שלחנו של אברהם פ

מועד כ' דיש מתירין משום דס"ס הוא שמא ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב ויש מחמירין וכ' הב"ח דטעם המחמירין דס"ל דמחט באיברים הפנימיים ודאי נוקב וכ"כ מהרשד"ם סימן מ"ה דמחט באיברים הפנימיים ודאי נוקב ממ"ש הר"ן ואי מחמת קוץ ודאי טריפה ע"ש ועיין להרשב"א בחי' דמ"ג גבי קורקבן ע"ש אבל מדברי הר"ן בחי' והג"א שם נראה דלא הוי אלא ס' טריפה וכ"ן מדברי הרמב"ן בחי' דנ"ג גבי עד שתינקב לחלל וכו' וכ"נ ממ"ש התוס' ד"ן בד"ה מחט ע"ש בחי' ומדברי הרשב"א ח"א סי' רע"ז ועיין להרב משפטי שמואל סי' ק"ל וכ"כ מרן בב"י סימן מ' בד"ה ודע לדעת הרשב"א בחי' גבי מחט בלב דלא הוי אלא ס' טריפה וכ"פ כאן בש"ע כדעת המתירין ואפי' בניקב העור מבחוץ שרי אם הוא ס' מחמת חולי או ע"י קוץ כמ"ש מדברי מור"ם בהגה ר"סי' נ"א ועיין להב"ח שם והפר"ח כ' דבניקב העור ודאי בקוץ הוא ודוקא בעור שלם הוא דהוי ס' והתב"ש תמה דבעור שלם ודאי דרך הושט נכנס ונקב והוי ודאי טריפה דרוב הנכנסין דרך ושט נכנסין כמ"ש רש"י בדמ"ח ע"ש וכ"כ הרשב"א במ"ה ע"ש דל"ג. והרדב"ז ח"א סי' נ"ח משם הרשב"א כתב דרובא דרך ושט וכ"כ הכנ"הג סי' ט"ל בהג"הט אות ו' ע"ש ואע"ג דמדברי התוס' דמ"ח נר' דלא ס"ל הכי מ"מ רובא דמינכר ס"ל דרוב הנכנסין דרך הושט נכנסין וכיון דרובא הוא לא מצט' לס"ס כמו שנראה מדברי התוס' בפ"ק דכתובות ד"ט בד"ה ואבע"א ודלא כמהר"ם לשקאר סי' כ"ד וכמו שהארכתי בפרט זה לקמן סי' ק"י ע"ש מיהו התב"ש מסיק דבעור שלם מסתמא ע"י חולי ובאין עור שלם מסתמא ע"י קוץ ודברי מרן כאן באין עור לפנינו ע"ש וכ"ז בניקב ולא נמצא מחט אבל בנמצא מחט אם העור שלם ודאי טריפה דרובא דרך ושט ובאין עוד שלם הוי ס' טריפה וכ"כ הש"ר וכ' עוד דכל זה בבהמה ואווזא דל"ל זפק אבל עוף דאית לו זפק אמרי' דרך הזפק נכנס וניקב הזפק כשר ולא הוי אלא ס' טריפה אפילו העור שלם וכ"ז בנמצא בחלל הבהמה אבל בנמצא בכבד לא הוי אלא ס' טריפה אפילו בבהמה והעור שלם כמ"ש הצ"צ הביאו הפר"ח סי' מ"א ע"ש והטעם כמ"ש הש"ד משום דקרובה לקנה ואמרי' דרך הקנה נכנס ע"ש:

ב' קורקבן שנרקב כולו וכיסו קיים עלה ע"ד חכם א' לאוסרו והנ"ב ח"א חי"ד סי' י"ח מסיק דאין להחמיר בו ע"ש:

סימן ן' א' ד"א בהגה כ"מ שאין יכולין לתלות וכו'. מהר"ם לובלין סי' ס"ו חלק ע"ז והוכיח מדברי התוס' והסכים לזה גם דעת הרשב"א דבס' שקול אמרי' נשחטה הותרה ע"ש ולא ראה דברי הרשב"א בחי' דנ"ה ע"ב גבי חרותה דמי שנסתפק לו אי נעשה כי"ש אי בעי בדיקה או תלינן כדתלי' בזאב א"ד דוקא בדבר דאיכא למתלי אחר שחי' אבל היכא דודאי נעשה קודם שחי' לא תלי' ונשאר אצלו בס' ע"ש הרי דהתם צדדי ההיתר רוב נגד צדדי האיסור דבי"ש ובידי הבריות שרי ולא נאסר אלא היכא דנעשה ע"י אדם ואפ"ה מספק"ל כ"ש היכא דס' שקול דאזלי' לחומרא וכ"נ מדברי הר"ן שם גם מהגמ' שם גבי אינהו דיכרי דאשכח רבב"ח במדברא נראה כן ועיין להש"ך ולהפר"ח ר"סי כ"ט ע"ש:

סימן נ"ג א' ד"ב והוא שנשבר עצם החיצון ולא יהא בו עוקץ. כ"כ בתשו' הרא"ש הובא בב"י וכ' הש"ך סקי"ב דביש בו עוקץ ליכא מאן דמכשיר וכ"כ הב"ח בסוף הסי' ע"ש ומדברי הרמ"ע בס' האלפסי זוטא הביאו המח"ב אות ט' נדאה דאפילו יש בו עוקץ מנהגא בעלמא הוא דנהגו להחמיר ע"ש כן ראיתי להרב זרע אמת חיו"ד סי' י"ד שכ"כ בדעת מרן ע"ש וכן יש להוכיח מדברי הר"ן בהלכות בפ"ק דחולין גבי מאי דאמרי' כל ס' בשחי' טריפה שכ' ומהא שמעי' היכא דנשמט' גף העוף או נשברה רגלו וא"י אם קודם שחי' או לאחר שחי' אזלי' לחומרא ע"כ ומדשביק נשברה גפו דאיירי בה ונקט נשברה רגלו מ"ש דס"ל דליכא שום טרפיות בנשברה גפו אפי' יש בו עוקץ וכ"מ מדבריו בפא"ט שכ' נשברה גפו כשרה דלא איתמר בגמ' אלא נשמטה דלא כמי שמחמיר ע"ש ומהתימה מהכנ"הג הגהב"י אות י"ו שהוכיח מדברי הר"ן בפ"ק דבנשברה גפו סמכי' אס"ס ע"ש שהרי דעת הר"ן דנשברה גפו כשרה מדינא ומ"מ בדעת מרן בש"ע נר' עיקר דמדינא אסור ביש בו עוקץ וכ"נ מדברי הב"ח והש"ך ושאר האחרונים לקמן בדין ד' ע"ש:

נסתפק ה' תפארת למשה אם ראינו שנשמט או נשבר אחר שחי' ונמצאת הריאה נקובה אי תלי' בשבירה וכשרה כדתלי' בזאב ובידא דטבחא א"ד דאין דרך לינקב הריאה ע"י שמוטה ושבורה דלאחר השחי' וכ' שנ"ל דבשמוטה מוטה יש לתלות לקולא שנזכר בגמ' ולא בשבורה והביאו המח"ב ועיין להכנ"הג הגהב"י אות כ"ו שכ' בדעת האו"ה דכל שאינה נשמטת בחיים אלא סמוך לגמר שחי' אינה מנקבת הריאה ע"ש ולפ"ז יש להחמיר בנשמטה:

ב' הגה וי"א אם נשבר סמוך לגוף וכו' כתב הגה"מי בפ"ח וז"ל אבל אם נשבר גפו סמוך לגוף ממש חיישי' שמא מחמת כן ניקבה הריאה דומיא דשמוטה ע"ש משמע דחשש נקיבת הריאה הוא בשעת השבירה דע"י השבירה מתנתקת וכ"מ מדברי הרשב"א בחי' הובא לשונו בב"י שמא בהשבר קירט' מיניה וכו' מינקבה הריאה ע"ש וכ"כ הב"ח בס"סי זה וכ"כ הלבוש וז"ל וכשנשבד או נשמט יש לחוש שמא ניתקה הריאה וכ"כ בסי' נ"ד דין ב' לחלק בין צלע לגף דגף מתוך שהוא קש' בכח חזק הוא נשבר יש לחוש שמא מתוך כך מינתקה הריאה ע"ש בש"ך אבל מדברי הט"ז בסימן זה סק"ב שכ' לחלק בין צלע לגף דבגף כיון שהעוף מתנדנד הנה והנה אפשר שעי"כ וכו' ע"ש מש' דבכל זמן יש לחוש ע"י הנענוע וכ"נ מתשו' הרדב"ז ח"א סי' קצ"ב ע"ש וה' מטה יוסף סי' ו' די"א ע"ג פשיט"ל מילתא דחשש הנקיבה היא ע"י השבירה ועפי"ז מיישב דברי הש"ך סק"ט שכ' דאם נשבר חוץ מהגודל ונכנס העצם בתוך הגודל כשר דאזלי' בתר מקום השבירה דלא כהפרישה כיון דעיקר החשש הוא בעת השבירה ע"ש וכבר נתבאר דד"ז במחלוקת הוא שני ומעתה מ"ש הפר"ח סי' כ"ז סק"ן ראם נשבר הגף אינו מועיל שהיית יב"ח משום דכל שעה חוששין עכשיו ניקבה הריאה ע"ש ד"ז תלוי בפלוגתא דרבוותא שכתבתי ועיין לה' מכתם לדוד חיו"ד סי' ט' שלמד מדברי הפר"ח