שלחנו של אברהם פא

הללו דגם בשבר בצ"ה ל"מ שהיית יב"ח ועיין להמח"ב אות מ"ח שהסכים בנשבר הגף סמוך לגוף ואין בו עוקץ דבשר מה"ט ע"ש. גם מ"ש הפר"ח בסי' זה סק"ז דאם נשבר הגף סמוך לחיבורו בגוף לפנינו ישבר הגף כולו כי היכי דלא לינקיב הריאה וכשר ע"ש לא כ"כ אלא לשי' הסו' דעיקר החשש אינו בשעת השבירה אלא בכל שעה שהולכת ע"י הנענוע אבל להסו' דהחשש הוא בשעת השבירה לא מהני האי תקנתא וכ"כ המח"ב אות כ' ע"ש והכנ"הג הג"הט אות ב' ובתשובותיו סימן ע"ב נשאל בעוף שאין לו גף וס' אי נברא חסר גף וכשר או נשבר אח"כ וטריפה לפי מה שנוהגים לשער ברוחב הגודל כרמ"א בהגה וכ' דיש מכשירין אפי' נשבר אח"כ והסכים לאסור אך מתיר למוכרה לגוי ע"ש ונר' דתלייא בפלוגתא שכתבתי דהיש מכשירין ס"ל דחשש הטרפות הוא מכח הנענוע כל שעה וא"ב בנד"ז שהרי שבור לגמרי לפנינו מותר כמ"ש הפר"ח ואפי' אם יש לחוש שמא מעיקרא נשבר ולא ניתק ואח"ז ניתק לגמרי מ"מ שרי דהוי כס"ס שמא מעיקרא ניתקת לגמרי ואפילו דלא נשבר לגמרי מעיקרא שמא הלכה כמ"ד דוקא נשמט כפ' הש"ע אבל הכנ"הג ס"ל דהעיקר הוא בעת השבירה ועיין להמח"ב אות ו' וה' משבצות זהב נסתפק בנדון הכנ"הג אי מיירי כשאין הבוכנא קיים ואפ"ה התיר למוכרו לגוי א"ד דוקא בשהבוכנא קיים הוא דמתיר למכור לגוי ע"ש ואין מקום לס' זה דאי כשאין הבוכנא קיים א"כ נשמט הוא וטריפה לכ"ע וכמ"ש מרן בב"י והכנה"ג אתי עלה ממה שנוהגים לשער בגודל כרמ"א ועיין להש"ג הביאו המח"ב שהוכיח מדברי הכנ"הג במפתחות שחומרא בעלמא הוא שהחמיר בזה אבל מדינא שרי דהוי ס"ס ע"ש:

ג' ד"ג נשמטו אגפיו וכו' ואם נבראת חסירה גף כשרה דהשתא ליכא חשש דנקיבת הריאה כ"כ הכנ"הג וכ' הפריש' בריש סימן זה דאם נבראת בגף יתירה להר"מ דס"ל בל יתר כנטול כאלו נטול אבר כנגדו בתחי' בריאתו כשרה ולהרשב"א דס"ל כאלו נחתך טריפה ע"ש וכ"כ מרן בב"י סי' מ"א דלהר"מ כנטול מתחילת בריאתו ע"ש אבל הרשב"א בת"ה דט"ל כ' בהדיא דהו"ל כאלו נחתך והב"ח בק"א דחה דברי ה' פרישה וכ' דאפי' להרשב"א כאלו נטול מתחי' בריאתו הוא ע"ש ולא ראה מ"ש בת"ה וה' ט"ז כ' בשמו ר"סי זה כיון דטעם טרפיות הגף משום נקיבת הריאה הוא וביתר לא מינקבה הריאה כשרה לכ"ע אפילו אי הוי כנחתך ע"ש ואחריו נמשכו הכנ"הג והפר"ח ע"ש ומדברי הרשב"א בת"ה נר' כהפרישה דכל כה"ג טריפה שהרי בדט"ל כ' כל יתר כחתוך בידי אד ומט"ז אם יתר הכבד במקום מרה וחיותא טריפה ע"ש ובד"מ כ' דטרפיות הכבד משום נקיבת המרה ולא טרפיות מצד עצמו ע"ש הרי דאמרי' יתר כחתוך ומטרפא אפילו בטרפיות שאינו מחמת עצמו וה"נ דכוותה ביתר גף:

סימן נ"ד א' דין א' י"א מכאן וכו' כתב הש"ך בשם ראב"ן שהם לבד מאותן ב' צלעות הקטנות שנקראים חזה ולא צלעות ע"ש ור"ל א' מימין וא' משמאל ועיין בפירש"י בפא"ט דמ"ה ע"א אבל התוס' שם כ' דחזה הוא ב' צלעות מכאן וב' צלעות מכאן ולשי' זו אזיל הדמש"א שהביא הכנ"הג בסי' ט"ל בהגהב"י אות ר"ה ול"ק מ"ש ע"ד שם ע"ש ומ"מ נראה דכאן לכ"ע צלע מכאן וצלע מכאן הוא דאין מצט' לרוב צלעותיה וכ"כ ה' לבושי שרד דכ"ו ע"ב. מיהו מ"ש שם די"ח חוליות הוא דאיכא ממתני' דאהלות פ"א מש' ח' ועפ"ז תמה ע"ד התוס' ע"ש אינו מוכרח דמתני' דהתם באדם מיירי ולא בבהמה איברא דהת"הד כ"כ גם בבהמה מ"מ ממתני' אינו מוכרח גם הש"ך הביא מת"הד ולא ממתני'. שו"ר בס' ראב"ן דקמ"ג ע"ג שכ' צלעות י"א מכאן וי"א מכאן ואנו רואים שהם י"ג מכאן וי"ג מכאן מכלל דתנא דברייתא לא חשיב הני צלעות הקטנות בהדייהו ש"מ שאותן צלעות הסמוכות לצואר חזה הן ואם נשברו אין הבהמה נטרפת בהם ע"ש. מבואר יוצא דס"ל דד' צלעות הם שנק' חזה ב' מכאן וב' מכאן ואזיל בשי' התוס' וצ"ל דלראב"ן צלעות הקטנות שלמטה הם ב' דהא ג' חליות איכא בלא צלעות וי"ח חוליות הוא דאיכא וכדתנן באהלות וראב"ן שם מייתי הך מתני' ולמד משם לדין הבהמה ע"ש ולא נשארו חליות בצלעות אלא ט"ו רל י"ג צלעות גדולות ודחזה לא נשאר לצלעות הקטנות שלמטה אלא ב' ולדברי הש"ך דדייק מדברי הרשב"א דהקטנות שלמטה הם ג' צ"ל דס"ל דחזה הם צלע מכאן וצלע מכאן כפירש"י ועיין להש"ד אות א'. וראיתי עוד לראב"ן שם שכתב דהצלעות שנק' חזה מטרפות בסירכא ע"ש והוא תנא דמסייע להכנ"הג בסי' ט"ל בשם דמש"א ע"ש ועיין להכנ"הג בסי' זה הג"הט אות ב' ע"ש וכמ"ש הש"ך דהקטנות ג' הם וכ"מ בתשו' הרשב"א וכ' הכנ"הג הג"הט אות ה' דלא משמע שם מידי ע"ש ונר' דממ"ש בשאלה היו ט"ו צלעות וכו' דאמאי נקט לה בכ"הג כיון שעיקר השאלה היא יותר טריפה או לא הול"ל נמצאו י"ב ולא משמע דעל מעשה שהיה היה שואל אלא ע"כ דכלל גם הצלעות הקטנות שהם ג' והו"ל י"ב ואם יתר הו"ל ט"ו וכ"נ מדברי מור"ם בהגה דין ג' והש"ד כ' שלא ידע לאיזה ענין השמיענו הש"ך ד"ז דלא נ"מ לדינא כלל ע"ש וכבר נתבאר הנ"מ לדינא ועוד נר' דנ"מ למ"ש הפריש' והסכמת האחרונים דהצלעות קטנות אין מצט' לרוב ע"ש ואם נמצאת צלע יתירה דהו"ל י"ב מצ"א ונשתברו כל הי"ב נראה דטריפה היא דהיתר מצט' לרוב כיון שהם מן הגדולות שיש בהם מוח דלא כה' לבושי שרד דכ"ט ע"ש ומאי דקאמר בגמ' לר"י דברוב ב' צדדין א"א דלא קיימי זה כנגד זה ולא מוקי לה ביתר צלע דהו"ל כל הי"ב מצד א' משום דר"י אסתם בהמות קאי ולא ביתר וא"כ שפיר הודיענו הש"ך ד"ז רג' צלעות הן דאם נמצאו י"ד מצר א' היינו רביתייהו דאי הקטנות הם ב' כי נמצאו י"ד הוי יתר והיתר מצט' לרוב אבל השתא דהקטנות הם ג' לאו יתר הוא ואע"פ שאנו רואין שהיא גדולה תלי' דקטנה היא שאין בה מוח וגדולה בכמות וכיון שאין בה מוח כשרה היא:

ב' כתב הכנ"הג הגהב"י אות א' וג' משם דמש"א דטרפיות זה דנשתברו רוב צלעותיה נוהג בבהמה ולא בעוף דכל צלעות העוף אין בהם מוח וכ"כ מהריק"ש בדין ב' והמח"ב בשם קצת האחרונים שהסכימו לד"ז ע"ש וכולם לא ראו תשו' הרדב"ז ח"א. סי' קצ"ב שכ' בנדונו שהוא בעוף כיון דלא נשתברו רוב צלעותיה כשרה וכ"כ הבנ"הג בתשו' סי' ע"ה דד"ז נוהג בבהמה ובעוף וה' משבצות זהב כ' שלא מצא