שלחנו של אברהם עה

דהרוב אין טעמו מר אין לצרפו לס"ס ועיין מ"ש בפרט זה בסימן ק"י ע"ש והמח"ב מסיק דהכל לפי טבע המקום ע"ש ומ"מ נר' דאם בדקוהו ואין טעמו מר ונאבד קודם צליה דאסור דכיון דהשתא אין טעמו מר. נאמר דגם אחר צליה כן והש"ך לא כ' אלא בלא בדקוהו כלל ודלא כה' שבות יעקב ח"א חא"ח סי' כ"ג שכתב משם הש"ך דהרוב טעמו מר קודם צליה ואחר צליה יע"ש דליתא כן בש"ך וכמ"ש הכנ"הג מכח ס"ס:

הרב זכרון יוסף כ' כיון דמרן בש"ע פ' כמ"ד טריפה אינו נכנס בגדר ס' והמח"ב אות ל"ו מסיק דעבדי' שפיר ס"ס בכ''הג ובאות ן' חזר לקיים דבריו ושכן נוהגין להורות ולעשות ושכן מהרשד"ם נשתמש בס"ס כ"הג ע"ש ובס' בעי חיי חיו"ד סי' ק"מ הביא מ"ש מהרשד"ם סי' נ"ב להתיר חתיכה שיש בה חלב שנמלח' עם חתיכות אחדות ויש ס' באותה חתיכה משום דהוי ס"ס שמא לא נגע בחתיכות האחרות ושמא הלכה כמ"ד במליחה סגי בקליפה וכ' עליו כיון דמרן פ' דבעי ס' לא נכנס בגדר הס' ומהרשד"ם בזמנו לא נתפשט ס' ב"י אמנם אנן בדידן דנתפשט בינינו וקבלנו הודאותיו לא נכנס עוד בגדר הס' מה שהוא הפך דעת מרן וכ"כ עוד שם בסי' קמ"ח ע"ש והן נסתר מחמתו ממ"ש בכנ"הג בסי' זה וה' מעיל שמואל סי' ז' כ"כ דכיון דמרן פ' בש"ע אין לצרף עוד דעת החולק לס"ס ע"ש ומ"מ נר' עיקר דעבדי' ס"ס כה"ג וכמ"ש הכנ"הג כאן והב"ד והמח"ב ועיין להפר"ח סי' ן' סק"ד ע"ש ועוד די"ל דגם מרן שפסק חסרה המרה אינו אלא מס' דמספק"ל כמאן הילכתא וכי אי' ס' אחר גם מרן מתיר:

י' כתב בס' אהל מועד הביאו הפר"ח סק"ב מדה שנתרוקנה והכיס תלוי במקומו כשרה שתולין דרך סמפון נשפך ולא דרך נקב והפר"ח כתב שצריכה נפיחה וה' שפתי דעת נסתפק אם נאבדה קודם נפיחה מה דינו וכבר התב"ש ס"סי זה הוכיח דנפיחה לא מהניא במרה גם יש לחוש שמא ניקבה ולא כ' הב"י גבי שפכי אהדדי דמהניא נפיחה אלא לענין לברר אם מרה א' הן ע"ש וא"כ בנאבדה כשרה בלא נפיחה ונ"ל ראיה מגמ' רפא"ט דמ"ט בקשיתא דאשתכח במרה דאמרי' אי כגרעין של תמרה דרך סמפון בא משום דגרעין של תמרה אינו נוקב וא"א ניחוש דילמא היה . נקוב מקודם ונכנס בו הקשייתא אלא ע"כ דלא מחזקי' דהיה נקב ולא חיישי' אלא אם הדבר הנמצא ניקב וה"נ דכוותה כיון שאין טבע המים לנקוב לא חיישי' דהיה נקב ונשפכה המרה דרך הנקב ומ"מ בעי' קריעה וטעימה דאפילו דרך סמפון נשפך כיון שאינו מר טריפה וכ"כ המח"ב ועיין לה' פ"מ דרל"ה ע"ג ע"ש:

י"א ד"ו כמו רוחב אצבע נלמד מדין ב"מ לקמן סי' מ"ז כמ"ש מרן בב"י ואע"ג דהתם בעי רוחב אצבע בתחי' ורוחב אצבע בסוף היינו משום דמספק"ל הלכה כמאן דפלוגתא דאמוראי היא כמ"ש מרן בב"י שם וא"כ הכא דב' מרות איכא מאן דמכשיר הוי ס"ס ועיין להפ"ת שם ואף דמרן כש"ע פ' דב' מרות טריפה מ"מ מצטרף דעת החולק לס"ס וכמ"ש באות ט' ועיין להש"ך ומ"מ בב' מרות רחוקות אין להתיר מס"ס דשמא הלכה כהרמב"ן דפי' כל היתר כנטול היינו כנטול ממקומו לבד וברחוקות כשרה כמ"ש בס"סי מ"ה ושמא הלכה כמ"ד חסרה המרה כשרה ועיין להכנ"הג הגהב"י אות ח"י:

י"ב ד"ט גרעין שנמצא במרה וכו' שהרי ניקבה כשנכנסה כ"ה לשון הר"מ בפ"ו ולטעמיה אזיל דס"ל דלא חיישי' שמא דרך ושט נכנסה אלא לעולם דרך קנה נכנסה וחיישי' שמא ניקבה דרך כניסתה כיון שהמקום דחוק וב' ראשיה חדין וכמ"ש מרן בכ"מ ובב"י ע"ש ומ"מ במחט שנמצא בכבד שכ' הר"מ שם דאי צד חודה לחלל בהמה טריפה דחיישי' שמא ניקבה קני הכבד בזה לא פ' כהר"מ דחלקו עליו כל הראשונים דקני הכבד לא מיטרף בניקבה כדין הכבד וכמ"ש סי' מ"א ועיין להפר"ח שכ' דמרן לא דק בזה ועיין להפ"ת שם בסי' מ"א והנה בדברי הר"מ לא נז' דין מחט שנמצא במרה וכ' הכנ"הג דדינו כמו קשייתא ושכ"ד רוב הפו' ע"ש וכ"כ הרמב"ן בחי' דמ"ט דמחט שנמצאת במרה אפי' אלימתא טריפה וכן הסכים התב"ש דאפילו לדעת רש"י והתוס' כן דלא כהפר"ח שכ' דלדעת הד"ן לבד הוא דטריפה ע"ש:

סימן מ"ג א' דין ב' אם ניקב בראש העב וכו' לשון רש"י ולא יצא המחט לחוץ וכו' כתב הב"ח דמיירי שניקב בצד הפנימי סמוך לכרס ונשתייר כעובי דינר זהב מצד חוץ דאמרינן דרך הושט נכנס ודחקוהו אוכלין ומשקין ונכנס לטחול ולא מיטרף משום ניקב הכרס כיון שהטחול סותמו אבל אם ניקב מצד חוץ על ידי מחט טרפה כדין מחט שנמצא בחלל הבהמה דחיישינן שמא ניקב אחד מאברים הפנימיים ע"ש והט"ז חלק עליו דאין הטחול סותם נקב הכרס ובס' מ"ח הוכיח כן מדברי הר"מ שכתב ניקב הכרס אין מי שסותמו ע"ש ולא מיכרעא די"ל דכי ניקב הכרס לחוד אין הטחול סותמו דאיכא חלב טמא מפריד ביניהם ובהכי מיירי הר"מ אבל כי ניקב הכרס והחלב שעל הטחול ונכנס המחט עד בשר הטחול אין דבר מפרט ביניהם וסותמו ועפ"ז גם מ"ש הט"ז מהש"ד ל"מ ודאיתי להתב"ש בסי' מ"ו סק"ג שכתב סברא הלזו ליישב דברי הא"וה שהביא הט"ז שם ע"ש מיהו בדברי הא"וה י"ל דכיוין על הקרום של הטחול דאינו סותם כמ"ש הט"ז בסימן זה סק"ב ועיין להפר"ח שם ואע"פ שגם הוא חלב טמא כמ"ש בסי' ס"ד כבר כ' מהר"י הלוי בסי' ל"ה דאינו תותב וסותם אע"ג דחלב טמא הוא ע"ש ומ"מ לגבי הכרס הוי תותב ולכך ל"מ אם ניקב הכרס לחוד לדעת הב"ח או ניקב גם הטחול להט"ז ומ"מ לדינא נראין דברי הט"ז וכ"נ דעת הש"ך והפר"ח:

ב' הגה נחתך וכו' בנחתך במקום העב דעת בעל העיטור דכשר הוא דפ' כשינויא בתרא וכ"כ רי"ו בדעת הרי"ף אבל רוב הראשונים הסכימו בנחתך טריפה וכ' מרן בב"י דגם דעת הרי"ף והר"מ כן מדסתם לן סתומי וכ"נ דעת מרן בש"ע והפר"ח הוכיח מגמ' דמ"ז בריאה שניקבה או שחסרה אי חסרה מבחוץ היינו ניקבה נר' דסתמה דגמ' לא ס"ל כשינויא בתרא ע"ש ולדעת בע"הע י"ל דס"ל כמ"ש הצ"צ סי' ע"א דבאיברים החלולים אפילו ניקבו מתחי' בריאתן טריפה אבל באיברים שאין חלולים כטחול וכיוצא אם ניקבו מתחי' בריאתן כשר ע"ש וא"כ נקב דפסיל בטחול היינו ניקב ע"י חולי או ע"י אדם ולכך יש חילוק בין נחתך לניקב לשינויא בתרא משום דניקב