שלחנו של אברהם פו

דכבר נתפטמה הוי דיעבד כדתניא בע"ז דמ"ט פרה שנתפטמה בכרשיני ע"ז ה"ז תשחט הרי דתשחט לכתחי' כיון דכבר נתפטמה וס"פ כל האסורין איתא דחבא אומר בשרה שינקה מן הטריפה אסורה למזבח ומוקי לה בגמ' דאכלה חלב רותח מע"לע הואיל ויכולה לעמוד עליו ע"ש הרי דדוקא בעיקר גדילתה באיסור ודוקא לגבוה אבל להדיוט שרי ונר' דגם רבינו יקר מודה דלדידן דקי"ל ז"וז גורם מותר ג"ז מותר אלא דמוקי הך' ברייתא דכיון ששכר וכו' כמ"ד זוז"ג אסור והמרדכי מקשה דא"כ היאך אנו אוכלין היכא דעיקר גדילתה באיסור דליכא אלא חד גורם לכ"ע אסור לפ"ד רבינו יקר ומ"מ נר' גם להמרדכי דוקא באכלה איסור כל מע"לע אבל אם נתפטמה כל ימיה באיסור מודה דאסור כיון דכל ימיה באיסור לבד וכדתניא פרה שנתפטמה בכרשיני ע"ז אסורא והיינו כל ימיה וה"ה מאיסורי אכילה ועיין באו"ה סוף כלל מ"ז ומצאתי ברייתא בספרי בפ' ראה פ' מ"א דמייתי מקרא דשה כבשים להתיר פרה שינקה מן הטריפה ומן הכשרה שמותרת להדיוט מוכח בהדיא דאם לא ינקה אלא מן הטריפה אסורה להדיוט והזר"ע שם תמה על התוס' בפ' כל האסורין שנסתפקו בזה ע"ש ול"ק דלא נסתפקו אלא באכלה מע"לע דבהכי מיירי התם אבל באכלה כל ימיה אסורה כמ"ש ועיין להס"דר שם. נקטי' דבאכלה כל ימיה איסור אסורה אף להדיוט ומ"מ נר' דאיתיה בתקנתא להאכילה זמן מה דברים המותרים ושריא ואע"ג דתחי' גדילתה באיסור לית לן בה שהרי בפ"א דבכורות אצט' קרא לאיסו' פרה במעי גמל דכל היוצא מן הטמא טמא הא לא"ה שרי אע"ג דעיקר גידוליה באיסור וה' פלתי הוכיח מגמ' דזבחים דע"ד דפריך האי טריפה ה"ד וכו' ואמאי לא אוקי לה בפשי' בינקה איסור ע"ש ולפ"ד יש להוכיח משם אפי' אכלה כל ימיה איסור וכבר הוכחתי דבאכלה כל ימיה אסורה לכ"ע וראייתו ל"מ דאי משום דינקה איסור אמאי ירעו יאכילה היתר מכאן ולהבא ויתירו כולן ועיין להכנ"הג שהתיר אחר מע"לע לאכילת איסור ע"פ דברי הר"מ והרע"ב דלא כהש"ך ועיין להפר"ח ולה' בית יעקב בראש הסי' ולה' לשון למודים ה' ע"ז סי' ל"ח והן עתה נראה בעליל ס' אהלי יהודה על ספרי שהאריך בברייתא שהבאתי מעין מ"ש ע"ש וראיתי לה' ש"ד שתמה על הכנ"הג שהתיר אחר מע"לע אפילו כל ימיה באיסור מדתניא בע"ז דמ"ט פרה תרזה ע"ש וי"ל דלא התיר הכנ"הג אחר מע"לע אלא ביכולה לעמוד על האיסור אלא דאכלה גם היתר דבכה"ג מיירי בפ' כל האסורין אבל באכלה כל ימיה איסור ולא אכלה היאר אסורה ול"מ מע"לע וכ"נ עיקר ועיין להמח"ב:

סימן ס"א א' ד"ג הלחיים הם ב' לחיים ימין ושמאל כ"כ הפר"ח דלא כמ"ש יב"מ לוחא עליונה ולוחא תתאה ע"ש וכ"נ מהגמ' ס"פ הזרוע דדריש ה' דהזרוע לזרוע ימין וה' דהלחיים לעורו ואי איתא נימא גם ה' דהלחיים ללחי ימין אלא ע"כ לא מחייב אלא לחי התחתון ומאי דכתיב לחיים לשון רבים היינו ימין ושמאל:

ב' ד"ה מצוה להפרישם מש' דליבא איסורא והתוס' בדקל"א כ' דאיסורא מיהא איכא ואפשר דאינו אלא איסור מדרבנן ועפירש"י בפ"ק דביצה די"ב אמתני' דאין מוליכין מתנות לכהן ולהב"י בא"ח סי' תק"ו ע"ש:

ג' ד"ו שחט ומצא טריפה פטור כהפר"ח אפי' אינה טריפה אלא מכח חומרא פטור דבעי' זבח הראוי לאכילה ע"ש והפ"ת חלק עליו דמ"הת ראוי לאכילה ע"ש וכ"נ מדברי התוס' ר"פ שילוח הקן בד"ה יצא שב' דל"מ' מתקח. לך דביצי תורין לא נהנין ולא מועלין ע"ש הרי אע"ג דלא נהנין מדרבנן חייב בשילוח משום במדאורייתא שרי ואע"ג די"ל דכוונתם דהגמ' ניח"ל לאתויי משלח תשלח דפסול גם מדאורייתא מ"מ מפשטות דבריהם אין נר' כן וכ"מ מדברי מרן בש"ע סי' כ"ח דין כ' ע"ש בהגה וכ"כ הש"ך סי' רצ"ב סקט"ו דאם שחט מקצת סי' ושהה שהייה שאינה פוסלת אלא מכח חומרא חייב בשילוח דלא כהמ"מ וכן הסכים הבר"י שם רלא כה' פרי צדיק דצ"א ע"ש ומהתימא עליו שבס' מח"ב בסי' זה הסכים לדינא כהפר"ח ועיין להרמב"ן בחי' ובפ' כסוי הדם דפ"ה שכ' דפטור מכסוי כיון דמדרבנן אסור וכבר עמדתי על דבריו בחי' שם ע"ש ובד"פ שלוח הקן בחי' ייחסתי סברא הלזו להרמב"ם ועיין לה' ק"י בסוף אות זכיה ע"ש ומ"מ נר' עיקר דבכסוי ומתנות ושלוח הקן אזלינן בתר דאורייתא וכיון דמדאורייתא שרי חייב בכולהו ואין לומר דבמתנות כיון דאיכא דררא דממונא המע"ה שהרי מוכח בפ' ראשית הגז דקל"ה וקל"ו דבמתנות אזלינן לחומרא דפריך אדרבה נילף וכו' ע"ש בפירש"י. ומעתה מ"ש ה' דינא דחיי עשין ס"ה דאם הביצים נוצר בהם אפרוח א"ח בשילוח דכתיב ותקח לך ולא לכלביך ע"ש ד"ז במחלוקת הוא שנוי דלפמ"ש הרשב"א בת"ה בית ב' ש"ד דהאפרוח שלא יצא לאויר העולם מדרבנן הוא דאסור ע"ש חייב בשילוח כיון דמדאורייתא שרי ולדעת הר"מ דאסור מדאוריית' א"ח בשילוח. מיהו נר' דיש לפוטרו משלוח לכ"ע מט"א משום דלא נוצר האפרוח אא"כ מסרחת כדאיתא בגמ' ס"פ כל האסורין ופ' מרן בסי' וכיון דאינו ראוי לאכילה מצד עצמו לא קרי ביה תקח דמ"ל מצד עצמו מ"ל מכח איסורא דרביע עליה והנה בר"פ שלוח הקן אמרי' בגמ' האי מוקדשי' ה"ר וכו' ומוקי לה רב במקדיש פירות שובכו ושמואל מוקי לה במקדיש תרנגולתו לבד"ה וי וי"לד אמאי לא אמר שמואל במקדיש פירות שובכו לב"ה ואמאי נקט תרנגולתו גם רב אמאי לא ביאר למזבח כיון שזהו עיקר מחלוקתם וצ"ל משום דקי"ל כל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם וכשפודהו מב"ה נתפס בק"מ ולכך בפירות שובכו כיון דראויין למזבח אפילו הקדישן לב"ה כיון שסופם לבוא למזבח דין ק"מ אית להו ולכך רב אמר סתם ושמואל מוקי בתרנגולת דלא חזי למזבח ועיין בר"פ המנחות והנסכים דמתבאר שם דהא דכל הראוי למזבח א"י מידי מזבח אינו אלא מדרבנן ועיין להמש"ל בה' ערכין ולפ"ז למדנו דאפילו דמאורייתא קב"ה נינהו אזלי' בתר דרבנן ופטור משלוח הפך ממה שנתבאר מיהו הא ל"מ דכיון דקי"ל המקדיש תמימים לב"ה עובר בעשה לא ניחא לשמואל לאוקומה במקדיש באיסורא ורב נמי נקט סתם דמסתמא בהתירא מיירי:

ד' די"ג יכול להאכילם לכלבים כ' מהרש"ל ביש"ש בפ' הזרוע סי' י"א דוקא שהסריחו או כחושים והביאו הש"ך ועיין בבכורות