שלחנו של אברהם עז

כתב דפול פחות מחצי זית נר' דהכי קי"ל בעלמ' ושיעור זית חצי ביצה כמ"ש בא"ח סי' תפ"ו ע"ש א"כ משם יש ללמוד להקטינה כפול דהכא איברא. דבפ"ו דנגעים שנינו גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע שהוא ט' עדשות שהם ל"ו שערות ע"ש ובפי"ז דכלים תנן ואלו במדה גסה וקחשיב גריס של בהרת הרי דגריס של בהרת שהוא חצי פול משוער בפולין הגסין ומזה אני תמיה אמ"ש התוס' בשבת דכ"ז בד"ה שהקשו מ"ש הכא דעדשה פחות מגריס ובפסחים ל"מ הכי ע"ש והוא דהתם מיירי בנגעים והרי מבו' במשנה דגריס האמור בנגעים הוא ט' עדשות וגם לתי' קש' דלא יתכן שיהיה עדשה א' מרודד כט' עדשים ונר' דדעתם ז"ל דעדשים השנויות גבי נגעים הם עדשות קטנות ולא הוצ' לפ' כיון דבלא"ה משער להו בל"ו שערות ושיעור עדשה דגבי שרץ הם בינוניות כדתנן בפי"ז דכלים ע"ש ועיין למהר"ץ בתשו' סי' ס"ז שכ' בפשי' מאי דתנן כעדשה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית קאי גם לשיעור ט' עדשות דנגעים ע"ש ולפי מה שנת' ליתא ובמס' נדה דנ"ח תנן שיעור תלייה במאכלות דכתמים כגריס וכ' הר"מ בפ"ט מה' א"ב והרשב"א בת"ה דשיעור גריס ט' עדשות ולמדוהו מגריס האמור בנגעים כמ"ש מרן בב"י בסי' ק"ץ ע"ש וי"ל מנ"ל כיון דבנגעים ביארו שהוא כגריס הגדול והכא קתני גריס סתם מנ"ל שהוא הגדול נימא דהוא בינונית ונר' דס"ל דכל היכא דתני סתם יש ס' בדבר מהו שיעורו ובדאורי' אזלי' לחומרא ובדרבנן לקולא וא"כ בכתמים דרבנן דאזלי' לקולא ע"כ דדייני' כנגעים והתנא לא חש לפ' כיון דכי מספק"ל אזלי' לקולא אבל אי דינייהו להחמיר הו"ל לפרש אבל בדאורייתא כי נקט לישנא דמשתמע לתרי אנפי ע"כ דדינייהו להחמיר ולא חש לפ' משום דמס' אזלי' לחומרא ונ"ל שזה כוונת התוס' בב"ב ד"ג ע"ב בד"ה מכל דלא כמהר"ם לובלין שם וכ"מ בדברי הראב"ד שהביא מרן כב"י סי' ק"ץ דנמצא גריס גדול דמשערי' ביה וכו' ע"ש ועיין לה' סדרי טהרה שם ולפ"ז אין ללמוד דין כוליא שהקטינה כפול דשיעור הפול אין יותר מחצי זית כההיא דחולין דהתם סתם פול קטן הוא להחמיר משא"כ הכא דכי משערי' בגדול הוי להחמיר ולכך נקט פול סתם דסמך על המכין דאזלי' לחומרא כאמור ועיין להפר"ח שצידד אי שיעור פול הנאמר כאן קטן או בינוני ע"ש ומן האמור תורה יוצאה שהוא פול הגדול שהוא י"ח עדשות שהוא ע"ב שערות כשהם עומדים בגופו של אדם כגריס דנגעים וא"כ הוא יותר מענבה ויפה עמדו בזה מהר"י ן' חביב ודעמיה בשיעור ענבה מהו כמ"ש בב"י וראיתי לה' מור וקציעה בא"ח סי' ר"ב שכ' דשיעור פול המוזכר בכוליא הוא קטן והוא פחות מענבה ותמה בזה ע"ד מהרי"ן חביב ודעמיה וכתב בפשיטו' דשיעור פול סתם הוא קטן והוא פחות מחצי זית כמ"ש בפ' הע"והר ע"ש ועפי"ה ליתא גם ראיתי לו להרב שם שכ' דשיעור ענבה הוא פחות מזית והוכיח כן מירוש' דאבל ענבה ובירך אחריה מטעם בריה מש' דלא הוי כזית ע"ש ול"נ דאין ללמוד משם די"ל דהתם בענבה בינונית אבל הכא בגדולה להחמיר כמו שנתבאר ועיין לה' שאלת יעב"ץ ח"א סי' ס"ט:

ה' ד"ו כבר נאסרה ואיך תחזור לכשרותה כ"כ הכולבו וכ"ד האחרונים דלא כמהרש"ל וה' פלתי הוכיח כן מדברי התוס' בפ"ק דחולין די"א דאהא דאמרי' דילמא הך דאסהידו ביה טריפה הוה הק' דילמא חובשין אותו ע"ש וא"א דחוזרת להכשיר' מאי קו' דילמא בשעת' היה טריפה שהקטינה הכוליא ע"י חולי ואח"כ ניטלה כולה ע"ש ואפשר לדחות דבשביל פרט א' מפרטי הטרפיות לא חיישי' אפילו אי לא אזלי' בתר רובא דהוי מיעוטא דמיעוטא והגמ' דקאמר דילמא טריפה היינו אי איכא למיחש לא' מכל הטרפיות ובהכי ניחא מה שהקש' ה' פלתי בסי' זה מאי מקשו התוס' שם גבי פרה אדומה ממה שהחייתה יב"ח דילמא בעלת ג' כליות דכשרה ופסולה לקרבן עי"ש ועפי"ה ניחא מיהו הגמ' שם קאמר דילמא במקום סייף נקב הוה וכן לעיל ניקב קרום של מוח עי"ש ונ"ל ראיה מגמ' דמגילה יפלח כליותי מי קא חיי ומאי פריך נימא דאח"כ ניטל הכל ועוד מאי פריך הגמ' שם דמ"ב אתדרי"ש ליחשוב לקותה דרכיש ומאי פריך נימא מידי דאיתיה בתקנתא לא קתני אלא ע"כ דאין חוזרת להכשירה וד"ז מוסכם מהאחרונים דלא כהפר"ח:

והרב פלתי למד מזה דבטחול נמי דקי"ל ניטל הטחול כשר' אם ניטל ע"י חולי טרפה מט"ז ע"ש ואין נר' כן מדברי הר"מ פ"ו מה"ש ד"ך שכתב כל אבר שאמרו שאם ניקב טריפה כך אם ניטל כולו טריפה בין שניטל בחולי או ביד וכו' אבל אם ניטל הטחול מותרת ע"ש מש' דניטל הטחול כשר אפי' ע"י חולי שהזכיר ברישא ובכל ענין אפילו ע"י שנימוקה דבכלל חולי שהזכיר ברישא הוא:

ו' אם ע"א העיד שלא היה שום טרפות בכוליא ואחר מכחישו או להפך. כתב מהרשד"ם חיו"ד סי' ל"ח אם לא העיד הא' לבדו תחי' שוב אין בעדות הב' כלום דקי"ל כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי כאן ב' ואין דבריו של א' במקום ב' ולמד כן מדכרי הרשב"ץ שהביא מרן בב"י סי' ט"ל ע"ש הן אמת שכן העתיק מרן בב"י בשמו אך ראיתי עיקר דברי הרשב"ץ הם בח"ב סי' פ"ט דבתחי' כ"כ ואח"כ מסיק דדוקא בעדות סוטה דלא האמינה אלא מי שאמר נטמאת הוא דאמרי' הרי כאן ב' אבל באיסורין דע"א נאמן לאסור ולהתיר שניהם שוים ואין חילוק בין בב"א לזא"ז ע"ש ומדברי התוס' בסוטה דל"א ע"ב בד"ה הא אין נר' כן ממה שהק' ממתני' דכריתות ולפ"ד הרשב"ץ ל"ק דהתם נמי ע"א נאמן לפוטרו מאשם תלוי אם א"ל ששומן אכל ואין מי שמכחישו גם מדברי מהרי"קו שורש ל"ג ופ' מרן לעיל ס"סי א' אין נר' כן אלא דבכל האיסורים אמרי' הרי כאן ב' ועיין להש"ך סימן קכ"ז ססקי"ד ע"ש ומ"מ נר' מדברי הרשב"ץ ומהג"מ בכ"מ דאם ב' כיתי עידים מכחישין זא"ז אין לחלק בין בב"א לזאח"ז אלא דבכל גוונא הוו תרי ותרי ותמהני ממהרשד"ם שם שרצה ללמוד גם ד"ז מדברי הרשב"ץ הללו שהביא מרן בב"י ע"ש:

ז' ד"י אין טריפות בכוליא של עוף. כ"כ הר"מ בפ"י מה"ש ד"י וכ' האגור הטעם משום דכולית העוף סגורה בצלעות ואין מגעת לב"מ ומרן בכ"מ דחה דטרפות הכוליא לאו משום ב"מ אלא טרפות בפ"ע הוא ע"ש ונ"ל ראיה לדבריו מדאמרי' בפ' א"ט דמ"ג ח' טרפות נאמרו לו למשה בסיני לאפוקי לקותה דרכיש ופירש"י בשלמא לקותה דריאה משום דסופה לינקב ובכלל נקובת הריאה אבל לקותה דכוליא לאו משום דסופה לינקב דהא ניקבה הכוליא כשרה וא"א דלקותה דכוליא משום דסוף הב"מ ללקות