שלחנו של אברהם ח

לכבשונות מהו ולא איפשי' והר"מ פ' לקולא משום דס"ל דלא פסילי אלא מדרבנן כמ"ש התוס' שם וכ"כ המש"ל וא"כ גבי נט"י דרבנן נמי אזלי' לקולא והע"א דחה ראייתו דהחזרת כבשונות שאני דפנ"ח באו לכאן כמ"ש התוס' בזבחים דצ"ו וכ"ש לדעת הר"מ דמפ"ל בחדש ונתאכם ע"י אורך הזמן דליכא אלא משום דמיחזי כישן ע"ש והוא תימה דא"כ מאי פשיט מהפשיל בהם קופתו נימא דהחזרת כבשונות שאני:

כתב המג"א איתא בגמ' דגיטין דשקל בגופן מקרי מלאכה ומשמע דבכנגדן לא הוי. מלאכה ועיין לה' ברכ"י ועמ"ש ע"ד בחידושי' מס' פרה פ"ז מ"ב ומ"ג ע"ש:

דין ח' טעם פיסול חמי טבריה מפני שהם מרים כ"כ הרי"ף והרשב"א וכ' מרן בב"י דכ"פ הרמב"ם דהטעם מפני שאין ראויין לשתיית בהמה ובב"מ כ' בדעת הר"מ שאין ראויין לשתייה מחמת חמימותן ואפי' נצטננו פסולין כיון דכבר נפסלו ע"ש וא"כ לא נ"מ מידי בין אין ראויין מחמת מרירות לאין ראויין מחמת חמימותן ועיין בב"י מה שצדד בדעת רש"י:

דין ט' מים מלוחים כ' הרדב"ז והובא במג"א מי הים כשרין לנטי' אם מרתיחין אותם ועמ"ש ע"ז בחידושי במס' פרה פ"ח מ"ח ועיין להרב משאת משה חי"ד סי' כ' ע"ש:

דין י"ב אלא במים כ"ד הראב"ד אבל דעת רש"י דמפ' כשרין לנט"י דלא כהט"ז וכבר תמה עליו הא"ר ע"ש והע"א כ' דלא כ"כ רש"י אלא לר"א אבל לרבנן דוקא במים עש"ב וליתא דא"כ גם לבעל ה"ג י"ל כן ורש"י כ' טעמא דרב משום הפסד אוכלין וע"כ דס"ל דלא מסתבר דפליגי בתרתי:

דין י"ג שניהם טהורות אעפי' שפיחת וכו' כן דעת הרא"ש והטור אבל הר"מ פי' מאי דקתני מי רביעית לב' דוקא במים שניים אבל במים ראשונים לא ולדעתו דלא הוזכרו מים שניים אלא לתרומה א"כ האי דינא דשיורי טהרה ליתיה בחולין וק"ל מגמ' רפ"ב דגיטין גבי בעיא דאילפא דבעי אי ידים טהורות לחצאין ע"ש בגמ' וי"ל ועיין להר"ש בפ"ק דידים:

סי' קס"א דין א' חוצץ בנטילה הס"הת כ' בשם י"מ דאין חציצה בנט"י לחולין אפי' לאכילה והובא בב"י והע"ה תמה על ס' הלזו דבלא"ה הנטילה פסולה דאין המים שניים מטהרין אלא המים שע"ג היד ולא המים שע"ג דבר החוצץ כדתנן בפ"ב דידים גבי צרור וקיסם וא"כ חוזרין המים שע"ג דבר החוצץ ומטמאי הידים עש"ב ולק"מ דנ"מ אם שפך רביעית בב"א על הידים דלא נטמאו המים כמ"ש הטור סי' קס"ב גבי רטיה:

סימן קס"ב דין ד' שפך מים על ידו א' וכו' כ' היש"ש בפ' כ"ה סי' ל"ג היכא שנטל מים ראשונים ע"ז וע"ז ולא נטל מים שניים ושפשפם זו בזו א"צ לנגב דהידים כבר נטהרו ומים טמאים הוא שנתערבו ז"בז וסגי כשנותן עליהם מ"ש לטהרם ע"ש ומדברי הב"ח סימן קס"ה והמג"א שם סק"ג והט"ז סק"ב אין נראה כן אלא דבכל גונא צריך לנגב תחי':

סי' קס"ז דין ב' אם בירך על הפת בורא מ"מ נר' קצת מדברי התוס' בברכות דף מ"ב דיצא שב' פרפרת היא פת צנומה דמברך במ"מ ואשמועי' דלא פיטר פת ע"ש משמע דוקא משום דלא חשיבי פרפרת לפטור הפת אבל אם בירך על הפת לחודיה במ"מ יצא אך מדברי מהרש"ך ח"א סי' קס"ג נר' דלא יצא שכ' דאם לא היה דעתו לאכול מפת הבאה בכסנין אלא מעט ובירך במ"מ ואח"כ נמלך לאכול הרבה א"צ לברך המוציא כיון שבמה שרוצ' לאכול עתה לבדו אין בו שיעור קביעות סעודה משמע דאם יש במה שרוצה לאכול שיעור קביעות סעודה יברך המוציא אע"פ שכבר בירך במ"מ וכ"כ המג"א סי' קס"ח דאם יש במה שרוצה לאכול שיעור קביעות סעוד' מברך המוציא ע"ש מתבאר מזה דאם בירך ע"הפ במ"מ לא יצא וכ"כ ה' בית יאודה ח"א סי' דלא יצא כדמוכח מפת הבאה בכסנין ע"ש ואפשר דכוין למ"ש ועיין להברכ"י ולה' קול אליהו ח"א חא"ח סי' י"ב:

סימן קס"ח דין יו"ד אין בו כזית אע"פי שנר' וכו' כ"ד הרא"ש והטור אבל דעת רש"י והמרדכי דאפי' בנתבשל בעי' תרתי לטיבותא אין בו כזית ואין בו תוריתא דנהמא וכדעת הר"מ לפי' מ"ש רבוותא הובאו בב"י אבל הב"י פי' בדעת הר"מ בנתבשל בעי' תרתי לגריעותא יש בו כזית ותוריתא דנהמא ותמהני דבגמ' בפ' כ"מ דל"ח ע"ב פליגי ר"מ ור"י במבושל שלא נימוח לר"מ יוצא בו י"ח מצה ולר"י אינו יוצא בו ומסיק בגמ' דטעמא דר"י. משום דבעי' טעם מצה וליכא ומשמע דמיירי אפי' לית ביה תוריתא דנהמא אלא נימוס ואי איתא דבלית תוריתא דנהמא אפי' בכזית מברכין במ"מ בלאו האי טעמא דבעי' טעם מצה אינו יוצא כיון דלא מברך המוציא כמתבאר בסוגיא הלזו דחביצה דכל שאין מברכין המוציא אינו יוצא בו י"ח מצה אלא ע"כ ביש בו כזית אפי' לית ביה תוריתא דנהמ' מברך המוציא לכ"ע וע"כ העיקר בדעת הר"מ כמ"ש רבוותא הובאו בב"י וכדעת רש"י והמרדכי דלא כפי הש"ע ועיין להמג"א סק"ל:

סימן קע"ד יין פוער כל משקין כ' המרדכי בפ' כ"מ דבעי' שיהיו לפניו בשעה שבירך ע"ש נראה דלא מהני בכה"ג אתכא דבע"הב סמבי' דלא נאמר כן אלא גבי היסח הדעת בסי' קע"ט אבל בכ"הג דאפילו נתכוון בעי' שיהיו לפניו מאי מהני דעתו של בע"הב וכן בדין בירך על פירות הארץ וכוין לפטור פירות האילן דבעי' שיהיו לפניו כדאי' בסי' ר"ו ולא מהני דעתו של בע"הב כנ"ל ברור:

סימן קע"ה דין ח' עמ"ש הברכ"י אות ג' ועיין להרב בית יהודה ח"א סי' נ"ג ע"ש: