שלחנו של אברהם פד

ואח"כ נתערבו הגבינות אמאי לא שרי ליה מס"ס כמו דין סירכא שכ' אח"ז אי איתא דכי נודעו ביחד שרי. ואי מיירי שחלב כל החלב ביחד ואח"כ עשו גבינות הא מדאורייתא מ"במ בטל ברובא ולא נשאר אלא איסור דרבנן ולא נודע עד שנעשה דרבנן וס"ד לקולא וכ"נ מדברי הרשב"א בת"ה שהבאתי דאפילו שנודעו ביחד לא הוי ס"ס ובס"ד המתגלגל נר' מדברי התוס' בחולין דף קי"א דאפילו לא נודע עד שנעשה דרבנן ספיקו להחמיר דאהא דאמרי' התם כבדא עילויה בשרא אסור כחלא עילויה בשרא שרי מ"ט האי דאוריתא והאי דרבנן כ' אע"ג דדם שבישלו דרבנן מ"מ כשנפלט קודם שנתבשל הוי דאורייתא הרי דאע"ג דכשנודע הוי דרבנן אזלי' להחמיר דודאי הא דקאמר הגמ' האי דאורייתא והאי דרבנן הוא מטעמא דמספק"ל אי דם מישרק שריק דאל"ה מ"ש דאורייתא מדרבנן:

והנה מדברי התוס' בפ"ק דחולין שהבאתי יש ללמוד דבמידי דליכא חזקה קמייתא לא אזלי' בתר השתא דנימא חזקה כדהשתא ובפ"י יוחסין דע"ט ס"ל לרב דקי"ל כוותיה ביומא דמשלם שית מדהשתא בוגרת מקודם נמי בוגרת והרב שב שמעתא ש"ג פי"ו המציא מחלוקת בד"ז בין רש"י והתוס' שם והוכיח ממ"ש הטור בא"ה סי' ל"א בשם הרמ"ה בקידשה בדבר שאחר הקידושין ראינו שהוא שו"פ דהוי מקודשת ודאי דמחזקי' לו כדהשתא שהוא שו"פ ע"ש. ותמהני דהטור בסימן ל"ז כ' בשם הרמ"ה אהא דאמרי' מדהשתא בוגרת וכו' דדוקא במכחישתו וא"א דס"ל מחזקי' ליה כדהשתא אפילו אין מכחישתו נמי. ובדברי הרמ"ה רסי' ל"א י"ל דלאו קידושי ודאי ממש קאמר שאם קידשה אחר אינה מקודשת וכמו שצידד מרן שם בכ"ה ע"ש ומה שהוכיח הש"ש מגמ' דפ"ק דקידושין די"ב מההיא דיתיב ר"ח ומעיין בה אי אית בה שו"פ דמש' הא השתא שו"פ מחזקי' לה כדהשתא ע"ש לא מיכרעא די"ל דאי השתא שו"פ איתרע ליה חזקת פנויה והוי ס' קידושין אבל אי השתא לית בה שו"פ מוקמי' לה בחזקת פנויה ומש"ה קא מעיין בה. ועיין בשיטה שלא נודע למי מקדושי' שם בסוגיא ע"ש ועיין למהר"י אלפנדארי הובאו דבריו בס' פני משה ח"ב סימן קכ"ז שכ' דלא אמרי' חזקה מדהשתא וכו' אלא גבי בגרות דאתי ממילא אבל בסי' תלויה דאפ' ע"י אדם לא אמרי' מדהשתא תלויה וקילשיה ה' פ"מ שם בסי' קכ"ח ע"ש וק' דבגמ' דקידושי' שם פריך ההיא דש"מ אההיא דמקוה שנמדד לשמואל מש' דלרב ניחא ולפ"ד ק' הא אפילו רב מודה במקוה דאפשר ע"י אדם דלא אמרי' מדהשתא וכו' וע"ש בתוס':

ג' ד"ט חוששין לס' דרוסה. כתב המ"ב סי' פ"ז ס' דרוסה שהוא שותק והן מקרקרין לא הוי אלא מדרבנן ולא הוי מדאורייתא אלא דרוסה שנתערבה ע"ש. והרב משבצות זהב הוכיח כן מדברי הר"מ בפ"ה ד"ג שכ' הואיל ואין בפי' אלא דרוסה החמירו בה ואסור ספיקה ע"ש וליתא דהר"מ לשי' אזיל דס"ל ס"ד לחומרא אינו אלא מדרבנן ולא החמירו אלא בדבר המפו' בתורה ולא מהל"מ וכמ"ש הפר"ח ר"סי כ"ט ע"ש ואפשר דגם המ"ב שכ' דס' דרוסה מדרבנן היינו משום דס"ד לחומרא מדרבנן כדעת הר"מ אבל להסו' דס"ד לחומרא מדאורייתא ג"ז מדאורייתא ואין להוכיח דס' דרוסה דאוריית' מדאסרי' בפא"ט גבי ההוא שרקפ"א דס' דרוסה למוכרו לנכרי שמא ימכרנו לישראל ואי דרבנן הוי ס' דרבנן ולקולא דכבר כ' הת"הד סי' קפ"ח דאפילו איסור דרבנן אסור למוכרו לנכרי ועיין מ"ש בזה בא"ח סי' תס"ז:

ד' די"ג ודוקא כשיש לפנינו כלב ואריה וכו' כ"כ הרשב"א בת"ה דמ"ד ע"ב ומש' מדבריו שם דאי איכא אריה לפנינו וליכא כלב אפילו דמצוי בעיר כלב יותר מאריה ורוב כלבים אזלי' בתר מאי דאיכא בעדר השתא ודוקא בדליכא שניהם לפנינו הוא דאזלי' בתר המצוי. ותמהני הא קי"ל דרוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאמרי' בפ' לא יחפור דכ"ג וכ"פ כל פו' הלכות איברא דאיתא שם בגמ' דכ"ד ההוא חמרא דאשתכחו בפרדסא דערלה שרייה רבינא לימא משום דסבר כד"ח דהלך אחר הרוב ודחי ש"ה דאי מיגנב מינה אצנועי בגווה לא מצנע וה"מ חמרא אבל ענבי מצנעי ופ' הר"מ בפ"י מה' מ"א והוא תימא כיון דפ' כר"ח דאזלינן בתר רובא א"צ להאי טעמא וכבר עמד בזה הלח"מ ותי' משום דרובא דעלמא גוים והא דרוב גנבי ישראל לאו רוב גמור הוא וא"כ אי לאו טעמא דמצנעי הוה אסור משום יי"ן ע"ש ועפ"ד ניחא מ"ש הש"ך סי' קנ"ט סקכ"ח כיון דרוב גנבי גוים לא הוי ס"ס ואמאי שרי ע"ש די"ל דרובא דרוב גנבי לאו רוב גמור וכמ"ש הלח"מ גבי רוב גנבי ישראל וכיון דלאו רוב גמור מצט' לס"ס כמ"ש התוס' בפ"ק דכתובות ד"ט ע"א ע"ש מיהו דברי הלח"מ תמוהים דאכתי קשה אמאי בענבי אסור כיון דליכא חשש דיי"ן ואזלי' בתר רובא וראיתי להרמב"ן בחי' שכ' אבל ענבי מצנעי פי' עבידי ודאי דמצנעי ואפילו לר"ח אסור דכי האי לאו קרוב בלחוד אלא במקומו ממש וחזקה כאן נמצא וכאן היה והביא ראיה לדבר ע"ש. ומעתה ניחא דברי הר"מ ודברי הרשב"א בת"ה דכל דנמצא במקומו ממש עדיף מרובא:

ה' כתב הב"ח בתשו' החדשות סי' ך' כל היכא דנעשו ב' כיתות בחדר א' בב' מקומות נפרדים אע"ג דודאי על במקום א' שהרג וקטע מהם ב' וג' וכולהו אסירי מ"מ לגבי הני הכת האחרת הוי ס' לא על ע"ש והיינו בב' מקומות נפרדים כגון כלוב דשם מיירי בכ"הג וכ"מ במס' בתרא דנ"ה ע"ב ע"ש בגמ' ועיין מש"ל בסי' קכ"ט:

ו' די"ח ול"ל תקנתא אלא בשהויי יב"ח כ"כ בע"הג הביאו הטור ונראה דלא קאי אנפולה דבנפולא איכא תקנתא אחריתי בהילוך דקי"ל כר"י דהלכה א"צ בדיקה כמ"ש בסי' נ"ח והכנ"הג שם בהג"הט אות ט"ו כ' דס"ל לה"ג דהא דהלכה א"צ בדיקה היינו בדיקת ריסוק איברים אבל בדיקה דקריעת איברים צריכה דאפילו הלכה חיישי' שמא נקרעו איבריה ע"ש ותמהני דבגמ' בפ' התערובת דע"ד אמרי' כולהו כר"ל לא אמרי קסברי הלכה א"צ בדיקה וא"א דצריכה בדיקה דקריעת איברים אכתי ק' אמאי לא אוקמוה כר"ל ואפ' דס"ל דכולהו הנך אמוראי פליגי בהאי מילתא גופה אליבא דר"י אי צריכה בדיקה. דקריעת האיברים ופ' כר"ל לחומרא ועיין בדברי הרא"ש בפא"ט גבי נפולה. ומ"ש הכנ"הג שם דגם רש"י החולק על בה"ג מודה בנפולה כיון דאפשר בהילוך ע"ש אין נראה כן שהרי רש"י הביא דברי בה"ג בשמעתא דנפולה וחלק עליו ודברי בעל העיטור שהביא הטור בסימן נ"ח הם כדעת ה"ג ולא כדעת רש"י וכמ"ש מרן בב"י שם: