שלחנו של אברהם עו

כאיב לה יותר מנחתך דמה"ט הוא דמפליג בשינויא בתרא בין ניקב לנחתך אבל בריאה דאפילו ניקב מתחי' בריאתו דלא כאיב לה טריפה כ"ש נחתך ועיין להפלתי סק"א ע"ש והפר"ח כ' דלפמ"ש מרן בב"י דלא מפלגי בין ניקב לנחתך אלא בנחתך כולו אבל מקצתו ודאי דהיינו ניקב א"ש אלא שהק' ע"ד מרן הב"י דל"ל להגמ' למי' ניקב לחוד ונחתך לחוד הא בניטל כולו מתני' היא ניטל הטחול כשר ול"ל לשינויא בתרא לא ניטל כל הטחול אלא כל הסומכיה לחוד דהא לרב עוירא קיימי' ואיהו לא מפליג בין סומכיה לקולשיה ע"ש ול"קדי"ל ניטל הטחול דמתני' בניטל ע"י סם אבל ע"י חתיכה. י"ל דטריפה ובסנהדרין דכ"א ע"ב איתא וחמשים איש רצים לפניו כולן נטולי טחול ופירש"י ע"י סם ע"ש לפ"ז לפום מאי דהסכימו רבוותא לפ' כשינויא קמא אם נחתך כולו טריפה אם הוא שלא ע"י סם מיהו קש' לדברי מרן דמתני' קתני חותך מן הטחול מש' מקצתו וכמ"ש הפר"ח ועיין להתב"ש ולהפר"ח סק"א:

נסתפק התב"ש אם נחתך כל הסומכיה ונשאר הקולשיה לבד אי דמי לניטל כולו וכשרה או דמי לניטל מקצתו ע"ש שהוכיח מדברי הרשב"א והר"ן דטריפה ועיין בדברי הפר"ח שהבאתי לעיל:

ג' אם הבשר סביביו שלם בת"ח. כ' דבעי' עובי דינר זהב וכ' הב"ח דחזר בו כאן בהגה דלא מצריך עד"ז ע"ש וכ"כ מהר"ם שיף שם בגמ' דלא בעי' עובי ד"ז אפי' ע"י צירוף ועיין להש"ך:

ד' ד"ד פחות מחצי עוביו. כ"ה לשון כל הפו' אבל בת"ח כ' אם נשתייר חציה שלא ניקב כשרה דודאי עובי ד"ז אינו יותר מחציה ע"ש ואינו מדוקדק:

ה' ד"ו טחול העוף וכו'. כ' הפרישה דטרפיות הטחול אינו מצד עצמו כיון דאם ניטל כשר אלא משום דסוף הכרס לינקב ולכך בטחול העוף דאינו סמוך לכרס כשר ע"ש ולפ"ד בכל טרפיות הטחול אם שהו יב"ח משתרו וכמ"ש מהרש"ל בפא"ט סי' פ' דכל הטרפיות דמשום הסוף מטרפי' להו כמו נפחתה הגולג' וכיוצא אי שהו יב"ח שרו דלא אמרו חכמים שיהיו כך אלא על הרוב ע"ש וקש' א"כ מאי פריך הגמ' ארב עוירא ממתני' דחותך מן הטחול וכו' לוקמה בשהו יב"ח מיהו י"ל דלרב עוירא גופיה דאפי' בקולשיה מטריף ע"כ דטרפיות הטחול מצד עצמו הוא וכמ"ש הפלתי ע"ש ועיין להכנ"הג והר"ן כ' דלמסקנא מוקמי' לה בקולשי' ע"ש ולפ"ה הומ"ל דלמסקנא מיתוקמא אפי' בסומכיה ובשהיית יב"ח אבל מדברי התוס' בדמ"ב ע"ב בד"ה ואמר יש להוכיח דלא כמהרש"ל שכ' דטרפיות דנפחתה הגולגלת משום סוף הקרום ודחו דמצינו הרבה בני אדם דחייו ע"ש וא"א נימא אותם ב"א ממיעוטא דלא ניקב הקרום ואפילו הרבה בני אדם מ"מ הוו מיעוטא לגבי כל ב"א וכי"ל ממ"ש והא דלא תני ליה משום דכבר תנא ניקב הקרום וא"א נימא דלא תני אלא טרפיות דל"מ בהו שהיית יב"ח דטריפה ודאי ל"מ בה שהיית יב"ח אלא ע"כ דאפילו טרפיות דאינם מצד עצמו אלא ע"ש סופו ל"מ שהיית יב"ח דידעו חכמים שודאי יהיה כן והוי ודאי. טריפה ולפ"ז בשום הים דקי"ל נשבר העצם אע"פ שלא ניקב טריפה כמ"ש בסי' ל' אפילו נימא דטעמו משום דסוף. הקרום ליפסק מ"מ לא מהני שהיית יב"ח ועיין להכנ"הג שם בסוף הסי' ולהש"ד שם בסי' ל' ולהנ"וב מ"ק חיו"ד סי' ה' ובמ"ב. חיו"ד סי' י"ח ע"ש:

ו' ניטל הטחול ע"י חולי טריפה ה' פלתי סימן מ"ד ועמש"ש:

סימן מ"ד א' ספק אם נבראת בכוליא א' וכו' כ"ה לשון הר"מ וה' פלתי תמה דהר"מ בפ"ב מה' א"מ פסק לברייתא דב' הכליות ולא בעל כוליא א' ולדידיה ס"ל אין בריא בא' כמתבאר מגמ' דבכורות דט"ל והמח"ב תי' דנברא בא' נמי מיקרי חסר והשת' י"ל כ"ע יש בריא בא' ופליגי בחיסרון מבפנים ע"ש. וכבר כתבתי בסי' מ"א דמדברי הר"מ שכ' ניטל הטחול אין נר' כן אם לא שנאמר. דלא אפשר ליבראות חסר הטחול ובישוב דברי הר"מ נ"ל דפ' כברייתא דמרבה בעל כוליא אחת וההיא ברייתא אוקמוה בגמ' בנבראת בא' אבל אם חסרה שמיה חסרון והר"מ מיירי בנבראת בב' וחסרה א' דומיא דניטל הטחול ודוקא ברייתא קמייתא דקתני גם ולא ג' כליות הוא דלא אוקמוה בגמ' בהכי דדומיא קתני כדפריך בגמ' שם:

ב' או נחתכה כ"כ הטור וס"ל לקותה גרע מנחתך כמ"ש הט"ז. והפר"ח וכ"כ הר"ן בפא"ט דכל ששנינו ניטל כשר כ"ש ניקב ונפסק ושאר לקותה חוץ מהטחול והכליות ובכוליא תנן ניטלה הכליות כשר ובגמ' אמרי' לקותה בכוליא אם הגיע למקום חריץ טריפה מוכח דאם נחתך לגמרי דומיא דניטלו אפילו הגיע למקום חריץ כשרה ול"ד ללקותא וכ"כ הרשב"א בחי' דנ"ד ע"ב דאפילו נחבסה הגולגלת ברובה טריפה נפחתה כשרה דנחבסה כאיב לה יותר מנפחתה והאריך בראיות ועמ"ש בסימן ל"ג דין ד' ועיין להמח"בר שכתב דלא מצינו שכ' בפי' אפי' הגיע למקום חריץ כשרה אלא הטור ע"ש:

ג' דין ב' והוא שהגיע עד הלובן כ"ד הרשב"א והטור דאפי' במוגלא בעי' שיגיע למקום חריץ וכ"פ הפר"ח אבל הב"ח והט"ז והש"ך והפ"ת פ' כדעת השערים והר"מ שהביא הב"י דבמוגלא אפי' לא הגיע למקום חריץ טריפה ואם ס' אם הגיע למקום חריץ או לא כ' מהר"י אדרבי סי' ש"י דאסור ודחה דברי המתיר מטעם דהוי ס"ס דשמא המוגלא מחמת החלב ושמא לא הגיע לחריץ דבעי' ס"ס המתהפך ע"ש וכ"כ הט"ז סי' מ"ט סק"ג ע"ש מיהו כבר הסכימו האחרונים בסי' ק"י דלא בעי' ס"ס המתהפך וכן מהרש"ך ח"א סי' ע"ז דחה דברי האוסר משום דהוי ס"ס המתהפך אלא שהסכים לאסור מטעם. דהחלב כיון שדבוק עם הכליות הוי ס' א' אי הגיע למקום חריץ או לא דהחלב והכליות אבר א' הם ע"ש וכ"נ עיקר לאסור דכיון דאפילו לא הגיע לחריץ יש מטריפין כמ"ש קליש ליה ס"ס וכ"הג כ' הפ"מ ח"א סי' ה' די"ב ע"ב ע"ש ומ"ש מהרש"ך שם להתיר הכלים יש לדון בדבר ועמ"ש בסי' ק"ה ע"ש:

ד' ד"ה בבהמה דקה עד כפול לא נתבאר בדברי הפו' שיעור פול ומגמ' פ' הע"והר דקי"ח נר' דשיעור פול סתם לא יותר מחצי זית דמוקי אליבא דרב דאמר אין שומר פחות מפול ברייתא דקתני ב' עצמות ובהם ב' חצאי זיתים. בשומר הרי דשיעור פול אינו יותר מחצי זית ורש"י שם