בד"ה דם ועיין לא' משאת משה ח"א חיו"ד סי' ך' ולאע"הש ועמ"ש לקמן די"ד:

ה' ד"ב בהגה מותר בדיעבד כהש"ך אפילו עדיין לא נתבשל מקרי דיעבד כיון דכבר מלח וכ"ד הפר"ח סק"ו אבל המנ"י כלל ה' כתב דוקא אם נתבשל אבל אם עדיין לא נתבשל ל"מ דיעבד כיון שיכול להדיחו ולמולחו שנית ע"ש: