שלחנו של אברהם פב

גילוי לד"ז ומסיק שהיא טריפה וכן עיקר:

ג' ד"ג נעקר מהצלעות הגדולות וכו' כ"ד הרשב"א ורי"ו דדוקא בצלעות הגדולות אבל בצלעות הקטנות אפילו נעקר צלע וחצי חוליא כשרה והביאו הטור וכ' דהרא"ש לא חילק ע"ש והיש"ש סי' ס"ח הוכיח כן מדלא מוקי הגמ' בעיא דר"א ור"פ בנעקרה צלע מכאן וכו' בצלעות הקטנות אלא ע"כ אפילו בחצי חוליא טריפה ע"ש. ונר' דל"מ דע"כ מ"ל להגמ' דר"א ור"פ אצלעות דמתני' קאי דאלת"ה אכתי ק' אמאי קאמר הגמ' דלא שמיע להו הא דרב נימא דשמיע להו וסברי דבצלע גדול מיירי אבל בצלע קטן וחצי חוליא כשרה ומבע"ל בצלע מכאן וצלע מכאן אי טריפה וא"ל גיסטרא הוי ואפילו בא' טריפה וכדקאמר הגמ' כיון דא"ל גיסטרא היינו דתחיה ע"ש בפירש"י אלא ע"כ דמ"ל להגמ' דאמתני' קאי דבגדולות מיירי ועפ"ז אין להוכיח מהגמ' דבצלעו' הנק' חזה אין מצט' לשבירת הרוב כמ"ש הש"ך בשם ראב"ן אם נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן לא הוי גיסטרא מדלא מוקי בעיא דר"א ור"פ בהכי די"ל דאצלעות דמתני' קאי ולעולם בצלע וקצת חוליא מכאן ובצלע וקצת חוליא מכאן אפי' בצלעות הנק' חזה הוי גיסטרא כמו בצלעות דלמטה דלכ"ע גיסטרא הוא כמו שנראה מדברי היש"ש שהבאתי:

ד' צלע וחצי חוליא וכו' לאו דוקא חצי חוליא אלא אפי' מקצת חוליא כ"נ מפירש"י בגמ' דנ"ב ע"ש דלא כהפ"ת אות א' ואות ו' והלבוש כ' דטעם הטרפות זה משום פסיקת חוט השדרה שא"א להתקיים כיון שנשברה החוליא ע"ש. ותמהני דבגמ' רפא"ט פריך אמאי לא חשיב בהדי טרפיו' הא דשמואל דנשברה צלע מעיקרא ופירש"י והתוס' דהיינו עם חצי חוליא ע"ש ואי איתא מאי פריך הא כבר תני נפסק חוט השדרה וכ"הג כ' התוס' שם בד"ה ואמר ובגמ' דמ"ח ע"א אמרי' טריפות דלאו מיניה לא קאמר ע"ש ועד"ז י"ל אמ"ש הלבוש בדין ה' דטעם דאם נעקרה חוליא דטריפה משום פסיקת ח"ה ע"ש דא"כ מאי פריך בגמ' רפא"ט ליחשוב ההיא דחוליא אלא ע"כ דאפשר לח"ה להתקיים וטרפות מצד עצמו הוא וכ"נ מדברי התוס' בפ' השוחט דל"ב ע"ב בד"ה וליחשוב שכ' מ"ל גיסטרא אפילו ח"ה קיים כגון נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן וחוט השדרה קיים ע"ש והיינו ע"כ במקצת חוליא עמה דאל"ה לאו גיסטרא היא כמת' בגמ' דנ"ב באופן דמוכח דטרפות זה מצד עצמו הוא ועיין להת"ח שם כמ"ש בדברי התוס' הללו ועיין בדברי ראב"ן שהבאתי לעיל. עוד כ' התוס' שם א"נ מ"ל גיסטרא למטה מבין הפרסות דלא מיטרפן בפסי' חוט השדרה הרי מוכח דלא כהלבוש בדין ה' דאפי' למטה טריפה וכ"נ מדברי הר"ם דטרפות בפ"ע הוא דבה"ש בפ"ט מנה נפסק חוט השדרה תחת סוג פסוקה וד"ז דחצי חוליא ודחוליא מנהו בפי' תחת סוג שבורה ע"ש הרי דתרתי נינהו ועיין ברין יתר חוליא בדין ג' ועיין להד"מ לעיל בסימן ל"ב במ"ש ע"ד הטור ע"ש:

ה' בגמ' שם איתא נעקרה צלע וחצי חוליא מכאן וצלע וחצי חוליא מכאן הו"ל גיסטרא ופירש"י דנבילה היא אבל הרמב"ן בחי' כ' י"ל דלא הוי אלא טריפה ע"ש ונ"ל שזה דעת הר"מ שלא מנה ד"ז בכלל ו' נבילות בפ"ב מה' שא"ה דין ב' ע"ש ובפ"ג מה"ש די"ט ול"ק מ"ש הכנ"הג הג"הט אות ז' ע"ש וראיתי בס' ראב"ן ד"ן ע"ב שכ' נעקרה צלע וחוליא עמה דהיא בוכנא ואסיתא טריפה וכן ב' צלעות א' מכאן וא' מכאן בלא חוליא טריפה ע"ש נר' מדבריו דבלא חוליא כלל קאמר דהא ברישא דקאמר חוליא עמה היינו חצי חוליא כמבו' בגמ' והוא תימא דבלא חוליא כלל כשרה כדאי' בגמ' והביאו שם מ"מ שמעי'. מדבריו דבסיפא לא הוי אלא טריפה כדעת הרמב"ן והר"מ ז"ל:

ו' ד"ד בהגה אפילו למטה וכו' כ"פ התוס' בעירובין ד"ז ע"א דנשברה חוליא אפילו למטה ע"ש ומוכח מדבריהם דאין בו טרפות דנפסק חוט השדרה דלא כהלבוש ועמ"ש בדין ג' וכ"נ דעת הטור בסי' ל"ב ועיין להד"מ שם:

סימן נ"ה א' ד"א וכן אם נחתך בסוף הפ' וכו' כ"כ הרא"ש בפ' בהמה המקשה דכיון דקשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא נקטי' לחומרא והוכיח כן ממ"ש רש"י צנא דאנקורי שכ' בארכובה או למעלה וע"וב חופין וכו' ע"ש וכתב הט"ז דגם בין הרגל והארכובה טרפה דאל"ה אכתי קשיין דיוקי אהדדי. ע"ש וא"ש טפי' לפ"ז מאי דאמרי' בנדה דכ"ד ע"א המפלת גוף אטום אין אמו טמאה לידה ומהו גוף אטום ר"א כדי שינטל מן החי וימות ומפ' ר"ז עד לארכובה דס"ל טריפה אינה חיה ע"ש והיינו עד הארכובה ולא ארכובה בכלל אבל רש"י והתוס' נדחקו ופי' עד למעלה מארכובה ע"ש מש' דבארכובה עצמה כשרה דלא כהרא"ש ומ"ש רש"י גבי צנא דאנקורי ע"וב חופין לא קאי אלא אלמעלה מארכובה ועפ"ז קשה ע"ד הרא"ש שכ' בדעת רש"י דכארכובה עצמה טריפה ונר' דבארכובה גופה שכ' הרא"ש דטריפה אינו אלא ס' טריפה דלא ידעי' דיוקא דרישא עיקר או דסיפא אבל התם בנדה אדרבה קולה היא דאין אמו טמאה ולכך אזלי' כאן וכאן לחומרא ואין זה תרי חומרי דסתרי כיון דס' הוא כמ"ש הרא"ש בתשו' להר"י בנו במ"ש מההיא דיבמות למעלה מן הארכובה משיאין את אשתו ע"ש ועיין להרדב"ז ח"ב סי' כ"ז שנר' מדבריו שהבין כדברי הרא"ש דכיון דקשיא רישא לסיפא אמרי' נעשה דיוקא דרישא כסיפא כאודחיה דגמ' ע"ש ולפ"ז בארכובה גופה טריפה ודאי וכבר נתבאר דמדברי הרא"ש בתשו' מתבאר דס' טריפה הוא דהוי מיהו לחד פי' שכ' הרא"ש בפ' בהמה המקשה דארכובה היא עצם התחתון א"כ כל שלמעלה ממנה הוא ודאי טריפה וזהו הנ"מ בין הפי':

ב' ד"ב והוא דאיעכול ניבי. כ' הר"ן דמסתברא שאם ניטלה הירך טריפה אע"ג דלא איעכול ניבי כיון דלא מצי הדרא בריא ע"ש והיינו בנשאר עור ובשר עד חציו אבל בניטל הכל נבילה נמי הוי כדאיתא בגמ' ניטל הירך וחלל שלה נבילה וכ"כ הכנ"הג הגהב"י אות ב' ע"ש אבל התוס' בפ' השוחט דל"ב ע"ב בד"ה וליחשוב בתחי' כ' ניטל הירך וחלל שלה קיים כשרה ואח"כ הביאו פ"ה דס"ל דטריפה הוי ובדנ"ז כד"ה ודילמא שהקשו לפירש"י הא נבילה הוי ולא תי' דבחלל קיים מיירי משום דלרש"י טריפה מיהא הוי כמ"ש בשמו בפ' השוחט והרב לבושי שרד בפתיחתו דף ג' תמה ע"ד הר"ן דד"ז פשוט הוא ולא הול"ל