שלחנו של אברהם סט

גבינות ומ"מ נראה ודאי דאם נר' באומדן דעתא דאחר הנפיחה תהיה כט"ד כגון דגדולה קצת וקודם נפיחה קדובה לט"ד טריפה דודאי דאחר הנפיחה נגדלת קצת:

סימן ל"ו א' דין א' או זה שלא כנגד זה. הרשב"א במ"ה דל"א ע"ב כתב הטעם דב' קרומי הריאה דבוקין הרבה ורוח לא יעבור ביניהם ע"ש ובגמ' דמ"ו אמרינן האי דאוושא זיקא דביני ביני הוא מש' דנכנס הדוח ביניהם ומרן בב"י כ' דעל הרוב רוח לא יעבור ביניהם ע"ש א"כ בביצבצו הוי ודאי טריפה דאזלינן בתר רובא דרוח לא יעבור ובודאי ניקב זה כנגד זה וכ"מ ממ"ש הר"מ בפ"ז בידוע שניקבה וכו' עי"ש ועיין בב"י:

ב' דין ב' אלא שצריכה בדיקה כ"כ בעל ה"ג וכ' הרמב"ן בחי' אפשר דכן גירסתו בגמ' ועיין להפ"ת:

ג' דין ו' אבל ניקב לבשר וכו' כ"ד כל הראשונים זולתי הר"מ שכתב אפילו לחבירו טריפה משמע כ"ש לבשר והוא נגד הסוגיא ומרן בב"י והב"ח כתב ליישב הסוגיא והריב"ש סימן קפ"ט והרשב"ץ ח"ב סימן קמ"ח כ' ליישב דעת הר"מ דמודה הוא דלבשר כשדה וב"כ הט"ז והש"ך וכ"נ עיקר שהרי מדתנן רפא"ט עד שתינקב לבית הסמפונות מוכח דאם ניקב הסמפון ולא ניקבה הריאה מבחוץ כשרה ומהדש"א בדמ"ח הקשה לס"ד דגמ' דר"נ בניקב הבשר מיירי אמאי לא פריך אר"נ ממתני' דעד שתינקב לבית הסמפונות ע"ש:

כתב הפ"ת אם ניקב לעור הריאה ואין עליו בשר אלא עור לבד סותם כמו בשר ע"ש ואין נר' כן מדברי הט"ז שכתב משם הר"מ אפילו לחבירו ר"ל לא מבעיא לעור בלא בשר ע"ש הרי דפשיט"ל דעור אינו סותם אח"ז ראיתי לה' משבצות זהב שכן הסכים דעור אינו סותם ע"ש:

ד' דין ז' אבל אם הם עכורים וכו' הרי"ף והר"מ בפ"ז גבי בועי בריאה דבעי' מ"ז אבל עכורים וסרוחים טריפה דס"ל מאי דאמרי' בגמ' דנ"ה דעכורים וסרוחים טריפה קאי גם אריאה וכ"נ מדברי הר"ן גבי מאי דפריך הגמ' והרי מ"ז דכשרין כאן וכאן וכ"כ הרמב"ן בחי' שם אבל בריאה שנשפכה כקיתון לא נתפרש דעתם די"ל דריאה שנשפכה כקיתון עדיפא כיון דלא יצתה הלקותה לחוץ כמ"ש הרשב"א בתה"א דל"ב ע"ב ע"ש אך מדברי הרא"ש והראב"ד בס' תמ"ד סי' י"ג נראה דהרי"ף והר"מ מטריפין במים סרוחים ועכורים גם בריאה שנשפכה כקיתון וכ"מ מדברי הרמב"ן במלחמות שהוכיח דז' דמים עכורים דטריפה כדעת הרי"ף מגמ' דסוכה דל"ו ע"א והתם קאי אנשפכה כקיתון איברא די"ל בהוכחה זו דבגמ' שם אבע"ל באתרוג שנשפך כקיתון ופשיט מדתניא תפוח וסרוח פסול מאי לאו תפוח מבחוץ וסרוח מבפנים ודחי תרוויהו מבחוץ ע"ש ומדפשיט מסרוח נר' דסרוח בריאה כשר ומדדחי שניהם מבחוץ ל"מ מידי והרב בכור שור יישב קצת ומ"מ אין ראיה משם כלל ומצאתי להראב"ד בס' תמ"ד סי' ר"ל דגריס בגמ' דסוכה הא לא קיימי סמפונות טריפה גבי אתרוג מאי התם דלא שליט אוירא מסרח אבל הכא דשליט אוירא הדר בריא א"ד ל"ש ע"ש ולפ"ז הבעיא דגמ' בדלא קיימי סמפונות אי עדיפא מריאה ולגי' זו ניחא מאי דמייתי שם הגמ' דאמ"ר והוא דקיימי סמפונאה ופשיט מסרוח ור"ל כיון דאתרוג אע"ג דשליט אוירא שוה לריאה לענין סרוח גם ללא קיימי סמפונות לא אמרי' הדר בריא וש"מ דסרוח בריאה טריפה כמ"ש הרמב"ן ועיין להרי"ף שם ולהטור א"ח סימן תרמ"ח ועיין בגמ' דחולין דמ"ז גבי יבשה נקטי' דמדברי הרא"ש והראב"ד והרמב"ן למדנו דדעת הרי"ף והר"מ דטריפה במ"ע גם בנשפכה כקיתון וכ"ד הרמב"ן ודעת הראב"ד למעשה כמ"ש הכנ"הג ועיין להפר"ח ר"סי זה אבל לדעת הרשב"א והרא"ש והרז"ה להקל במ"ע וסרוחי בין בבועי בין בנשפכה כקיתון ועיין להתב"ש:

ה' דין ח' בהגה יתר מכן טריפה כ"כ מרן בב"י בשם ס' אהל מועד והט"ז תמה דא"כ מאי פריך הגמ' אי חסרה מבחוץ היינו ניקבה נוקמה בחסרה מבפנים יותר מכדי רביעית ע"ש. ול"נ דטעמא יותר מכדי רביעית טריפה משום דסופה לינקב וא"כ היינו נקובה דמה"ט לא תני במתני' לקותה משום דסופה לינקב ועפירש"י דמ"ג ע"א בד"ה לא ע"ש והש"ך בס' נקו"הכ תי' משום דחסרה מש' אפילו כ"ש דומיא דנקובה ע"ש ואכתי קש' מגמ' דמ"ב דמסיק לתדרי"ש כולהו נקובי בחדא חשיב להו וי"ח דוקא והשתא אמאי לא חשיב חסרון מבפנים יותר מרביעית ואע"פ דקתני חסרון דבחוץ מ"מ כיון דשיעורן אינו שוה הו"ל למחשבינהו בתרתי וכמו שהכריחו כן התוס' שם ולפמ"ש הרשב"א בחי' דמ"ג ע"ב דמאי דלא קחשיב תורבץ הושט ושט בתרתי כיון דשיעורן אינו שוה משום דבחד אבר אפילו שיעורן חלוק חשיב להו כחדא ע"ש ניחא ולפמ"ש דמשום דסופה לינקב ניחא בלא"ה וע"ש בתוס' ולפ"ד אהל מועד ניחא שפיר הגמ' שם דמשני אפיק חדא ועייל חדא דא"ש אפילו אליבא דרבנן דחשיב יותר מרביעית בחדא ועי"ל קו' הט"ז דא"כ הול"ל חסרה רביעית כדקתני ניקב הלב לבית חללו וכ"כ הת"ח שם בגמ' דלא מוקי לה בדלא קיימי סמפונות משום דהו"ל לפ' מ"ש וניחא דלא מוקי לה במים סרוחים ועכורים לדעת הרי"ף והר"מ ובלא"ה י"ל כיון דטעמא דמ"ע וסרוחים משום דסופו לינקב כמ"ש מרן בב"י א"כ היינו נקובה ומה"ט לא מוקי לה בנראה כמין סדק מבחוץ לדעת הר"מ כיון דטעמא משום דסופה לינקב דמה"ט לא דמי לנימוקה כמ"ש מרן בב"י דה"ה דהומ"ל הכי והכריחו להר"מ סוגיא דלעיל דלא מ"ל י"ח לרבנן ע"ש תימה כיון שהוא כתב בדעת הר"מ דהטעם משום דסופה לינקב א"כ היינו נקובה ולא הוו אלא י"ז לרבנן ועכ"ל כמ"ש התוס' דסוגיא דלעיל אליבא דר"ש גם מ"ש לדעת רש"י אמאי לא מוקי לה בחליף ע"ש במהר"ם לובלין שהקש' אמאי לא מוקי לה בחסר אונה ותי' דל"ד לנקובה ע"ש:

ו' די"ד או מפחד שאר הבריות פ' כת"ק דרשב"א וכ"ד כל הראשונים אבל הצ"ל והרע"ב פ' כרשב"א דע"י הבריות טריפה ונראה דטעמם מדאמרינן שם. דבעי בדיקה באינהו דכרי דאשכח רבב"ח במדברא וא"א דע"י הבריות כשרה הו"ל רובו להיתרה ע"י שמים וע"י הבריות ומדאמרי' מרי' צריך בדיקה מש' דאי לא בדקו טריפה וכ"הג כ' התוס' ברפ"ב. דחולין וא"וה הבאתי דבריהם בסי' פ"ד ועיין להפר"ח