שלחנו של אברהם עח

ולינקב ככלל ניקבו ב"מ ולא אתא לאפוקי דרכיש והרב שפתי דעת בר"סי זה הוכיח מדפריך שם אתדרי"ש ליחשוב דרכיש וא"א מאי פריך הא מתבאר שם מדברי התוס' בד"ה ואמר דכל שאינו טריפה מצד עצמו לא קתני להו ע"ש וכן איתא בגמ' דמ"ח טרפות דלאו מיניה לא קחשיב ועמש"ל בסי' מ"א ע"ש מיהו נראה דאין מכל זה ראיה מכרעת דהנה בדנ"ה איתא בגמ' משמא דמערבא דמסיימי אמלתיה דרכיש והוא שהגיע למקום חריץ נר' דרכיש גופיה ס"ל אפילו לא הגיע למקום חריץ מדסתם דבריו ומערבא פליגי עליה וא"כ י"ל דלא אמרי' סוף המעיים לינקב אלא בהגיע למקום חריץ וא"כ לדכיש גופיה דס"ל אפי' לא הגיע ע"כ דס"ל דטרפות בפ"ע דהא בלא הגיע אין סופי המעיים לינקב ומערבא ס"ל דוקא בהגיע דס"ל דטרפו' הכוליא משום ב"מ היא והגמ' דפריך אתדרי"ש ליחשוב דרכיש היינו דרכיש גופיה ומאי דקאמר לאפוקי דרכיש היינו לרכיש גופיה ובהכי ניחא פ' הר"מ דפסק להא דעולא דח' טרפות ופ' לקותה דכוליא טריפה נגד הסוגיא וכבר עמדו בזה. ועפי"ה ניחא דלדידן דבעי' מקום חריץ בכלל ניקבו המעיים הוא וא"ש כעולא וראיתי להש"ד שם שהוכיח עוד ממ"ש הר"ם בטעם דנמצאו ג' כליות משום דכנטול וניטל הכוליא כשרה וא"א דהטרפו' משום ב"מ אפי' אי ניטל טריפה מ"מ בנמצאו ג' כשרה דהו"ל תרי רואין דאמרי' רואין כניטל ובניטל רואין הקלקול כב"מ ותרי רואין לא אמרי' כמ"ש המ"ב סי' ס"א גבי ב' כיסין ע"ש וכבר נת' בסי' מ"א דדעת הר"מ דמאי דאמרי' כנטול דמי היינו בנברא חסר וכנברא חסר אי איתא דטריפה ע"כ מצד עצמו ולאו משום ב"מ דכיון דתחי' בריאתו כך ודאי דאינו מזיק לב"מ דלא אמרו דסוף המעיים ללקות אלא כלקותה ועיין להרב משבצות זהב סימן מ"ג סק"ט:

סימן מ"ה א' ד"א הגה וי"מ לאסור כניקב וכו'. כ"כ בד"מ משם הגש"ד וא"וה כלל כ"ה ע"ש ובהגהות א"וה שם כ' ומסתמא ניקב ע"י חולי דומיא דנימוק וגרע יותר מנחתך ע"ש מוכח דאם ידעי' שניקב שלא ע"י חולי כשר דלא גרע מנחתך וכיון דכלל ניקב עם נימוק לא חש לפ' דדומיא דנימוק קאמר ולפ"ז דין השליא כדין הכליות שכ' א"וה כלל נ"ג אות ב' דניקב ע"י חולי טריפה וז"ל בדין הכליות כתב הר"מ וכ"ש שאם ניקבו שמותרת ובגמ' אמרי' דלקותה טריפה וא"כ ניקבו הכליות דכשר מסתמא שלא ניקבו ע"י חולי ע"ש וכן י"ל בדברי הגש"ד דגם הוא כלל ניקב עם נימוק אבל הר"מ בפ"ח מה"ש דכ"ה בדין ניטל כלל השליא והכליות בחדא מחתה ואח"כ כתב ואם ניקבה הכוליא מותרת מש' דניקבה השליא אסורה ולפמ"ש הא"ות כדעתו דדוקא ניקבו הכליות שלא ע"י חולי הוא דמותרת א"כ בשליא אפי' שלא ע"י חולי אסורה ומ"ש הר"מ שם דין יתר כנטול גבי כוליא לבד משום דבעי למי' נבראת בכוליא א' דלא שייך אלא בכליות והתוס' בדמ"ח כדין השליא כ' אם ניקב כיס מ"ר טרופה ע"ש מש' דניקבה השליא בשרה מיהו י"ל דוקא שלא ע"י חולי ומדברי הרוקח נר' דאפי' ע"י חולי כשר שב' נימוק השליא טריפה ניקב כיס מ"ר טריפה נחתך השליא כשרה ע"ש ומדכ' נימוק ולא השמיענו אפילו ניקב מחמת חולי דומיא דנימוק מש' דניקב אפילו ע"י חולי בשרה ועיין להכנ"הג הגהב"י אות ה' ולהמח"ב ומ"מ מדברי מור"ם כהג"ה נראה דהמחמירין אפי' שלא ע"י חולי מחמירין וחש לדבריהם במקום שאין הפ"מ וכן הסכימו האחרונים וכבר כתבתי שכ"נ דעת הר"מ:

ב' ד"ב הגה או נימוק כ"כ הרוקח וכהב"י ואיני יודע מנין לו ע"ש וכן הסכים ה' פר"ח להקל בנימוק ולפי מ"ש בסי' ל"ג דין ד' יש להחמיר וכ"פ הב"ח:

סימן מ"ו א' ד"א אם חלב טהור סותם. הר"מ בפ"ו כ' דה"ה בשר סותם וכ' מרן בכ"מ דנלמד כן מדין הדרא דכנתא שניקב לחבירו ע"ש והתב"ש אות ב' תמה דבגמ' דמ"ח פריך ההיא דהדרא דכנתא אהריא דסמפונא דריאה דאנקיב ומשני טרפיו' מדמית להדדי וע"כ בשניהם שוים או רכין או קשין הרי אע"פ דשוין הן לא מדמי' בטרפיו' ע"ש ונעלם ממנו מ"ש הרא"ש שם וא"וה כלל נ"ב בשם א"ז דמאי דקאמר טרפיות מדמית וכו' היינו משום שזה רך וזה קש' ע"ש וא"כ כשר שהוא רך מדמי' ליה להדרא דכנתא וסותם גם מ"ש דד"ז תליא בטעמא דחלב טהור סותם אי משום רך או משום דמהדק עיין להא"וה שם וכן הסכימו האחרונים דבשר סותם כמו חלב זולת בושט שאין הבשר סותם ועיין להמח"ב ובתוס' דמ"ט בד"ה חלב חיה במעשה דמחט בקרקבן כ' דניקב העור וגם הכשר ע"ש מש' דאי לא ניקב הבשר היה הבשר סותם מיהו לדעת מקצת אחרונים דב' עורות דקורקבן הבשר הוא עור א' מהם אין מדברי התוס' הוכחה כלל ואפי' לשאר האחרונים דב' עורות הן מלבד הבשר י"ל דאי לא ניקב הבשר היה הבשר מפסיק ביניה' ואין החלב סותם וכ"הג כ' התב"ש בסי' מ"ט אות ג':

ב' האחרונים כ' בשם ה' באר עשק סי' ס"א דשומן הפיטום אינו סותם והרואה יראה בתשו' באר עשק שם דלא אמרה אלא כי נכנס המחט קודם הפיטום דכיון שנטרפה אינה חוזרת להכשירה ע"ש ועיין להמח"כ:

ג' חלב שעל הכרס דפליגי ביה ר"א ור"י אי טמא או טהור כמ"ש בסי' ס"ד נסתפק הא"ז הביאו הג"א אי סותם במקום דנהגו בו איסור אי דמי למאי דאמדי' בגמ' שם אינהו מיכל אכלי וכו' והתב"ש הוכיח דדוקא בחלב דהיתרא הוא דאמרינן אינהו מיכל אכלי וכו' דאפי' במקום שנהגו איסור אינו אלא חומרא בעלמא ועפ"ז דחה דברי השע"א שהביא הפר"ח בק"א ע"ש ועיין להמח"ב בסי' מ"ח שהאריך בזה והסכים לאסור כנדון השע"א ועיין למהרי"קו שורש ק"ב וכס' חיים שאל ח"א סי' ל"ב ע"ש:

ד' הגה ואינו סותם אלא באותו אבר כ"כ התוס' בדמ"ט בד"ה חלב טהור דלא מיירי אלא בדקין שניקבו ושומן הכנתא סותם דתמיד הם שוכבין בו וחלב העשוי בכובע כגון טרפשא דליבא דתמיד הם שוכבין וכו' ע"ש מש' דשוכבין אע"פ שאין מחוברין דומיא דטרפשא דליבא דמשום דעשוי ככובע הוא דאינו סותם אבל הרשב"א בחי' ד"ן הוסיף דבעי' שוכבין ומחוברים ע"ש וק' דא"כ בטרפשא דליבא ת"ל שאין מחוברים ול"ל טעמא דעשוי ככובע וכ"ן מדברי