שלחנו של אברהם פה

וראיתי לבאר הני יב"ח אי בעי' כל א' מל' יום או אחד חסר וא' מלא כס' רוב השנים הנה התוס' בפ' המדיר דע"א בד"ה ר"י כ' חדש דקרא ל"י אבל חדש דדברי חכמים חסר ודוקא אי הוו מצו למינקט ל"י ולקט חדש אבל ג"ח דהבחנה וט"ח דמעוברת הוו חדשים דל"י משום דטירחא להו לפ' צ' יום ור"ע יום וכן הא דקתני שם בכהנת ב' חדשים יקיים ע"ש וא"כ ה"נ דטורח לפ' הימים הוי כל חדש מל' יום ולא א' חסר וא' מלא וכן לחד תירוצא שכ' שם דאפילו בלשון חכמים ל' יום אלא היכא דמוכח שאני ע"ש ה"נ לא מוכח והת"הד סי' רמ"ו גבי כ"ד חדשים דיניקה כ' דלתי' הא' שכ' התוס' בפ' המדיר הוי נ"ר חסרים והוא תימא דה"נ טריחא להו מילתא כמו ט"ח דמעוברת וע"ש במ"ש משם המרדכי בפ' החולץ דלא בעי' שלמים גבי מינקת ועיין למרן בב"י בא"הע סימן י"ג ע"ש וכן בשהיית יב"ח הדבר צל"ע ולפמ"ש הת"ח כלל ע"ג דבעי' כאן בשנה מעוברת י"ג חדש משום דבעי' שיעברו עליו חמה וצינה ע"ש נראה דבחד מלא וחד חסר סגי כיון שעברו עליו חמה וצנה וצ"ע:

ובשנה מעוברת כ' הת"ח דבעי' י"ג חדש והפר"ח דחה דבריו והוכיח דכ"מ דנקטו חכמים לשון חדשים אין חדש העיבור בכלל וכ' דאפילו בלשון שנה דקרא פליגי ר' ורבנן בפ"כ דערכין ע"ש ותמהני דאפילו רבנן דאמרי התם דל"א ע"א גבי בתי ערי חומה חדש העיבור בכלל היינו מדכתיב שנה תמימה ובכור יליף התם שנה שנה מבתי ע"ח אבל בעלמא לא ועמ"ש הר"ן בנדרים דס"ג ע"א בשם הרשב"א ע"ש ואולם יש לקיים דבריו לחד תי' שכ' התוס' שם בד"ה מיום דכל הנך דנדה בעי' מע"לע דילפי' שנה שנה מבע"ח כדילפי' בבכור לענין חדש עבור ע"ש וא"כ ה"ה בכ"מ דכתיב שנה ילפי' מבתי ע"ח כדילפינן בבכור:

איברא דאיכא למידק בדברי התוס' הללו דא"א דכל היכא דכתיב שנה ילפי' מנ"ש מבתי ע"ח אמאי אצט' בגמ' שם בנדה להנהו קראי דדרשי לשנה שלו ולא שנת מנין עולם לילף הא מילתא נמי בג"ש דשנה שנה וי"ל דלהא מילתא לא ילפי' מבתי ע"ח כיון דאיכא שנה בקרא דהיא למנין עולם טפי ילפי' מההוא שנה ובכור דלשנה שלו ילפי' מקדשי' דבמי' שנה שלו כראי' התם בדי"ח או משנה בשנה בפ' עד כמה. מיהו אכתי ק' בדברי התוס' הללו מה יענו למה שהק' שם בדי"ח בד"ה שנתו דמ"ש דא"א קרא למע"לע לא יתכן לפ"ד הללו דא"כ הו"ל קדשי' ובתי ע"ח ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדין והיכי ילפי' בעלמא. בשנה שנה ואפילו נימא דבג"ש ילפי' מב' כתובים כמ"ש במ"א אכתי ק' למאי אצט' למכתב בקדשי' נילף בשנה שנה מבתי ע"ח כדילפי' בעלמא וי"ל דס"ל דגם ח' דהרצאה בעי' מע"לע ול"ק מ"ש ברי"ח ובמ"א כתבתי בזה והתוספות בדי"ח אזלי לפום תי' קמא שכ' בדל"א דלא ילפי' אלא בכור לענין חדש העיבור ונ"ל קצת ראיה דשנה סתם בעלמא היא יב"ח מדתניא בפ"ק דר"ה ד"י ע"א פר האמור כן כ"ד חדש ויום א' דבר"מ שהיה רמ"א כ"מ שנאמד פר בן ב' שנים הרי דנקט לה בלשון שנים וקאמר כ"ד חדש וכ"ז כלשון שנה אבל בלשון חדשים לכ"ע אין חדש העיבור בכלל וכ"כ הרדב"ז בח"ג סי' תנ"ד שלכך נקטו יב"ח גבי אבילות אביו. ואמו להוציא חדש העבור ומ"מ כאן גבי שהיית יב"ח דטריפה הת"ח טעמו ונמוקו עמו כיון דאמרו בגמ' הטעם משום חמה וצנה לא חשו למינקט ל' חדשים אע"פ דחדש העבור בכלל כיון דתלו הטעם בחמה וצנה וכן הסכמת האחרונים דבעי' י"ג חדשים בשנה מעוברת דלא כהפר"ח ועיין להנ"ב חא"הע סי' ך':

סימן נ"ח א' ד"ד אם עמדה וכו' כ' רי"ו אם עמדה ושהתה מע"לע א"צ בדיקה והכלבו כ' דצריך בדיקה וכ"מ בסמ"ק ב"י ומדברי התוספות בפא"ט דנ"א ע"ב בד"ה עמדה שכ' רהגי' בזבחים עמדה א"צ וכו' נר' דגם בעמדה ושהתה צריכה בדיקה דאל"ה אכתי קשה אמאי ירעו הא איתיה בתקנתא דעמדה ושהתה גם מהגמ' דזבחים יש להוכיח כן אלא ע"כ דגם בעמדה ושהתה צריך בדיקה ונר' דלזה כוונו התוס' בקמא ד"ן ע"ב בד"ה אם שהוכיחו מב"הג דבשהתה צריך בדיקה דר"ל שהתה ועמדה והוכיחו דכ' ב"הג צריך יב"ח ע"ש ול"ק מ"ש הר"ב בש"מ שם ע"ש מיהו י"ל דכי אמרי' הלכה צריך בדיקה עמדה ושהתה נמי צריך בדיקה דעמדה ושהתה דינו כמו הלכה לחודא ולא אמרי' עמדה ושהתה א"צ בדיקה אלא לדידן דקי"ל הלכה א"צ בדיקה ועיין להפר"ח וי"לד על מרן בש"ע דכדין ו' כ' הלכה א"צ בדיקה וכדין י"ח כ' לדידן דאין בקיאין בבדיקה אין תקנה לכפולה אלא שהיית יב"ח גם בדברי ה"ג י"ל ועיין להכנ"הג הג"הט אות ט"ז ומסקנת האחרונים עמדה ושהתה צריכה בדיקה והלכה א"צ בדיקה:

ב' די"ב בהגה חוששין וכו' כ' הש"ך אפילו בפחות מי' וכ"ד הפר"ח אבל ה' פ"ת התיר בפחות מי' וכ"כ מהר"ם שיף בגמ' לפירש"י דף גבי בית המטבחיים אין בו משום ריסוק איברים במקום גבוה ע"ש:

סימן ס' א' ד"א הגה בהמה שנתפטמה בדברים אסורים וכו' בפ' אלמנה לכ"ג דס"ו איתא כהן ששכר פרה לא יאכילנה כרשיני תרומה וכ' התוס' הטעם דתרומה אסורה בהנאה של כליו אבל המרדכי כ' בשם רבי' יקר מפני שהבהמה מתפטמת בתרומה נמצא ישראל אוכל תרומה ודחה דא"כ היאך אנו אוכלין תרנגולת שנתפטמה בשרצים ע"ש והכנ"הג תמה ע"ד ה"ר יקר מגמ' דב"ק דע"א די"ג דקאמר וא"א שכירות קנייא אמאי לא יאכילנה כרשיני תרומה דידיה היא ותי' דש"ה כיון דשכירות קניא הו"ל פרת כהן ופרת כהן שהאכילה כרשיני תרומה מותר למוכרה לישראל ע"ש והיא גופה קשיא לרבינו יקר אמאי פרת כהן שהאכילה תרומה מותר למוכרה לישראל ועוד אני תמיה מגמ' דפ' אלמנה גופה וכל היכא דחייב באחריותה אכלי והתניא כהן ששכר פרה מישראל וכו' ומאי קושיא הא הוי כאוכל ישראל תרומה וצ"ל דגם רבינו יקר מודה דבדיעבד שרי דזה וזה גורם הוא אלא דלכתחילה אסור דז"וז גורם דשרי אינו אלא בדיעבד וכיון דדידיה היא משום שכירות קניא ומשום אחריות שרי אפי' לכתחילה דכדיעבר חשיבה ומ"מ מלבד שזה דוחק עוד בה דא"כ מאי מקשה המרדכי היאך אנו אוכלין וכו' הא כיון