שלחנו של אברהם עב

דטרפות זה מחמת שנראה הקלקול שהיה כבר אבל ניטלה הכבד כיון שניטלה הכבד גם המרה ניטלה וכאלו תנן ניטלה המרה וכן ניטל לחי העליון שטריפה במ"ש הר"מ שם ותמהו עליו מדלא נשנה במשנתינו כמ"ש הכ"מ שם והיינו דס"ל דטעם טרפיות משום שניטל כל הנישום שבו ודמי לניטלה הכבד אבל לדעת הר"מ נראה דטעמא לפי שהיא כיסוי ע"ג קדירה ואם ניטל הוא נכנס רוח קר בתוך הריאה כמ"ש הרשב"א בת"ה שם וא"כ הו"ל טרפיות דלאו מיניה ולכך לא תנן ליה ולא בתדרי"ש ודלא כמרן בכ"מ שכתב דאתיא בזה הכלל ע"ש דא"כ אכתי אמאי לא תנא ליה בברייתא דתדרי"ש ע"ש בגמ' ונר' דגם לדעת הר"מ והתוס' דטרפיו' הכבד מחמת עצמו אם ניטל כל הכבד עם הסמפונות טריפה גם מצד המרה ועפ"ז אני תמיה עמ"ש מרן בב"י ס"סי זה לדעת הר"מ אם היה לו ב' בבדים כשר שהרי כל היתר כנטול היינו בחסר מתחי' בריאתו ולדעתו חסר מתחי' בריאתו הכבד כשר שהרי ניטל הכבד תנן ע"ש והוא תימא כיון דיתר כנטול היינו כנטול לגמרי עם הסמפונות והגידין דומיא דכבד היתר וא"כ הו"ל חסרה המרה דטריפה לדעת הר"מ ועיין למהרל"ח ס"סי פ"ג ועיין למהרימ"ט חיו"ד סימן י"א שכתב דכל יתר כנטול היינו דסופו לינטל וע"ש סופו הוא שהטריפוהו ע"ש ועוד אני תמיה עמ"ש מרן דכל היתר כנטול היינו כנטול מתחי' בריאתו מגמ' דבכורות דט"ל דאמרי' ואת ב' הכליות ולא בעל בוליא א' ולא בעל ג' כליות ומתבאר שם בגמ' דאי נברא בתחי' בכוליא א' כשר ולא הוי מחוסר אבר וקתני ולא בעל ג' כוליות וטעמא משום דיתר כנטול כמ"ש בדברי הר"מ בפ"ב מה' א"מ דין י"א ואי איתא דכנטול מתחי' ברייתו הרי נברא בכוליא א' כשר אלא ע"כ כנטול בידי אדם הוא וכמש"ל מדברי הרשב"א ועמ"ש בסימן מ"ה. אח"ז ראיתי להמח"ב סי' מ"ד אות ב' שעמד בזה ע"ש שכתב ליישב דנבראו כך נק' חסר אבר ע"ש וממ"ש הר"מ שם או שניטל הטחול ולא כ' חסר הטחול אין נר' כן ועיין להפלתי שם והנה התוס' בדמ"ב ע"ב בד"ה ואמר כ' דחסרון הגלגלת דטריפה משום דסוף הקרום ליפסק ולהכי לא פריך מגלגלת משום דכבר תני ניקב הקרום דטריפה ע"ש נר' מדבריהם דדוקא משום דכבר תני ניקב הקרום הא לא"ה הוה תני ליה אע"ג דלאו מיניה וא"כ מאי דאמרי' בגמ' טריפות דלאו מיניה לא קא חשיב היינו משום דכבר תני ניקבה הריאה ניקבה המרה והשתא א"ש בפשי' מ"ש הרשב"א דטרפות הכבד משום מרה הוא ותנן ליה במתני' אע"ג דלאו מיניה משום דלא תנן ניקבה המרה מיהו בדעת הר"מ בניטל הלחי צ"ל כדכתי' לעיל ועמ"ש בסי' מ"ד בשם התב"ש והש"ד ע"ש נקטי' דפלוגתא דרבוותא היא אי ניטל הכבד טרפות מצד עצמו הוא או משום מרה ורש"י דמ"ו ע"א בפי' הב' בפלוגתא דר"ח ור"א ב' לר"ח ליכא חיות כלל בכבד וסגי בשיורי פורתא במקום מרה ע"ש נר' מדבריו דלמ"ד סגי בכ"ש הוא משום מרה אבל למאן דבעי כזית הטרפיות מצד עצמו הוא ולא משום מרה וא"כ לתנא דרישא דמתני' לגי' רש"י והתוספות ולהגי' שהסכים עליה הרשב"א בת"ה דאפילו בסיפא דמתני' גרסי' כ"ש טרפיות הכבד משום מרה הוא ולפ"ז י"ל דלא כתב הרשב"א דטרפיות הכבד משום מרה הוא לא כ"כ אלא לתנא דמתני' אבל לדידן דקי"ל כזית טרפיות מצד עצמו הוא ולפ"ז א"ש לישנא דתוס' דקתני לישנא דמעלה ארוכה גבי כבד דמש' דטרפיות מצד עצמו הוא וניחא בזה במה קושיות שהק' האחרונים ע"ד הרשב"א ועיין להפר"ח ולהע"הש ולפ"ז אותם המינין שאין להם מרה לדידן בעינן כזית במקום חיותא וכזית במקום מרה אפילו לדברי הרשב"א אבל התב"ש כתב דלא כתב הרשב"א דטרפיות במקום מרה אלא למ"ד כזית במקום מרה אבל למ"ד במקום חיותא טרפיות מצד עצמו ובאותן המינין שאין להם מרה בעי' כזית במקום חיותא אבל כזית במקום למדה לא בעי' להרשב"א והמנ"י כלל פ"ט נסתפק במינין שאין להם מרה אי בעי' כזית במקום מרה אבל במקום חיותא ודאי בעי' ע"ש ולפי מה שנת' דעת רש"י והתוס' וגם דעת הרשב"א דלדידן דבעי' כזית אפילו במינין שאין להם מרה בעי כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא ועיין להכולבו דקט"ו ודלא כהש"ד ע"ש:

ב' נשתייר כזית וכו'. כתב הכרתי שיעור בזית נחלקו הפו' אי חצי ביצה או שליש ביצה ובכ"מ אזלי' לחומרא ע"ש ובתוס' בפ' חלון ד"פ בד"ה אגב מתבאר דעת ר"ת דהוא פחות משליש ביצה אלא דהוק"ל מדאמרי' בכריתות אין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים למאי דאמרי' ביומא יותר מביצה ע"ש ולפמ"ש התוס' חדשי' שם בכריתות דדרך אכילה קאמר ניחא ודעת ר"י הוא חצי ביצה ומרן בב"י בא"ח סימן תפ"ו כתב דמדברי התוס' דס"פ ג"ה נר' דהוא חצי ביצה ע"ש ולע"ד אין הכרח משם דכל עצמן לא כ' דיכול אלא לבלוע זית א' ביחד וזה לכ"ע ודעת הר"מ בפי"ז מה' שבת דגרוגרת הוא שליש ביצה וא"כ כזית פחות משליש ביצה דגרוגרת היא יותר מכזית כמ"ש התוס' מגמ' דפ' המצניע ע"ש ובא"ח סי' שס"ח סתם מרן דהוא שליש ביצה ובסימן תפ"ו גבי מצה כתב חצי ביצה וצ"ל לדעתו דגבי מצה אזלי' לחומרא וא"כ כ"ש בטרפיות דאזלי' לחומרא ועיין להמג"א שם ולהכנ"הג לקמן סימן ס"ד בהג"הט אות כ"ט:

ג' ד"ו מחט שנמצאת בכבד וכו'. כתב הצ"צ סימן ק"ז מחט שנמצאת בכבד אחר מליחה ובישול יש להתיר משום דהוי ס"ס ס' קודם שחי' או לאחר שחי' ואת"ל קודם שחי' שמא דרך הקנה נכנס ולא ניקבו האיברים הפנימיים והכבד מצד עצמו אין נקב פוסל בו ועיין להפר"ח ועמ"ש בסימן מ"ט דין ה' ע"ש:

ד' ד"י נמצאו ב' כבדים. דעת רש"י והר"מ דכל היתר כנטול א' כנגדו וב' כבידים טריפה וב' טחולים בשרה ודעת הרמב"ן כנטול ממקום שמחובר בו לבד ואין להטריף בב' כבדים אלא אם מחובר במקום מרה וחיותא ודעת הרשב"א כנטול אותו היתר לבד אלא שלא סמך ע"ז למעשה והפר"ח הוכיח כדעת רש"י והר"מ מגמ' דבכורות דט"ל דפסלינן בעל ג' בליות לקרבן וכתב הר"מ בפ"ד מה' א"מ דטעמא משום דבל היתר בנטול דמי והוי בעל כוליא א' והוי מחוסר אבר מבפנים ולדעת הרמב"ן והרשב"א אמאי בעל ג' כליות פסול לקרבן ומשמעותא אפילו מפורדין ע"ש ונ"ל דאין משם ראיה כלל דאפילו אמדי' כאלו ניטל היתר לבדו הוי מחוסר אבר כיון שנבראת בג' הוי מח"א שנבראת בו וכדתנן התם דמ"ה ע"א היתר בו יתרת וחתכה אם יש עצם פסול ופירש"י הואיל וחתכה שהרי מח"א שנמצא בו ופ' הר"מ בפ"ח מה' ב"מ דין י"ג ע"ש הרי דאע"פ דיתרת היא הוי מח"א