שלחנו של אברהם פח

אבר מדי דהוה אחלב כדאיתא בגמ' בס"פ ג"ה אבל לפמ"ש הר"מ שם בפ"ה מהמ"א דבהמה בחייה לאו לאיברים עומדת א"כ ודאי דלא אתי איסור אמ"ה וחייל אאיסור נבילה דאין איסור חע"א:

ב' ד"ג אבר ובשר המדולדלין וכו'. דעת הר"מ בפ"ה דין י"א דאסור מדאוריית' וכ' ה"ה דמה שאינו לוקה משום דאתי מריבוייא וכמו ח"ש וכן העובר שהוציא ידו שכ' הר"מ בדין ט' שאינו לוקה מה"ט הוא והפר"ח כ' משום דהוי לאו שבכללות ע"ש ותמהני דא"כ קדשי' שיצאו חוץ למחיצתן דנ"ל מהאי קרא אינו לוקה ובהדיא אמרי' במס' מכות די"ח וללקי נמי משום ובשר בשדה וכו' וע"כ דלא הוי לאו שבכללות דשם יוצא א' הוא וגם אבר המדולדל יוצא הוא כמ"ש התוס' שם בד"ה וללקי ע"ש ולזה י"ל דס"ל כמ"ש התוס' שם בע"ב בד"ה כל וביומא דל"ו ע"ב בד"ה לא דק' לוקה ל"ד אלא איסורא בעלמא ע"ש אבל קשה שהרי הר"מ פי"א מה' מע"הק דין ו' כתב בשר קדשים שיצא חוץ למחיצתו לוקה משום ובשר בשדה וכו' וא"כ גבי עובר ואבר המדולדלים אמאי אינו לוקה ונ"ל כמ"ש התוס' בפג"ה דק"ב ע"ב שכ' דלגבי אמ"ה ובשר מן הטריפה לא הוי לאו שבכללות משום דכתי' בקרא בהדיא בשר וטריפה ע"ש וה"נ קדשים שיצאו חוץ למחיצתן דפשטיה דקרא הוא ועוד דבפסחים דפ"ב דרשי' פנימה דכתי' בחטאת לחטאת שיצאת חוץ למחיצתה דבשריפה וכיון דמצינו איסורו כתוב במ"א מסתבר דקאי עליה קרא דובשר בשדה יותר מעובר ואבר המדולדלים וגם לדברי ה"ה י"ל כן דכיון דכתיב איסורו ל"ר לח"ש ובהכי ניחא מ"ש התוס' בפ' בהמה המקשה רס"ח כיון דאיתותב ר"י למ"ל פנימה ע"ש ועפי"ה ניחא ועיין להרמב"ן בחי' שם שכתב דמקרא דחטאת ילפי' לכל הקדשים דהוי דבר שהיה בכלל וכו' ע"ש מיהו ק"ל ע"ד ה"ה דכל דאתי מריבוייא לא לקי כמו ח"ש מדאמרי' בפ' א"ע דמ"ג דר"י ס"ל אין היתר מצט' לאיסור אלא בנזיר וזעירי אמר אף שאור בל תקטירו ור"י ודאי למלקות קאמר מדבעי צירוף וא"כ זעירי נמי למלקות מיירי ומכל נ"ל כדאיתא במנחות הרי אפילו מאי דנ"ל מכל לקי עליה וע"כ דשאני ח"ש דטעמא דלא לקי משום דכתיב לשו' אכילה דהיא בכזית כמ"ש הפר"ח וי"ל דהקטרה שאני דע"כ קרא למלקות דאי לאיסורא למ"ל קרא הא ח"ש אסור מ"הת ומכאן ראיה להסו' ח"ש אמ"ה בכל האיסורין ול"ד במידי דא דאכילה ועיין להר"מ פ"ה מה' א"מ שכ' אסור להקטיר כ"ש משאור ודבש שנא' כל שאור ועיין להלח"מ ולה' מוצל מאש סי' ע"ש והתוס' שם בר"ה לענין כ' דר"י לא דריש כל אלא לאיסורא וזעירי דריש אפי' למלקות וא"כ ש"מ דד"ז מחלוקת ר"י וזעירי ועיין להתוס' במנחות דכ"ו ע"ב בד"ה אין ולהב"הז שם איברא דדברי התוס' שכ' דר"י לא דריש כל אלא לאיסורא אינם מוכרחים דלפי מ"ש בד"ה מאן דאפילו מאן דלא דריש כל היכא דמסתבר לדרוש דריש ע"ש ניחא דדריש ר"י כל לח"ש משום דחזי לאצטרופי ומסתבר לדרוש ולא הוצרכו דבריהם בד"ה לענין אלא לתי' קמא שכ' בד"ה מאן והא דלא תי' כן לר"עק משום דבההיא דפ' התערובת שהביאו דריש ר"עק כל אפי' למלקות כמו שדריש לענין פיסול וכ"נ ממ"ש התוס' שם דמ"ה בד"ה משום דר"עק דריש למלקות ע"ש במהרש"א. ובפא"ט דמ"ט איתא דר"יש דריש ואת כל החלב לרבות חלב דקין וקיבה. ור"עק לא דריש אלא לחלב הדקין וכ' הק"א בפ' ויקרא בפ"ח משם הראב"ד דבהא פליגי דר"יש דריש את וכל תרי ריבויי ור"עק לא דריש אלא חד ריבוייא וע"כ דאת הוא דדריש כדשמעי' ליה בקידושין דדריש את ה' אלהיך א"כ ר"עק לא דריש כל וק' מההיא דפ' התערובת דדריש כל ולפום תי' התוס' דאיכא דמסתבר דריש ניחא ועיין להרב כנסת יחזקאל סי' כ"ו אות ג' ע"ש. איך שיהיה דעת הר"מ דאבר ובשר המדולדלים מדאורייתא הוא אבל רוב הפו' חלקו עליו וס"ל דאינו אלא דרבנן וכ"נ מהגמ' דקאמר אנן כמאן נעביד וכו' ואי לכ"ע אסור מדאורייתא ליכא נפקותא כלל לדידן דל"ל מלקות אבל אי מדרבנן ניחא דנ"מ לס' ורש"י בפ' בהמה המקשה דע"ד כ' מצות פרוש מדרבנן ומדבריו בפ' כ"ש דכ"ה ע"א בד"ה מנבילה נר' דס"ל דאסור מדאורייתא וכ"נ מדבריו בפג"ה דצ"ט ע"א גבי אלא למקום חתך ע"ש ודעת הרשב"א בחי' בפא"ט דנ"ז ודע"ד דמדרבנן הוא שכ' לב"נ שרי כיון דלישראל ליכא אלא מצות פרוש ע"ש וכ"ד מרן בש"ע כמ"ש בסי' נ"ה ד"ה ע"ש והרב בית יעקב סי' יו"ד התיר ביצתה דל"ד לחלב דמבע"ל להגמ' דס"ט גבי יוצא מהו לגמוע את חלבו דהתם גבי יוצא איסורא דאורייתא אבל גבי מצות פרוש ס' דרבנן לקולא ע"ש ולא זכר דעת הר"מ ומ"מ נר' דהביצה לכ"ע שריא דבגמ' הק' מאי בעי מהו לגמוע חלבו הא לעיל מזה מסיק דכל מכח שרי שהרי כולהו מכח חלב וחלב קאתו ועכ"ל דדוקא בחלב דמעשות החלב נתמצה מגופן וכ"כ הט"ז סי' י"ד סק"ז א"נ משום דהחלב נשתנה מכמות שיצא מגופן וכמ"ש בחי' שם וא"כ ביצה ל"ד לחלב וע"ע שם להב"י שכ' עוד ט"א להתיר הביצה מיהו החלב של בהמה שנדלדל ממנה אבר יש להחמיר. שו"ר לה' שבות יעקב ח"א סי' נ"ג שהתיר גם החלב ע"ש טעמו:

והנה בפ' הע"והר דקכ"ח מוקי ר"א לפלוגתא דר"מ ור"ש בשחי' מכשרת ולא דם וכתבו התוס' בדקכ"ז ע"ב בד"ה ומ"ס דהנך אמוראי לא מוקמו כר"א דס"ל כיון דמדרבנן הוא דאסור השחי' מכשרת וא"כ י"ל לדעת הר"מ דס"ל דר"י דאמר מצות פרוש מדרבנן קאמר בפשטא דשמעתא דפ' בהמה המקשה דר"י הוא בכלל הנך אמוראי דלא מוקמי' כר"א אבל ר"א דמוקי לה בשחי' מכשרת א"א דמדרבנן הוא לא הוה פליג כהך סברא אהנך אמוראי אלא דר"א ס"ל דמדאורייתא הוא והדרשא גמורה היא ופ' כר"א דבתראה הוא מיהו קשה דבפ' בהמה המקשה דף ע"ד קאמר ר"י דר"מ ס"ל כר"ש דשחי' מכשרת וא"כ למ"ל לר"מ לומר הוכשרה בדמיה הא שחי' מכשרת ור"י הוא דאמר אין בו אלא מצות פרוש וע"כ דס"ל לר"י כיון דמדרבנן מיהא אסורה אין השחי' מכשרת וא"כ נימא דר"א נמי ס"ל הכי ומנ"ל דר"א ס"ל דמדאורייתא הוא והיא גופה ק' ע"ד התוס' דפ' הע"והר דהא ר"י הוא בכלל הנך אמוראי דלא מוקמי לה כר"א והתוס' בעצמם בדע"ג ע"ב בר"ה הוכשרו הקשו כן לר"י אליבא דר"מ ועוד הקשו לר"ש לאוקמתא דר"א ותי' דאזלי' בתר דרבנן דכיון דמה שהשחי' מכשרת הוא מדרבנן וחזרו והקשו הנך אמוראי אמאי לא מוקמי כר"א ותי' מלישנא דקתני לא הוכשרו מש' אפי' אי דם מכשיר הכא לא מכשיר ע"ש ודבריהם סתראי למ"ש בפ' הע"והר גם לפ"ד ל"צ למי' דר"א לא שמיע ליה ברייתא כמ"ש בפ' הע"והר שו"ר דמ"ש התוס' בפ' בהמה המקשה דר"י