שלחנו של אברהם פט

ס"ל דד"מ כר"ש דשחי' מכשרת אינו מוכרח דהנה שם דע"ד ע"ב איפליגו ר"י ור"ל אי מונין בבן פקועה א' וב' ופירש"י דבבן ט' חי מיירי מש' דבבן ח' כ"ע גוף א' הן וכמו שהוכחתי בחי' שם שכן הוא עיקר בשי' רש"י דלא כמהרש"א שם ע"ש וא"כ כי פריך ר"ל לר"י ממתני' ע"כ מדרבנן פריך ולא שייך כאן חיבת הקדש וכמ"ש הרמב"ן בחי' שם ע"ש דמר"מ לא מצי לאקשויי דר"מ בבן ח' מיירי כמ"ש התוס' שם לעיל וא"כ כי משני בשחי' כר"ש היינו לרבנן אבל ר"מ י"ל דכרבנן דר"ש ס"ל וא"כ י"ל דהתוס' דפ' הע"והר והר"מ קיימי בשי' זו וניחא הכל שפיר אבל התוס' בפ' בהמה המק' ס"ל כשי' לר"י המאור דהבעיא אפילו בבן ח' ומאי דפריך ר"ל בעל מר"מ פריך:

סימן ס"ג א' ד"א וכבר אסרו חכמים וכו' בין ביד עכ"ום וכו'. כ' הלבוש ואפילו ראה ישראל זה שהעכ"ום לקחו מישראל אחר אסור שמא נבילה או טריפה מכר לו ויש מתירין בראה ע"ש נר' דפלוגתייהו בראה שלקחו מישראל אחר ולא הסיח דעתו ישראל זה ממנו עד שנטלו מן העכ"ום דליכא משום בשר שמ"ה והאוסרין חיישי שמא טריפה מכר לו ומיירי במקום שאין מכריזין דשרי למכור לגוי דלא זבני מיניה ישראל וס"ל כפיר"ת בפג"ה דצ"ר דליכא למיחש שיקנה ממנו ישראל אלא באומר לו המוכר כשרה והיש מתירין ס"ל כדעת רש"י דאפי' מכר לו סתם חיישינן שיקנה ממנו ישראל אבל אם ראה שלקח מישראל והסיח דעתו ממנו אסור לכ"ע משום בשר שמ"ה ולפי מ"ש הריטב"א בחי' שם דבמקום שמכריזין והכריזו דאיכא טריפה חיישי' כמו במקום שאין מכריזין ע"ש שייכא פלוגתא הלזו שכ' הלבוש אפילו במקום שמכריזין אבל לפי מ"ש בחי' שם מדברי התוספות דבמקום שמכריזין והכריזו דאיכא טריפה ליכא למיחש שיקנה ישראל דאפילו אמר לגוי שהיא כשרה אין לקנות ממנו ע"ש לא שייכא פלוגתא הלזו במקום שמכריזין וע"ל סי' ס"ה דין י"א שסתם מרן בש"ע כדעת ר"ת דדוקא בא"ל בפי' שהיא כשרה ע"ש ועיין להש"ך סק"ה:

ב' ד"ב ויש מתירין בשר שמ"ה וכו' כתב הרשב"א בת"ה דקכ"א דאם הניח עשר ומצא ט' אסור כמו חמץ בפ"ק דפסחים ע"ש. ומש' אפילו באין קשורין ופ' כמ"ד בפ"ק דביצה ר"י דבאין קשורין מחלוקת והלכה כחכמים וכן דעת הר"מ בפ"ו מה' מעשר וכ"נ מדברי הטור כאן ואע"ג דבא"ח סי' תל"ט כ' דוקא בקשורים התם שאני דבדיקת חמץ דרבנן וכ"כ בדרישה ומדברי התוס' בפ"ק דפסחים שכ בקשורים מיירי אין להכריח דפ' כמ"ד בקשורים פליגי די"ל דס"ל סוגיא דהתם כמ"ד בקשורים פליגי דהנה התוס' בפ"ק דביצה ד"י כ' גבי הניח ט' ומצא עשר דמאי דאמרי' שאני אומר משום דאין דרך להניח חולין אצל מעשר ובהניח עשר ומצא ט' דס"ל לרבנן חולין פירש"י משום דכיון דלא העלן לירוש' אין דרך להפרידן ע"ש וגבי גוזלות נמי אין דרך להפרידן כיון שזימנם לאכילה ע"ש במהרש"א. וק' דא"כ היאך מדמה הגמ' חמץ למעשר בפ"ק דפסחים וצ"ל דלא כ' התוס' ורש"י הנך טעמי אלא למ"ד בשאין קשורין פליגי אבל למ"ד בקשורים פליגי איכא טעמא רבא דכיון דקשורים הם מסתמא כשניטל א' ניטל חבירו עמו וא"כ סוגיא דפסחים כמ"ד בקשורים פליגי אזדא. דלמ"ד בשאין קשורים ל"ד חמץ למעשר דאיכא הנהו טעמי שכתבו התוס' ורש"י וס"ל דגם בהניח ט' ומצא עשר בקשורים מיירי וכמ"ש מהרש"א שם ע"ש ומ"מ שמעי' דבעלמא ליכא למיחש אלא קשורים ועיין למרן בב"י בסי' תל"ט מיהו כבר כתבתי דדעת הר"מ והרשב"א והטור והדרישה דאפילו באין קשורים חיישי' כאן וכ"פ הב"ח ולדידן לא נ"מ מידי בזה דקי"ל בשר שמ"ה בכל גוונא אסור כפ' מרן ז"ל:

סימן ס"ד א' דין ז' חלב שתחת המתנים אסור נראה דאינו אסור אלא מדרבנן והכי מש' לי מדברי התוס' בדצ"ג בד"ה בעי שכ' בחוטי דכפלי דאין אסורין אלא מדרבנן דחלב א"ר ולא חוטי ועוד שעל הכסלים ולא בתוך הכסלים ומ"מ צריך לחטט אחריו מדרבנן דבהמה בחייה אפרוקי מפרקי וכו' ע"ש. הרי אע"ג דאפרוקי ממעטינן ליה מעל הכסלים ולא שבתוך הכסלים וא"כ בחלב תותי מתני דאמרי' בגמ' דטעמא דאסור משום אפרוקי אינו אסור אלא מדרבנן דמדאורייתא תוך הכסלים קרינן ביה:

סימן ס"ו א' ד"א וכן דם שליל וכו'. בגמ' דע"ד פליגי ר"י ור"ל בדמו אי חייב עליו כרת ולכ"ע לוקה עליו ע"ש בגמ' וקשה דבגמ' דס"ט אמרינן אי אליבא דר"י איסור יוצא איכא איסור חלב ודם ליכא ע"ש. מיהו מדברי רש"י שם נר' דליכ' איסו' דם אלא איסור חלב איכא וה' לב אריה בחי' שם כ' דאליבא דר"ל קאמר אבל לר"י איכא גם איסור דם ע"ש וליתא דלענין אזהרה כ"ע מודו דאיכא לאו ומ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת והר"מ בפ"ו מה' ע"א דין ד' כ' דליכא כרת אלא בדם הכנוס בלבו ע"ש דס"ל דל"פ ר"ל ור"י אלא בדם הכנוס בלבו דליכא דם הנפש בשליל וניחא בזה מ"ש התוס' בד"ה חלבו לימא למעוטי דמו דליכא כרת לר"י ע"ש אבל הר"ן בחי' חולק על הר"מ בד"ז וס"ל דבכוליה דם איכא כרת דאית ליה דם הנפש כיון דד' סימנים אכשר ביה רחמנא ומה שהביא דברי הר"מ לא הביא אלא לדחות דברי המפ' דל"פ אלא אליבא דר"י:

סימן ס"ז א' ד"ה וגם הבשר מותר לאוכלו חי. ב"ה לשון הטור ומש' דלקדירה בעי מליחה ול"מ החלטה רלא כמ"ש התוס' והרא"ש דהחלטה מהניא ולא בעי מליחה אפילו לקדירה וכ' הב"ח דנמשך הטור אחר דברי הר"מ והוא מיירי אחר הגאונים דאין אנו בקיאין בהחלטה ע"ש ודבריו תמוהים דהר"מ בפ"ו כתב דבשר לקדירה בעי מליחה והחלטה ולאכול חי בהחלטה סגי וא"כ הר"מ דנקט לאכלו חי שרי ע"כ משום דע"י החלטה שרי ולקדירה בעי מליחה עם החלטה וע"כ דבקיאינן בהחלטה ודוקא בהחלטת הכבד דהוי גם ברותחין לא בקיאינן אבל החלטת בשר בחומץ