שלחנו של אברהם עט

הר"ן שהוכיח דלא כהפוס' מטרפשא דליבא ע"ש ולדעת התוס' דבשוכבין סגי גם בריאה שניקבה ודופן סותמתה מה"ט הוא אבל לדעת הרשב"א צ"ל בין בשר לחלב כמ"ש הט"ז ועיין להמח"ב אות ה' ואות ו' ואין לומר דהתוס' מפרשי טרפשא דליבא דקאמר בגמ' הוא שומן הלב וכפירש"י וא"כ מחובר הוא ולאו היינו קרום שע הלב הא ליתא דודאי שומן הלב שהוא דבוק בו לא מיק' טרפשא דליבא ומ"ש רש"י שומן הלב אקרום קאי דהוא נמי מיק' שומן הלב כדלעיל סי' מ' ד"ו ועיין להב"ח שם ומן האמור י"ל אמ"ש הב"ח בסמוך גבי ניקבו הדקין וחלב הכנתא סותם דכ' הטור דכשרה דהיינו לפירש"י אבל להתוס' דבעי' אבר מחובר בו בתולדתו לא מהני ע"ש דלהתוס' נמי מהני ודוקא לדעת הרשב"א והר"ן הוא דלא מהני כמו שנתבאר ובהכי ניחא מה שהקשה הכנ"הג הגהב"י אות י"ב ע"ד מור"ם בהגה שפ' דבעי' אבר הדבוק בו בתולדתו ובחלב הכנתא כ' דסותם ע"ש ולפי מה שנתבאר א"ש כדעת התוס':

ה' ד"ב יצאו הדקין לחוץ וכו'. כ' הלבוש ב"מ שיצאו לחוץ ושניקבו כשרה וכן אם הוחזרו מאליהן ע"ש מש' דביצאו לחוד אפילו לא הוחזרו כלל אלא דשחטה בעודן בחוץ כשרה וכ"נ מדין נמצאו ב"מ בין עור לבשר שכ' מור"ם בהגה דא"א גם בנמצאו בין עור לבשר טריפה כיון שיצאו ממקומן אלא ע"כ אפילו לא הוחזרו כשרה ועיין להפר"ח:

סימן מ"ח א' ד"ד שאם ימתח קרע זה יעמוד על טפח כן הוא לשון הר"מ ולשון הגמ' שאם נמתח תעמוד על טפח ופירש"י והר"ן אי הוה מושכו לכאן ולכאן שיכנס העגול לאורך או לרוחב תמצא בו טפח באותה קדירה ולפ"ז אורך החוט המקיף את כל העיגול הוי ב' טפחים וא"כ הסלע ב' שלישי טפח דאמרי' בעירובין כל שיש ברוחבו טפח יש בהקיפו ג"ט אבל התוס' והרא"ש פי' דהמתיחה היא שאם תקיפי חוט סביב העיגול ואח"כ תפשיטנו יהיה באורכו טפח ולפ"ז הסלע שליש טפח וכ' הב"ח דדעת הר"מ כרש"י והר"ן וכ"כ הכנ"הג הגהב"י אות כ"ב וכן הוכיח הפ"ת מדקדוק לשון הר"מ ודחה דכרי הפר"ח שכ' דדעת הד"מ כהתוס' והרא"ש ע"ש. ונ"ל להוכיח כמ"ש הפר"ח בדעת הר"מ מדתנן במס' כלים פי"ז משנה י"ב מאור שנעשה בידי אדם שיעורו כמלא מקדח גדול של לשכה שהוא בפונריון האיטלקי וכסלע הנרונית ובמס' אהלות רפי"ג תנן העושה מאור כתחי' שיעורו מלא מקדח גדול של לשנה שיידי המאור רום אצבעיים על רוחב הגודל וכ' הר"מ בפי' המש' לארובה ד' שיעורין היותר קטן מלא מקדח והנמשך אליו רום אצבעיים וכו' הרי דמלא מקדח שהוא כסלע הנרונית הוא פחות מרום אצבעיים וא"א דהסלע הוא ב' שלישי טפח א"כ הוא גדול מרום אצבעיים ואין לומר דהתם בסלע הנרונית אבל סלע סתם הוא ב' שלישי טפח הא ליתא דבגמ' במס' בכורות דל"ז מייתי הא דתנן בחסרון הגולגלת בש"א כמלא מקדח ובה"א כדי שינטל מן החי וימות וכמה א"ש כסלע ופריך א"כ עשית דברי ב"ש וב"ה א' ומייתי מההיא מתני' דכלים דמלא מקדח הוא כסלע וא"א מאי פריך אלא ע"כ סתם סלע המוזכר בדברי האמוראים הוא סלע הנרונית וא"כ ה"נ סלע הוא שליש טפח ומרן בש"ע העתיק לשון הר"מ וכ"כ לעיל בסי' ל' דהסלע הוא שליש טפח ועיין להש"ך שם וראיתי להפר"ח שם שהק' לדעת רש"י והר"ן מגמ' דשבת דע"ח דאמרי' דבב כדי לסוך תחת אספוגין קטנה וכמה שיעורא כסלע והתניא כגרגרת אידי ואידי חד שיעורא וא"א דסלע ב"ש טפח הא יותר מסתם גרגרת הוא ע"ש ול"ק דהתם דלישנא דברייתא הוא ודאי דסלע סתם לאו היינו כסלע הנרונית שהרי בדברי התנאים מצינו שמפרשין כסלע הנרונית דשמעי' מינה דסלע סתם שבזמן התנאים לאו היינו סלע הנרונית אבל בהני דטרפיות דלישנא דאמוראי הוא סלע סתם הוא כסלע הנרונית כמ"ש מגמ' דבכורות ומאי דאמרי' שם בבכורו' א"כ עשית וכו' כ"ז למ"ד שמעתא א"ל ע"ש בגמ' דבכורות ולפ"ז סלע סתם דתנאי הוא קטן מסלע הנרונית וכ"כ התוס' בב"ב די"ט ע"ב כד"ה רקיק וז"ל סלע נרונית היא יתירה על סלע סתם דסלע סתם הוא פחות ממלא מקדח וכ"ש ממקדח גדול כדאמרי' מרי' בבכורות ע"ש וע"כ דאלישנא דתנאי קאמר דאל"ה קשי' ההיא דבכורות כמ"ש אך מ"ש כדאמרי' מרי' בבכורות וכו' קש' להולמו אם לא הי"ל גירסא אחרת בגמ' דבכורות וצ"ע:

ב' ד"ז ואם לאו כשרה וכו'. היינו בלא ק"ד מבחוץ אבל כנמצא ק"ד בחוץ טריפה דאם לא הגיעה המכה לחוץ ק"ד מנין כדלקמן ד"ח ונר' דאפילו ניקב ע"י חולי מצד א' ואי' ק"ד. בחוץ כנגד הנקב טריפה מט"ז ואפי' למ"ש הצ"צ והפר"ח באינה תחובה דאפי' איכא ק"ד כשרה דלא כהש"ך ע"ש היינו משום דליכא ריעותא אבל ניקב מצ"א דאיכא ריעותא טריפה וראיתי להכנ"הג הגהב"י אות ל' שהביא דברי הא"ז שכ' דמתני' דניקבו לחוץ ע"י חולי ותמה מהרש"ל אפי' ע"י מחט נמי ותי' הכנ"הג דמיירי בניקב מצ"א ואיכא ק"ד דבמחט טריפה וע"י חולי בשרה ומתני' דבעי לחוץ ע"י חולי ע"ש ותמהני דבגמ' דנ"א אעובדא דאתא לפני ר' קאמר מתני' היא שניקבה לחוץ וא"א דמתני' אפילו ע"י ק"ד בעי לחוץ מאי קאמר מתני' היא הא מתני' בעי לחוץ ממש אפי' איכא ק"ד אלא ע"כ המתני' לאו בק"ד מיירי ומסברא קאמר כיון דאי' ק"ד ודאי ניקבה לחוץ היא דאם לא ניקבה ק"ד מנין ויש ליישב:

ג' די"ב קטן שמצא מחט וכו' כ"כ הרשב"א בח"א סי' ר"ד ומתבאר מדבריו שם דאפי' כע"ד שותק לא אמרי' שתיקה כהודאה אלא אמרי' דלא חש ליה כיון דקטן הוא ע"ש וכן אמרי' גבי גזלן בפ"ג דקידושין אי מהימן לך דלאו גזלנא הוא מש' דאי גזלנא הוא לא מהימן אע"ג דבע"ד שותק והתוס' ביבמות דפ"ח הוכיחו דלאו כהודאה ממש מגזלן ע"ש ובתשו' מהר"ם לובלין סי' ס"ו כ' גבי גוי שתיקה כהודאה והנ"הכ השיג עליו מדין גזלן ע"ש ובסי' קכ"ז סקל"א כתב הש"ך דנר' מדברי הריב"ש דבקטן אמרי' שתיקה כהודאה ע"ש נר' דס"ל דקטן עדיף מגזלן וגוי ועיין רפ"ג דכריתות ובתוס' שם דאמרי' גבי אשה שתיקה כהודאה וצ"ל דאשה עדיפא מכולהו אפילו להרשב"א דקטן דינו כגזלן באשה מודה:

סימן מ"ט א' ד"ד תולין להקל מרן בב"י בשם ס' אבל