שלחנו של אברהם עג

וה"נ דכוותה ואע"ג דמרן כב"י כ' כדעת הר"מ דחסר מתחי' בריאתו כשר ואם נמצאו ב' כבדים כשר דכנטול מתחי' בריאתו מ"מ דעת הרמב"ן והרשב"א כנחתך בידי אדם הוא כמ"ש מדברי הרשב"א בת"ה דט"ל ע"א ע"ש. ומן האמור יש לתמוה עמ"ש בתשו' המימוני בה' מ"א סי' ו' משם ר"ת דאם יש לה ב' מרות כשרה להקריב ע"ג המזבח ע'ש ויש ליישב:

והנה בגמ' שם בבכורות דט"ל אבע"ל במח"א מבפנים אי פסול להקרבה מי אמרי' כיון דכתיב תמים פסול א"ד דומיא דבע"מ מה מום אבראי אף מח"א מאבראי ומסיק הגמ' דפסול והיינו משום דכתיב תמים כהצד הא' ונר' פשוט דבעוף דלא כתיב תמים ומה"ט אין מום פוסל כו בעוף הא דמח"א פסול בעוף דוקא מאבראי אבל מח"א מבפנים כשר בעוף וכ"נ מדקתני ברייתא בפ"ק דקידושי' מן העוף ולא כל העוף למעוטי יבשה גפה מש' דוקא מאבראי. ועפ"ז ק"ל במאי דא דאמרי' כפ"ק דמנחות מן הבקר להוציא את הטריפה דלא אתיא מבע"מ ויוצא דופן משום דאיכא למפרך מה לאינך שכן מומן ניכר לאפוקי טריפה דאין ניכר דמבפנים היא ע"ש בפירש"י והשתא א"א דמח"א מבפנים שמיה חסרון אמאי אצט' מן הבקר נילף טריפה ממח"א מבפנים דאינו ניכר ול"ל שכן לא הותר מכללו דמח"א מבפנים הותר מכללו גבי עוף הן אמת דאי' למפרך מה למח"א שכן עשה כו קרבין כמקריבין דהכהנים אם מח"א מבפנים פסולין להקריב דבע"מ דפסול לעבודה נ"ל כפ"ג דקידושין דס"ו מדכתי' שלים ושלים היינו תמים והגמ' בפ"ק דחולין די"א הומ"ל דאזלי' בתר רובא מהקרבת הכהנים אלא משום די"ל ע"ד מ"ש התוס' שם בד"ה אבל ע"ש. באופן דא"ל שכן עשה בו קרבין כמקריבין מיהו י"ל יוצא דופן יוכיח ואתיא טריפה מבינייא מיוצא דופן ומח"א מבפנים ואמאי אצט' מן הבקר וצ"ל משום דמ"מ אי' למפרך שכן ניכר משא"כ טריפה דאיכא טריפה דאין ניכרת גם מבפנים כגון ניקב א' מאיברים הפנימיים ועלה בו קרום וכיוצא ועפ"ז י"ל דברי התוס' שם בד"ה בע"מ שכ' ונ"ל דהשתא מצי למילף ממח"א ויוצא דופן וכו' שדבריהם תמוהים וכבר דשו בו רבים וכל הדרכים בחזקת סכנה ע"ע הלא בספרתם. ועפי"ה י"ל דמח"א דנקטו היינו מבפנים וכוונתם דהשתא דקאמר הגמ' הותר מכללן גבי עוף מצי למילף ממח"א ויוצא דופן דהשתא ל"ל שכן לא הותרו מכללן ולפי מאי דפריך שכן מומו ניכר נדחית ילפותא הלזו ממח"א ויוצא דופן ובאו להשמיענו דדוקא טריפה הוא דאין מומו ניכר כנ"ל בכוונתם ועמ"ש בחי' בפ"ק דע"ז ד"ה ע"ב:

סימן מ"ב א' ד"א מרה שניקבה טריפה. בגמ' פס' ר"י כריב"י דמרה שניקבה טריפה דלא כר"ח ב"א דאמר מרה יחידאה היא והא דלא פריך הגמ' והא אמרה ר"י חדא זימנא הלכה כסתם משנה כדפריך בתר הכי כ' מהרש"א ז"ל שם בתוס' כיון דרבים פליגי עליה לאו סתמא הוא ע"ש וכן איתא כגמ' בפ' מרובה ר"ע ור"י כסתמא יחידאה לא אמר מיהו התוס' שם הוכיחו מגמ' בפ' המוציא ופ' החולץ דאפי' סתמא דיחידאה א"ל לר"י הלכה כסתם משנה וכ' ליישב הגמ' שם בב' פנים ע"ש. ויש לכוין דברי מהרש"א כתי' בתרא שכ' שם ע"ש ומ"מ קושטא הוא דר"י א"ל הלכה כסתם משנה אפי' כיחידאה ומעתה מ"ש מרן בכ"מ בפי"ד מה' מע"הק די"ג כדעת הר"מ דפ' ג' רגלים דלא כסתם מש' דריש ר"ה משום דכיחידאה אתיא לא כ"כ אלא לדעת הר"מ אבל ר"י גופיה אמר אפילו כיחידאה כמ"ש התוס' מיהו מדברי התוס' שם בפא"ט דנ"ה ע"ב בד"ה בלשון נראה דס"ל דקושטא הוא דכיחידאה לא אמר מדלא דחו הפי' שכ' דבלשון יחיד משום דאתיא כיחידאה אלא משום דהוי סתם במתני' ומחלוקת בברייתא ולא דחו בפשי' מדאמרי' ה' כסתם משנה ומה שהוכיחו התוס' בפ' מרוהה מפ' החולץ י"ל דהתם לאו יחידאה היא דכבר מייתי הגמ' שם לעיל ההיא ברייתא דבכרם ביבנה דס"ל כר"מ גם מ"ש מפ' המוציא י"ל דהתם ר"י הוא דפליג אר"ש והוי יחיד נגד יחיד אבל היכא דרכים פליגי עליה אין ה' כסתם ומ"מ שמעי' מדברי התוס' דאי סתם במתני' ומחלוקת בברייתא אפילו סתמא כיחידאה ה' כסתם משנה וגם ר"י ס"ל הכי וזו היא שקש' ע"ד מהרש"א דהא בהאי דמרה סתם במתני' ומחלוקת בברייתא ואמאי אצט' ר"י לפ' כריב"י וי"ל דהו"א סמי מכאן מרה וכ"הג איתא בריש כריתות עי"ש בפירש"י ועיין להע"הש:

ב' אי איכא לתלות בניקב ביד הטבח תלינן כמו ריאה בסימן ל"ו דתלי' במקום דמשמש' ידא דטבחא מרן בב"י בשם הרשב"א וכ"נ מהגמ' דמ"ט דקאמר תלינן כמו דתלי' בזאב שנטל ב"מ וכיון דתלויא בזאב בכולהו ב"מ מיירי כדאי' בפ"ק גם תלייא בידא דטבחא בכולהו מיירי וה' שבט יהודה דל"ד נסתפק בניקבה המרה היכא דתלי' במשמשא ידא דטבחא אי בעי' דמשמשא בכח כמו בריאה משום דעורה קשה טפי מריאה וכ' את"ל בניקבה בעי' בכח מ"מ בחסרה המרה ויש לתלות לא בעי' בכח ע"ש טעמו והע"הש הסכים דבניקבה בעי' בכח כמו בריאה וכ"נ עיקר ועיין להש"ד ועיין לקמן גבי סירכא:

ג' אם ניקבה כנגד הכבד והכבד סותמו כשרה. רש"י בדמ"ג כ' במקום דיבוקה בכבד וכ"כ התב"ש דבעי' שלא נפרד מהכבד אבל מלשון הר"מ בפ"ו דין ו' שכ' ואם לא נסתם הנקב אע"פ שהוא סמוך לכבד טריפה משמע אפי' ניקב למטה במקום שאינו דבוק בכבד אם אח"כ נסתם דהיינו סביך וסריך כשרה וכדין ריאה הסמוכה לדופן דאי סביך וסריך כשרה ולא אמרי' בפ' בהמה המקשה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר אלא אם ההיתר נעשה ע"י אדם כמ"ש הפר"ח בסימן ל"ו גבי קרום שעלה מחמת מכה ונ"ל דרש"י לשי' אזיל שכ' שם בד"ה אינו קרום דריאה שניקבה ודופן סותמתה ה"ט דמהני משום סתימא דמעיקרא ע"ש דנר' דסתימה אחר שנטרפה לא מהני וס"ל דבריאה גופה לא בעי' סביך וסריך ובגמ' דמ"ח דאמר רבינא והוא דסביך וסריך רבינא פליג אר"ן וכמ"ש התוס' שם בדעת שר שלום ולכך בדמ"ח כ' רש"י לחלק בין קרום שעלה מחמת מכה בין ריאה שניקבה ודופן סותמתה דהך סוגיא אליבא דרבינא אבל לר"נ א"ש בפשי' משום דהוי סתימה דמעיקרא וכמ"ש בדמ"ג ולפ"ז לרבינא דלא בעי סתימה דמעיקרא מודה רש"י דאפילו ניקבה למטה וסביך וסריך כשרה כמו ריאה ועיין להש"ד:

ד' ואם ניקבה הכבד כנגדה טריפה. גמ' דמ"ח ואם עלה בנקב הכבד קרום ונסתם כ'