שלחנו של אברהם סו

וכ"כ מהר"ץ בתשו' סימן ע"ז גבי לב ע"ש ועיין בס' בשמים ראש סימן ס"א בכ"ד ע"ש:

ב' דין ד' ניקב אחד מהם כשרה בנקרע עור החיצון כולו או ניטל אי דמי לניקב או דילמא דוקא בניקב הוא דמגין עור הפנימי תליא בפלוגתא דרבוותא דבעל העיטור כ' בדין חליף בסי' דאמרי' בגמ' דמ"ג דטרפה דוקא נתחלפו שניהם אבל אם נתחלף אחד מהם דהיינו שנעשו שניהם אדומים או לבנים כשרה דהוי כניקב זה בל"ז והרא"ש. כתב דטריפה ול"ד לניקב דנקב קטן עור הפנימי מגין אבל בליקוי כל העור אינו מגין והרשב"א בתה"א ד"ל ע"ב כתב כדברי ב"הע וגם מדברי הר"ן שם נראה דאין לחלק בין ניקב ללקוי כולו ע"ש א"כ בנקרע או ניטל כולו לדעת העיטור והרשב"א והר"ן כשרה ולרעת הרא"ש טרפה וא"כ לפ' מרן בסמוך דב' לבנים טרפה בנקרע או ניטל טרפה דדוקא בניקב הוא דמגין עור הפנימי מיהו י"ל דדוקא בליקותא שהוא מחמת חולי ואמרי' סוף הפנימי לינקב אבל בקרועה שאינו מחמת חולי י"ל דמגין ומדלא פריך הגמ' בר"פ א"ט דמ"ב אתנא דרי"ש דחשיב י"ח טרפיות אמאי לא פריך ניחשוב נקרע עור החיצון אין להוכיח דכשרה די"ל כיון דטעמא משום דסופו לינקב הוי בכלל נקובת הושט ומ"מ נראה דלא הוי אלא טרפה ולא נבילה כמו נקובת הושט למשנה אחרונה וכמ"ש הר"מ והטור אע"ג דעשוי לינקב כל עוד שלא ניקב לא הוי אלא טריפה כמו חליף בסי' דסופו לינקב ובגמ' אמרי' דחליף טריפה וכ"פ הר"מ בספ"ז חליף טריפה אע"ג דבפ"ג כתב ניקב הושט נבילה ועפ"ז ניחא מה שמק' מאי פריך הגמ' בר"פ א"ט אתדרי"ש וליחשוב גלודה וחרותה ומוקי לה כר"מ וסמי מרה נימא דתדרי"ש אחר חזרה וסמי נקובת הושת ופסוקת הגרגרת דנבילה נינהו והוא לא חשיב אלא טרפיות ועפי"ה ניחא דכי מפקת נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ע"כ למחשב נקרע עור החיצון ותורבץ הושט דהוו בכלל נקובת הושט וכי מפקת תרי ע"כ לעיולי תרי ועמ"ש בחי' שם נקטי' דנקרע עור החיצון תליא בפלוגתא דרבוותא ולכ"ע טרפה הוא דהוי ולפי"ה מ"ש הפלתי סי' כ"א סק"ג לדעת מהרש"ל מגמ' דהשוחט אינו אלא לדעת בעל העיטור ע"ש:

והנה הדרישה בסימן ל"ו כתב לחלק בין ב' קרועי הריאה דקי"ל ניטל העליון כשר ובין שניהם לבנים דושט דטריפה דקרועי הושט כיון דאכלה בהו אינה יכולה לעמוד בקרום א' והט"ז שם כתב דשאני ריאה דאפ' בנפיחה ע"ש ולפ"ז בניטל או נקרע עור העליון דושט טריפה לדעת הרא"ש כמ"ש אבל הט"ז בסי' זה סק"ט כ' דש"ה כיון דניטל כשרה אבל בב' לבנים שישנו לפנינו והוא לקוי גרע טפי ע"ש ולפ"ז אם ניטל עור א' כולו מהושט כשרה ומ"מ אם נקרע ועדיין שם טריפה גם לפ"ד ומ"מ נראה עיקר דניטל או נקרע טריפה וקצת ראיה מהגמ' דמ"ג ניקב זה בל"ז כשרה ואי איתא לישמועי' אפילו ניטל כולו דיותר חמיר ניטל מניקב כמו שנראה מדברי התוס' בר"פ א"ט בד"ה ניקב אלא ע"כ דדוקא ניקב וכ"ד הפר"ח ובגמ' דנ"ב ע"ב בעי בגמ' אמילתא דשמואל בבשר החופה רוב הכרס ברוב קרוע או ברוב נטול ופירש"י ברוב קרוע וכ"ש ברוב נטול א"ד דוקא ברוב נטול מוכח דנטול חמור מקרוע אפילו בקרוע ע"י חולי דהתם בקרוע ע"י חולי ועיין מרן בכ"מ בפ"ט מה"ש ע"ש הרי דלא כהט"ז שכ' דניטל קיל מקרוע וע"ש בפ"ט גבי נפולה די"ז ולהכ"מ שם איברא דמדברי. הרא"ש שם נראה כהט"ז שכתב דלא איפשי' בעיא ועבדינן לחומרא בין בקרוע בין בנטול וק"ל כיון דבגמ' אמרי' ותפשוט מריב"ח ומשני שמואל לית ליה בריב"ח מוכח דלריב"ח דס"ל כרס החיצונה בשר החופה אפילו קרוע טריפה דמתני' תנן שנקרעה והרא"ש בד"ן פ' כריב"ח לחומרא א"כ אפילו נפשטא הבעיא הא לריב"ח טריפה אפילו קרוע וא"כ אין ענין לפ' זה עם הבעיא וצ"ל דהרא"ש מפ' דלא כפירש"י אלא דהבעיא היא קרוע דוקא או אפי' ניטל וא"כ לריב"ח דוקא קרוע אלא משום דלא נפשטא הבעי' אזלי' לחומרא ועפי"ז ניחא מ"ש הרי"ף לעיל איכא מ"ד הילכתא כריב"ח ברוב קרוע אבל לא ברוב נטול ע"ש ולפירש"י נטול חמור מקרוע וע"כ דמפ' להבעיא כמ"ש ועיין למרן בב"י סימן מ"ח מ"ש ע"ד הרי"ף הללו ועמ"ש הב"ח שם והר"מ בפ"ט ד"ה מפ' לכרס החיצו' בשר החופה כריב"ח ונראה מדבריו דלאו מס' הוא ועיין להכנ"הג הגהב"י אות י"ב ופ' בין נטול בין קרוע וע"כ דמפ' כפירש"י ומצאתי להרשב"א בחי' דנ"ד ע"ב שכתב דאפילו דבנחבסה הגלגולת ברובא נפחתה אינה נטרפת בכך דנחבסה כאיב. לה טפי מנפחתה והביא ראיות לדבר ע"ש והוא תנא המסייע להט"ז אבל הר"ן בר"פ א"ט כתב כל ששנינו בו ניטל כשר כ"ש ניקב ונפסק ושאר לקיות חוץ מטחול וכליות ע"ש והרוקח כתב גבי אם שהולד מונח בתוכו אם נימוק טריפה אע"ג דניטל כשרה ועיין למרן בב"י מ"ש ע"ד הרוקח. ולהכנ"הג הגהב"י אות ו' ובסימן מ"ד כתב הטור נחתך מן הכליות כשר ולקותה טריפה ומהרש"ל ביש"ש כ' דליתא דלקותה גופה לא מטרפי' אלא משום דסופה לינטל והט"ז שם כתב בדעת הטור דלקותה שאני דכאיב לה וכ"כ הפר"ח ועיין להמח"ב שם:

ג' ואפילו עלה בו קרום וכו'. מתבאר מדברי רש"י בגמ' שם דה"ה לכל הנקובים וכ"כ כל הפו' זולת הרא"ה כמ"ש הכנ"הג הג"הט אות י"ג ע"ש וכן ראיתי להת"ח בגמ' שם שכ"כ משם ראב"ן ותמה ע"ד ע"ש:

ד' בהגה אבל אם יש לחוש וכו' טריפה:

הט"ז בסימן מ"ט תמה ע"ז מ"ש בס' בקורקבן דכשר והפלתי כ' דשא"ה דהוי ס' בשחי' אכל התם ס' בטרפיות ואמרי' נשחטה הותרה והרב חוות דעת ד"ל ע"ד הוכיח מגמ' דפ' אלו טריפות דמ"ג דאמר עולא ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ופריך מ"ש מב' חתיכות ומשני התם איתחזק איסורא מוכח דישב לו קוץ בושט לא איתחזק איסורא ולא הוי ס' בשחי' וכן מדברי התוס' והרשב"א ביבמות ד"ל ע"ב ע"ש ונ"ל דעולא ס"ל כחד שינויא בגמ' דל"ב דנקובת הושט טרפה ולא נבילה וא"כ הוי כמו כל ס' טריפה אבל למאי דקי"ל נקובת הושט נבילה הוי כמו ס' בשחי' והתוס' בד"ה קסבר הקשו למ"ד חוששין לס' דרוסה אמאי לא אמרן נשחט' הותרה ותי' דרוסה שכיח מש' דמישב לו קוץ בושט לדידן דחיישי' לא הוק"ל והיינו משום דכיון דהוי נבילה הוי ס' בשחי' ובהכי ניחא מה שדקדק מהר"ם שיף שם אמאי לא פריך הגמ' למ"ד אין חוששין לס' דרוסה מ"ש מב' חתיכות. ע"ש ול"ק דפשיט"ל דש"ה האיתחזק איסורא. אבל נקובת הושט ס"ד דהוי ס' בשחי' ואיתחזק איסורא ומשני