שלחנו של אברהם פג

מסתברא וכו' ודחיק ומוקי דברי הר"ן בלא ניטלה לגמרי אלא דיצא הבוכנא מאסיתא ומ"ש דשף מדוכתיה והוא דאעכול ניבי היינו דזז ממקומו ולא יצאת הבוכנא מאסיתא ע"ש ונעלם ממנו דברי התוס' דפ' השוחט דס"ל דניטל הירך וחלל שלה קיים דכשרה וביצא בוכנא מאסיתא נר' דבעי' איעכול ניבי וב"ב הכנ"הג הגהב"י אות כ"ג דכ"ז בכלל שף מדוכתיה דאיתמר בגמ' דבעי' איעכול ניבי ע"ש:

ג' אם נבראת שמוטת ירך. ב' התוס' בבכורות ד"מ ע"א בד"ה שנשמטה וכו' דשמועה מתחי' בריאתה כשרה ע"ש אבל רש"י בחולין דנ"ח אהא דחסר הרגל טריפה כ' דהוי שמוטת ירך וכ' הל"ח אות רצ"ה הא רלא מייתי מתני' דנחתכו רגליה משום דהתם נחתכו ע"י אדם וס"ל כמ"ש הר"מ דחתוכה וחסורה תרי מילי נינהו ולכך מייתי משמוטה דמיירי אפילו מתחי' בריאתה ע"ש וכ' הש"ר דיש להחמיר כדעת רש"י דלא כהפר"ח סק"י ואם נבראת נטולת הירך וחלל שלה לגמרי מתבאר מהגמ' בנדה דכ"ד ע"א דהוי נבילה ע"ש ורש"י בבכורות שם בד"ה בנטול כ' דניטל ירך הוא והל"ח שם אות ג' כ' דלא דק דא"כ נבילה הוי והש"ד סוף אות ח' ב' דש"ה דנברא כך ע"ש ולא זכר גמ' דנדה שהבאתי ועיין הר"ן בחי' בנדה במ"ש משם הרמב"ן ז"ל ע"ש:

ד' ד"ה אלא נשכר ויצא לחוץ וכו' דעת הרשב"א אפילו לא יצא לחוץ בעי' רוב בשר קיים וביצא לחוץ בעינן רוב עוביו ורוב הקיפו וכ"נ דעת הג"א מעשה באווז שנשבר עצם הירך למעלה מהארכובה בסמוך לו וחזר ונקשר ואותו העצם נשבר ולא יצא לחוץ וכו' ולא אמר בו ר"י לא איסור ולא היתר ע"ש וע"כ דמספק"ל בלא יצא לחוץ אי בעי' רובו ואי סמכי' על הקשירה להתיר ומרן בב"י בסוף הסי' גבי דין דנקשר שכ' הטור משם הגאונים כ' דהג"א מסתפק בד"ז ע"ש ואע"ג דמרן בב"י פ' דלא כהרשב"א מ"מ מייתי מהג"א דהאי דינא דנקשר מספק"ל ולדידיה בלא יצא לחוץ מ"מ נ"מ לדידן ביצא לחוץ והד"מ שם ב' ע"ד מרן בב"י ואינו נכון דהג"א בצ"הג מיירי ע"ש ותמהני דהא בעצם הירך מיירי בהדיא וארכובה דנקט היא ארכובה העליונה:

ה' והאבר אסור מדרבנן בגמ' אמרי' דאין בו אלא מצות פרוש ופירש"י ז"ל מדרבנן וקרא אסמכתא וב"ד הרשב"א והר"ן וכ' הסמ"ק סימן ר"א דבס' אזלינן לקולא ואסור להושיטו לב"נ אבל דעת הר"מ בפ"ה מה' מ"א דין ו' דדרשא גמורה היא ואסור. מדאורייתא וכ"נ מדברי רש"י בפ' כ"ש דכ"א בדברי הי"מ שהביא שם והפר"ח סי' ס"ב סק"ז הוכיח כהר"מ מהתוס' בסוף עכ"ום דקתני אבר מן החי כיצד אבר ובשר המדולדלין אסור לב"נ ע"ש. ול"מ די"ל דבב"נ שחי' עושה ניפול ודוקא בישראל הוא דכתיב במותם כדאי' בפ' בהמה המקשה ועיין לה' אמונת שמואל סימן י"ד וכצ"ל בתוס' עצמה דאי כדברי הפר"ח מאי שיאטיה גבי אמ"ה דקתני אבר מ"ה כיצד הא מובשר בשדה הוא דנ"ל ועיין לה' בתי כהונה ח"א בה' מ"א ועיין בגמ' בס"פ העור והרוטב ולה' שאלת יעב"ץ ח"א סימן י"ח ובמ"ש בסי' ס"ב ע"ש:

ו' וצריך לחתוך גם מעט ואע"פ דאין איסורי אלא מדרבנן החמירו לאסור גם מקום חתך כפירש"י בפ' ג"ה והפר"ח סקי"ז הוכיח מדברי הר"מ בפ"ה מה' מ"א ד"ח וד"י דלא החמירו בזה ע"ש והוא תימה דהר"מ ס"ל דדרשא גמורה היא ומדאוריית' אסור כמ"ש מדבריו שם ד"ר וכמ"ש ה"ה שם די"א והביאו הפר"ח גופיה בסי' ס"ב סק"ז ע"ש וא"כ ודאי דאסור מקום החתך כמו בעובר כיון דמדאורייתא הוא:

סימן נ"ו א' ד"י בהגה ולדידן דאין אני בקיאין בבדיקת העוף טריפה ואם שהה יב"ח כשר כדלקמן סי' נ"ז מיהו בעי' ששתה יב"ח מיום שחזר ונקשר ולא מיום השבירה דחיישי' שמא אח"כ נשבר גיד מצ"הג ה' מכתם לדוד חיו"ד סי' ט' וחיליה ממ"ש הפר"ח סי' נ"ז גבי שבורת הגף דלא מהני שתיית יב"ח משא"כ בשמוטת הגף ע"ש ועיין מ"ש בזה לעיל סי' נ"ב ע"ש:

סימן נ"ז א' ד"ג אבל ס' אם נכנס וכו' היינו בס' אם נכנס לחצר שיש שוורים שם בבית א' אבל אם נכנס לחצר וס' אם נכנס לבית שיש בו שוורים תליא בפלוגתא לפ"ד הט"ז סי' כ"ט כמ"ש שם ע"ש:

ב' ספק טריפה שנתערב בא באחרים פלוגת' דרבוותא בפ"ק דביצה דר"ת ס"ל דשרי דהוי ס"ס ור"י ס"ל דס' א' בגוף וס' א' בתערובת לא הוי ס"ס והובאו בטור ע"ש ומרן בש"ע בסי' ק"י פ' כר"י ע"ש וכ' הרשב"א בתה"א דקי"ד הטעם משום דלא באו ב' הספיקות בזמן א' דקודם שנתערב היה ס' בגופו וכבר אוסרין אותו אלו היינו מכירין בספיקו ולא דייני' בס"ס אלא כגון ההיא דפ"ק דכתובות דשמעתא דפ"פ מצאתי דב' הספיקות באו בזמן א' ע"ש ועיין לה' מעיל שמואל סי' ז' וראיתי לה' עדות ביעקב סי' ה' שהק' על טעמו של הרשב"א מגמ' ר"פ כל הצלמים דאמרי' שברי צלמים מותרין משום דהוי ס"ס דס' לא עבדום ואת"ל עבדום שמא בטלו הרי דגם דלא חייל בזמן א' דייני' ליה בס"ס ותי' דש"ה דאיכא רובא דמסייע לס"ס במ"ש התוס' שם בד"ה אמר שמואל ע"ש ותמהני דלא כ' התוס' דהוי רובא להתירא אלא לר"ל דס"ל נשתברה מאליה מותרת דאז הוי נשתברה מאליה ושברה גוי רובא להתירה אבל לר"י דס"ל נשתברה מאליה אסורה ואלביה הוא דאמרי' שברי צלמים מותרין משום דהוי ס"ס ולקושייתו י"ל כמ"ש התוס' שם בד"ה ואין דס' דהיתר דהתם רגיל ושכיח ע"ש וא"כ ל"ד לס"ס דעלמא ומן האמור יש להוכיח מכאן דאפילו אין צדדי הס' שקולין מצט' לס"ס שהרי לר"י רוב שבירות לאיסור דהיינו ע"י ישראל ונשתברה מאליה ואפ"ה מצט' לס"ס להיתר שברי צלמים ועיין מ"ש בזה בסי' ק"י ע"ש:

והנה דעת מרן בב"י בס"סי זה דס' בגוף וס' א' בתערובת היכא דנודעו ב' הספיקות ביחד הוי ס"ס וכן בס' דאורייתא המתגלגל ונעשה דרבנן אי לא נודע עד שנעשה דרבנן שרי ע"ש והד"מ חלק בשניהם ע"ש וכ"נ מדברי התוס' בפ"ק דחולין די"א ע"א בד"ה אתיא שכ' מכאן יש ללמוד היתר בגבינו' שנעשו מבהמות הרבה ונטרפה א' מהם ע"ש והשתא במאי מיירי אי בשנעשה חלב של כל בהמה לבדו גבינה